אהבה כרשפי אש

בחינות באהבה

אהבה • אהבת עולם • אהבה זוטא ורבה • אהבה בתענוגים • אהבה מסותרת ובתעלומות לב • אהבה כמים וכרשפי אש • אהבת השם • היחסים בין אהבה ויראה

בחינות ביראה

יראה • יראת העונש • יראה עילאה • יראה תתאה

אהבה כרשפי אש הוא מושג בחסידות המבטא מדרגה באהבה של יהודי כלפי הקדוש ברוך הוא והקדושה, ואהבה זו היא בחינה באהבה המסותרת^[1] ונחשבת לתוקף האהבה^[2]. בחינת אהבה זו מקורה הוא בלוויים ומשוייכת לקו השמאל ועניינה הוא רצוא^[3] המסמלת תשוקה עזה של יהודי לה', ובמקורה היא נחשבת לנעלת על סוג האהבה השני אהבה כמים שמקורה הוא מקו הימין ובעבודת הכהנים. אהבה זו מסמלת אהבה עזה מאוד (כרשפי אש) אצל יהודי שרוצה להתכלל באלוקות עד כדי כלות הנפש.

עניינה

אהבה כרשפי אש נקראת כך כי כמו שהאש נאחזת במשהו וכל תשוקתה הוא להתנתק מהדבר שנאחזה בו ולעלות מלמטה למעלה ולהיכלל בשורשה כך אהבה זו מסמלת אהבה עזה של יהודי שמרוב אהבתו את הקדוש ברוך הוא כל תשוקתו היא להתנתק מהעולם הזה להידבק ולהיכלל באלוקות ולהגיע לידי כלות הנפש^[4]. וכמו שבשביל להבעיר אש צריך שמן, נר, ופתילה כך גם באהבה כרשפי אש יש את הבחינות האלה - השמן זוהי החכמה שבנפש הבהמית, הנר נמשל לנפש האלוקית והפתילה זוהי התפילה שעל ידי ההתבוננות בגדולת השם בשעת התפילה נבערת אצלו התשוקה ומדליקה את ה'נר' - הנפש האלוקית, ועל-ידי ההתבוננות של הנפש האלוקית הוא "מדליק" גם את ה'שמן' - הנפש הבהמית עד שגם היא רוצה להדבק באלוקות^[5], דדבר זה מתאפשר בשל היותה של הנפש הבהמית בשורשה באופנים וחיות הקודש שבמרכבה^[6].

עוד סיבה שאהבה זו נקראת כך היא שכשם שעניינה של האש הוא התלהבות גדולה ועצומה וכך גם האהבה כרשפי אש היא אהבה בלי גבולות והגבלות כלל שבאה בהתלהבות עצומה וזאת בשל-כך שאהבה זו לא באה בגלל השגתו והבנתו של האדם ומאמץ מצדו (בדומה לאהבה כמים) ולכן אין בה הגבלות ופועלת אצל האדם בהתלהבות ממש כ"רשפי אש"^[2].

ובפרטיות יותר אהבה זו מתבטאת על-ידי כך שיהודי מרגיש את עוצמתו ומעלתו של הקדוש ברוך-הוא לעומת שאר הנבראים ומרגיש בגודלו ומעלתו של ה' ואפסיות העולם הזה ותענוגותיו ורואה עד כמה הוא רחוק מאלוקות^[7]^[8], לרוב התבוננות זו באה בשעת התפילה^[9] ועל-ידי התבוננות זו נפעל אצל היהודי יסוד האש שבליבו ונבערת אצלו התשוקה העזה לאלוקות בבחינת רצוא (שרוצה ומשתוקק להידבק באלוקות) עד שאהבה זו בוערת בקרבו ללא הגבלות וללא הבנה כלל^[2]. אך תשוקה זו אינה טובה כי תכלית השלימות של היהודי הוא להשלים את כוונת הבריאה ולהפוך את העולם החומרי למשכן לה', ועל-כן סדר העבודה באהבה זו הוא לקיים תורה ומצוות הקשורים לעולם הזה בבחינת שוב שהאדם יחדיר לליבו שמטרת הבריאה היא לעשות לה' משכן בעולם הזה התחתון ולכן צריך להישאר בגוף ולקיים את המצוות שניתן לקיימן רק בעולם הזה החומרי כדוגמת ציצית תפילין וכו'^[10].

הרבי אומר שאהבה זו היא האהבה שעל-ידה פועלים את המעמד ומצב של הגאולה^[11], וכן ניסוך היין בפנימיות עניינו הוא עבודת השם בדרך של אהבה כרשפי אש^[12].

אהבה זו מתחלקת לכמה סוגים, יש אהבה כזאת המגיעה באתערותא דלעילא ללא שום עבודה מצד האדם^[13] ויש דרגה גבוהה יותר של אהבה כרשפי אש המגיעה אחרי עבודה רבה מצדו של היהודי (בבחינת אתערותא דלתתא)^[14].

מקור האהבה כרשפי אש

אהבה כרשפי אש מגיעה מהאהבה המסותרת שיש בכל יהודי בטבעו, אהבה שנחשבת ללמעלה מטעם ודעת^[1]. ומקור האהבה כרשפי אש הוא בעבודת הלוויים בקו השמאל בספירות בינה גבורה והוד, ובמיוחד נמשכת מספירת הבינה בשל היות מוח הבינה עובר בוושט השמאלית של האדם המלאה בדם, ומוושט זו מגיעה ההתפעלות של היהודי והתשוקה שלו להיכלל באלוקות. כמו כן האהבה כרשפי אש משויכת לרצוא בעקבות תשוקתה לרצות אלוקות עד כדי כלות הנפש^[3]. אדמו"ר הזקן ממשיל את האהבה כרשפי אש לזהב המסמל את מידת הגבורה שבאהבה^[15] בשונה מאהבה כמים הנמשלת לכסף המסמלת את קו הימין והחסד שבה^[4]. ליצחק אבינו היה אהבה כרשפי אש^[16].

אש המזבח רומזת על עבודת בבחינת אהבה כרשפי אש^[17]. ניסוך היין בפנימיותו מסמל על עבודת השם בתפילה בבחינת אהבה כרשפי אש^[18]. וכן שר האופים מסמל על אהבה כרשפי אש בעוד שר המשקים מסמל על אהבה כמים^[19].

אצל האדם עצמו האהבה כרשפי אש שוכנת בחלל הימני שבלב^[20] שנדלק לרוב בעת התבוננות של יהודי בתפילה^[9] ובעיקר מתחילה בעת ההתבוננות בפסוקי דזמרה, אהבת עולם והאהבה נדלקת לגמרי באמירת המילה "אחד" שבשמע ישראל^[10]. ועל-ידי אהבה זו נפעל המשכת אור וגילוי אלוקות שלמעלה מעולם האצילות בעולם הזה^[21].