שמירת המקדש

שמירת המקדש היא מצוות עשה המוטלת על הכהנים והלויים, לשמור על בית המקדש. השומרים ניצבו ב-24 עמדות בשטח המקדש וסביבו.

הפוסקים נחלקו האם מצוות שמירת מקום המקדש הינה חובה גם בימינו.

מקור מצות השמירה

מצוות שמירת המקדש נלמדת מפסוקי התורה בשתי פרשיות בספר במדבר. בפרשת במדבר: "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ; ובפרשת קרח: "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל-מוֹעֵד".

לדעת חלק ממוני המצוות, בנוסף למצוות עשה לשמור את המקדש, יש איסור לא תעשה להשבית את שמירת המקדש.

טעם השמירה

בטעם מצות השמירה נאמרו כמה ענינים:

• עבור כבוד המקדש - ובלשון הרמב"ם: "שמירת המקדש מצות עשה ואע"פ שאין שם פחד מאויב ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין".
• כדי לשמור שלא יכנסו לבית המקדש טמאים האסורים בכניסה.
• כדי לשמור על כלי המקדש.

יש ששילבו כמה מהטעמים יחדיו: הרמב"ם כתב שהשמירה היא לכבודו של בית המקדש, שלא יכנסו אליו טמאים; והאבני נזר כתב שהשמירה היא לכבודו של המקדש, שלא יהיה הפקר ויוכלו לגנוב ממנו.

הרבי מבאר בשיטת הרמב"ם (בספרו משנה תורה) והרא"ש, שהשמירה היא לכבודו של בית המקדש, והכבוד מתבטא בכך שלא מסיחים את הדעת ממנו, ותמיד יש אנשים סביבו. שמירה זו מגדילה את מעלתו של בית המקדש, ולכן היא אינה רק חלק מעבודות המקדש, אלא חלק מבניין המקדש עצמו.

מסיבה זו, הלכות שמירת המקדש מופיעות במשנה במסכת מידות, וברמב"ם בהלכות בית הבחירה - במקום העוסק בהלכות מבנה בית המקדש, ולא במקומות העוסקים בעבודה במקדש.

דיני השמירה

מקומות השמירה

חז"ל במסכת תמיד לומדים מהפסוקים, שהלויים שמרו בבית המקדש ב21 מקומות והכהנים ב3 - בסך הכל 24 מקומות, ואלו הם:

המקומות שהלויים שמרו בהם:

• 4 - בארבע פינות הר הבית
• 5 - בחמשת שערי הר הבית מבפנים
• 4 - בארבע פינות העזרה
• 5 - בחמשה משערי העזרה מבחוץ
• 1 - בלשכת הקורבן
• 1 - בלשכת הפרוכת
• 1 - באחורי בית הכפורת^{[דרושה הבהרה]}

הכהנים שמרו בבית אבטינס, בבית הניצוץ ובבית המוקד. בבית הניצוץ הכהנים שמרו למעלה והלויים למטה.

זמן השמירה

בזמן השמירה נחלקו הראשונים: יש שכתבו שהשמירה היא תמיד, גם ביום וגם בלילה; ויש שכתבו שהשמירה בלילה בלבד. ויש שכתב שבחלק מהמקומות שמרו בלילה, ובחלק שמרו גם בלילה וגם ביום.

המנחת חינוך תמה מה המקור לשיטת הסוברים שהשמירה בלילה בלבד. הרבי מבאר לפי דרכו, שמטרת השמירה היא למנוע היסח הדעת מהמקדש, ולכן ביום שבו עסוקים בעבודת הקרבנות אין היסח הדעת ולא נצרכת שמירה, רק בלילה שבו אין עבודה.

גם לפי הקבלה כתבו הרדב"ז והאריז"ל ששמירת המקדש היא הגנה מפני כוחות הטומאה המזיקים בלילות.

