שלמה קרליבך
הרב שלמה קרליבך (תרפ"ה - תשנ"ה) היה מנהיג דתי שקירב יהודים ללימוד תורה וקיום מצוותיה, אך ספג ביקורת מרבנים ואדמורי"ם רבים על דרכו להקל באיסורי תורה.
ביוגרפיה
שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' אליהו חיים קרליבך), בברלין, גרמניה בי"ח בטבת תרפ"ה, לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה שבאוסטריה, הגיעה ב-תרצ"ט לניו יורק, שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם ר' אהרון קוטלר, צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים[1]. באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב אליהו חיים קרליבך לחסידות חב"ד.
הרב קרליבך החל להפיץ חסידות בסגנון חדש ששאב את אופיו מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 וה-60 והושפע מתורתם של רבי נחמן מברסלב והאדמו"ר מאיז'ביצה. בליווי גיטרה נדד ברחבי המדינה להופעות ועשיית נפשות לדרך החסידות. בד בבד החל לקבץ סביבו קהל נאמנים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.
בשנת תשכ"ג הופיע במועדון וילג' גייט להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-תשכ"ו בעת ששהה בגריניץ' וילג' ונפגש עם גדולי הזמרים. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו בכדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים במקום את "בית אהבה ותפילה". ב-תשכ"ז נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, ואף הגיע לארץ ישראל להופעות, בליווי נאמניו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו בעת השירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".
ב-תשכ"ח הקימו נאמניו את היישוב "מבוא מודיעים"[2] על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל, המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-תש"ל, בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושמעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. בתקופה זו הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות ובקהל הדתי-לאומי. במסעותיו באירופה נהג להסתובב בבתי כנסת ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה.
קרליבך ניצל את הסדקים הראשונים שנוצרו בחומת השלטון הקומוניסטי לעריכת מספר מסעות בהם הופיע במדינות חבר העמים בשנים תשמ"ט ו-תשנ"א. במסעות אלה ביקש להביא "שמחה ואהבה", כדבריו, ליהודים הרבים שביקשו להיזכר ביהדותם. עם זאת, לא הסתיר גם את מטרתו להפיג את האנטישמיות בקרב הגויים באמצעות אותן "שמחה ואהבה".
התחתן בגיל 48 למרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות – נשמה ונדרה. הרבי דחף אותו להתחתן, ובהזדמנות מסויימת, כשעבר בחלוקת כוס של ברכה אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה על פניו של הרבי אי שביעות רצון.
אישיותו
קרליבך, היה זמר ורב מלהיב שהצליח למלא אולמות מלאים במעריצים, נחשב למנהיג כריזמטי וסוחף. באורח חיים המבוסס על אהבה וקרבה, כנות ופשטות, ירידה לעומק הלבבות ולימוד זכות ואהבת כל יהודי באשר הוא. רבים הוקסמו מהאהבה ומהחיבה שהפגין וכן מקולו הרך והנעים. קרליבך ראה את אהבת האדם ובייחוד אהבת כל יהודי ויהודי כערך עליון לצד אהבת ה' - על כך ביסס את שירתו. כמו רבים מאמני תקופתו, ניגן בגיטרה וגידל שיער ארוך. מנהגו לנשק ולחבק כל אדם היה לחלק בלתי נפרד מאישיותו. כמי שהקדיש את חייו לקירוב לבבות הגיע קרליבך למקומות נידחים רבים ופעל במסירות נפש ועשיית צדקה, בעיקר באמצעות שירה וסיפורים חסידיים. מורשתו החסידית מתובלת בעקרונות המשולבים בחסידות, ובמסורת היהודית.
קרליבך הותיר אחרי מותו מורשת רוחנית ומוזיקלית עשירה, ושירתו מתנגנת בבתי כנסיות רבים. עם זאת, אישיותו המוחצנת גרמה לאנשים דתיים לחוש שלא בנוח – השיער הארוך, הניגון בגיטרה, לא נעמו לאוזניים דתיות מסורתיות. קרליבך התנהג בחופשיות, והמגעים הפיזיים בעיקר עם נשים, הוציאו אותו אל מחוץ לגדר המחנה הדתי השמרני. על אף זאת, תכונות אלו משכו והלהיבו רחוקים וכן חלקים מן הדור הצעיר וגרמה להם להעריצו, לדבוק בתורתו ולנהור אל הופעותיו.