השומרים

השומרים הם הכהנים והלויים. יש שכתבו שבכל מקום משמר שמרו קבוצת שומרים, וכן שמתוך הקבוצה עצמה היו משמרות - כשזה שומר חברו ישן, ובהמשך מתחלפים.

מתוך שלושת המשמרות בהם שמרו הכהנים, בבית אבטינס ובבית הניצוץ שמרו ה"רובים" - כהנים צעירים שעדיין לא הגיעו לעבודה. לדעת רוב הראשונים מדובר בכהנים ילדים, לפני גיל בר מצוה. כמה מהאחרונים תמהו כיצד ייתכן שימסרו את מצות השמירה לילדים, וכיצד יכולים הילדים לקיים מצוה זו; ולכן יש שכתבו שמדובר בכהנים מעל גיל מצוות, אלא שלא הגיעו לגיל עשרים, שממנו מתחילים הכהנים לעבוד במקדש.

הרבי מבאר את שיטת הראשונים על פי הסברא שמטרת השמירה היא למנוע היסח הדעת מהמקדש, ולפי זה מובן שגם ילדים יכולים לשמור, שהרי מצינו בהלכה שמועילה שמירתו של קטן כאשר גדול עומד על גביו.

דברי הראשונים נאמרו לגבי משמרות הכהנים, אך יש מי שכתב שבאותה מידה יש להכשיר לדעתם ילדים לשמירה גם במשמרות הלויים.

יש מהאחרונים שכתב שלמרות שהשמירה היא מצווה על הלויים, גם ישראל כשר לשמירה.

הממונה על שומרי המקדש נקרא "איש הר הבית", ותפקידו היה לבדוק את השומרים בעת משמרתם שאינם ישנים. כמתואר במשנה.

גדר חובת שמירת המקדש, ובזמן הזה

מכך שהתיאור על שמירת המקדש נכפל במשניות בשתי מסכתות שונות, ומדיוקי הלשונות ברמב"ם, מחלק הרבי בין חובת שמירת המקדש מצד החפצא, שיש חובה שהמקדש יהיה שמור, אלא שחובה זו הוטלה על הכהנים והלווים, לבין חובת שמירת המקדש מצד הגברא - שישנה חובה המוטלת על הכהנים והלווים לשמור את המקדש.

במשך הדורות נותר הדיון על גדר שמירת המקדש באופן תיאורטי בלבד, ובשנת תרמ"א החלו גדולי ישראל לדון בכך באופן מעשי, בעקבות הספר "משכנות לאביר יעקב" שפרסם ר' הלל משה גלבשטיין (שנמנה על חסידי אדמו"ר הצמח צדק), בו טען שמצות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה, כאשר רבים מבני דורו חלקו עליו בחריפות, בהם הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), האדמו"ר בעל ה'אבני נזר' מסוכטשוב, ובעל המנחת אלעזר ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא, וכאשר הרבי נדרש לנושא, התבטא שאף ששללו את דבריו בחריפות, הרי מעצם זה שחלקו עליו בפרטים מסויימים ניתן להוכיח שר' הלל משה גלבשטיין צדק לכל הפחות בחלק מטענותיו.

בשיחת שבת פרשת שמיני תש"נ התייחס הרבי שוב לנושא, וביאר שסיבת אי-השמירה בזמן הזה הוא מחמת פיקוח הנפש שיש בדבר, אך תוכן המצווה הרוחנית ניתן לקיום גם עכשיו על ידי שמירה על ספרי קודש וענייני קדושה.

ראו גם

• איש הר הבית

לקריאה נוספת

• בחצרות בית השם, ישיבת קיץ צעירי ליובאוויטש תשפ"א, עמוד 58

קישורים חיצוניים

• אדמו"ר הרש"ב לומד על אופן השמירה על ציון אדמו"ר הזקן מדיני שמירת המקדש, שו"ת תורת שלום יורה דעה סימן מו