קשריו עם חב"ד
עם אדמו"ר הריי"צ
בסביבות שנת תרצ"א כשאדמו"ר הריי"צ היה בווינה לצורכי רפואה, הביא ר' נפתלי קרליבך את שתי ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך, לקבל ברכה מאדמו"ר הריי"צ. הרבי אמר להם "שתהיו חסידישע יידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח גרמניה, שתישנו עם טלית קטן, ותעבדו את ה' בשמחה", הרבי שליט"א עמד באותה עת בפתח הדלת[3].
בשנת ת"ש, עם הגעתו של האדמו"ר הריי"צ לניו יורק, הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שתי בניו לקבל ברכה פעם נוספת, אדמו"ר הריי"צ אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישתם האחרונה[4]. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, אך הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג להחזירם. מצידם, תמיד ביקשו שינתנו להם יום נוסף[5].
בי"ט כסלו תש"י ביקש אדמו"ר הריי"צ משלמה קרליבך וחברו, זלמן שלומי שכטר[6] לצאת לקמפוסים על מנת לקרב סטודנטים ליהדות ולחסידות. לקראת חג החנוכה באותה שנה, השניים ארגנו מסיבת חנוכה באונברסיטה בריינדס. הם הציידו ב-13 זוגות תפילין והתוועדו ושרו עם הסטודנטים במשך שעות[7][8].
בהזדמנות מסויימת, כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, הוא ענה: הרבי בנגלה הוא אהרן קוטלר, הרבי בנגינה הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא האדמו"ר הריי"צ.
עם הרבי
כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי, כששלמה קרליבך היה מגיע מלייקווד ל-770, היה נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד[9]. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו בשנת תשי"א לקבל סמיכה לרבנות בכדי שתהיה לו יותר השפעה, ואכן הוא הוסמך על ידי הרב יצחק הוטנר, שהיה אז ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.
הרבי היה שולח אותו לתלמידי הישיבות, על מנת שידבר איתם בלימוד ובחסידות. הרבי אף דחף אותו לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הביע את רצונו לשבת וללמוד במקום מלאכת הקירוב, הגיב הרבי שיפסיק לחשוב כל-כך הרבה על עצמו. "הייתי אז ממש יד ימינו של הרבי" אמר קרליבך[10]. באותם שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים לרבי. אהרן קוטלר אמר עליו אז, שחבל על 'בן תורה' כמוהו שיתבזבז על קירוב יהודים ולא ישב וילמד[11].
הרב קרליבך סיפר בהזדמנות[12]: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!".
"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהיה איתי". "אז נפרדו"... סיים הרב קרליבך[13].
בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.
הרבי הגיב לשמע הסיפור, עךל-פי הכתוב במשנה[14] "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". רואים מכך, כי אין לקרב את התורה אל הבריות, על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות לתורה; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים לתורה כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה לתורה - אין זה תורה כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה תורה. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה - לקרב אותם אל התורה. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...[15].
במשך השנים החל ר' שלמה לפרוץ את גדרי הצניעות ברבים, ולרבי לא היה נוח משיטת דרכו. יש אומרים שהרבי אז ביקש ממנו שלא ישתמש בשם חב"ד[16]. בהזדמנות מסויימת ענה הרבי לאחד ששאל את הרבי האם קרליבך קשור לרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא".
לאחד ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מליובאוויטש, ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי)[17][18] כמו"כ התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר![19].
הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד, כן המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי{{הערת שוליים|כשהיה מגיע לסינסינטי להופעה והיה נאלץ להשאר לשהות בשבת בבית מלון (ללא מנין) היה מגיע בערב שבת לבית חב"ד ולווה ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב היה זה אחד מספריו של הרבי, כמו ספר המאמרים, ולקוטי שיחות[20]. בכיסו שכן מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו-כן היה שולח את מושפעיו לבתי חב"ד בעולם[21].
בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו התבטא על הרבי: "הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות"[22].
פעם התבטא בכאב כשדיבר על מצב הנוער של היום: "איך זה שיותר אנשים מכירים יותר את מרטין לותר קינג מ[להבדיל] הרבי"[23].
פטירתו
שלמה קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד במנשסטר[24]. במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. כיוון שפיזר הרבה מכספו לצדקה, נפטר קרליבך חסר פרוטה, ותלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו.
נטמן (למחרת, י"ז בחשוון) בהר המנוחות בירושלים. על מצבתו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש".
שירת קרליבך
שלמה קרליבך הוא בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית. הוא הושפע מניגונים חסידיים רבים ובמיוחד מניגוני חב"ד ומודז'יץ, וממהפכת המוזיקה של שנות ה-60. במוזיקה הוא שילב אלמנטים של מוזיקת רוק ומוזיקת נשמה.
שירי קרליבך נהפכו לחלק אינטגרלי מהמוזיקה החסידית, שיריו מושרים בבתי כנסיות מסביב לעולם, ואף בבתי חב"ד.
בין היתר הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה ובייחוד מתפילות השבת. לחנים אלו התקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך".
קרליבך הקליט למעלה מ-1000 מנגינות ושירים. רק מיעוטם יצא לאור ורבים אחרים נגנזו או אבדו.
יש לציין שאחד המנגינות של הניגון 'ווי וונט משיח נאו', שיר שהפך במהלך השנים להמנון של תנועת הנוער צבאות ה', הוא ממנגינתו של שלמה קרליבך על המילים 'מקימי מעפר דל'. כמו-כן הלחין את השיר "ידעלעך שריי שבת" שבמשך השנים הפך ל"ידעלעך שריי עד מתי...".
שמיעת שיריו
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.
כשרצו השלוחים באוסטרליה לארגן ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודא שלא ישירו שם שירי של שלמה קרליבך[25].
כשר' יחזקאל הכהן דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם הרבנית חנה, הגיבה "א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ צו מיין זון ("הוא איש שגרם עגמ"נ לבני"), מיד שינתה את נושא השיחה[26].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ חלק מהחומר על קורות חייו נלקח מוויקיפדיה.
- ↑ בשנת תשד"מ, לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מאמשינוב - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.
- ↑ מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997 Michael Lerner, "Practical wisdom from Shlomo Carlebach", Tikkun Magazine, Sept/Oct 1997, vol. 12, issue 5, pp. 53-56.
- ↑ מסופר, כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך לאדמו"ר הריי"צ, אמרו לו ביחידות שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שזכו להכיר את החסידות. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' אליהו סימפסון כי הוא חושש שאצל האח השני - שלמה, תהיה זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה).
- ↑ מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך.
- ↑ יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים. הוסמך לרבנות בשנת תש"ז בעת לימודו בתומכי תמימים המרכזית 770, בעל כשרון גדול ואישיות כריזמטית מושכת, הוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות החמישים סטה ממסלול הדת ויצר לעצמו זרם חדש בדת. הוא נחשב מיוצרי הזרם ה'התחדשות יהודית'.
- ↑ יוטא הלברשטם-מנדלבום, הרב המקרן הרחוב (תרגום מאנגלית דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו עמ' 23-35.
- ↑ Yaakov Ariel, "Hasidism in the Age of Aquarius: The House of Love and Prayer in San Francisco, 1967–1977," Religion and American Culture, Summer 2003, Vol. 13, no. 2, pp. 139–165.
- ↑ יש אומרים שהיה זה בהוראת אדמו"ר הריי"צ.
- ↑ בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997.
- ↑ מספר שיצא לזכרו - 'למען אחי ורעי'.
- ↑ בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997.
- ↑ באותו ראיון אמר שלמה קרליבך: "אם הייתי נשאר, והרבי הלך עם מה שאמרתי, הוא היה יכול להיות הרבי של העולם, לא רק של חסידי הרבי. קח את וודסטוק. למה אחרים הלכו לשם - למה לא הרבי מלובביץ'? זה היה יכול להיות געוואלד - זה היה משנה דור שלם. אך הרבי בחר להיות הרבי של החסידים".
- ↑ אבות א יב.
- ↑ מפי הרב יוסף יצחק פלטיאל.
- ↑ בהסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך נאמר שהרבי אמר לו "אם אתה לא רוצה להקשיב אלי, אתה אמנם תיהיה שלמה קרליבך, אבל לא ליובאוויטש".
- ↑ אמת זאת לר' נחמן הולצברג בעת שנפגש עמו בירושלים בשנת תשכ"א.
- ↑ בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו.
- ↑ מפי אחד מחשובי אנ"ש.
- ↑ (מפי שליח הרבי לסינסינטי, הרב שלום בער קלמנסון).
- ↑ בכתבת מעת שפע סיגל מעיתון 'הארץ' שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים באקולוגיה, נפאל, שלא ישכח שיש בית חב"ד בקטמנדו, והמשיך בחיוך: "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר היה שם?"...
- ↑ עיתון 'שעה טובה'.
- ↑ [1]
- ↑ מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות.
- ↑ ימי תמימים.
- ↑ מפי נכדו.
