שכחה

שכחה היא מצב של איבוד זכרון. איבוד זכרון הלימוד עלול להתרחש בעקבות חוסר חזרת החומר, כתוצאה מחולי, או מעשיית דברים האסורים לפי ההלכה משום ש"קשה לשכחה".

שכחת הקב"ה ולהיפך

שכחת היהודי מה'

על ידי גאווה מגיעים לידי שכחה מהקב"ה כמו שכתוב "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ".

בחסידות מוסבר שיש שני סוגי שכחה:

א. עזיבה, שהוא רק העדר הזכרון, שאינו זוכר את ה' כי אינו מונח רק בתורה ועבודת ה'. ועזיבה זו מגיעה מעצמה בזמן הגלות.

ב. שכחה שאינו רק העדר הזכרון אלא שישנה מציאות של שכחה, שזהו כשהאדם משקיע את כל כוחותיו בעניני עולם הזה.

שכחת ה' את היהודי

כתוב בספר ישעיה: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי".

בחסידות נשאל איך ה' יכול לשכוח את היהודי הרי כתוב "אין שכחה לפני כסא כבודך"?

ומבואר שכל הענינים שלמעלה תלויים בעבודת האדם למטה. וכשהיהודי שוכח מה' גם ה' כביכול שוכח ממנו. (אך שכחה זו אינה בשם הוי"ה ח"ו כי שם אין שייך שכחה אלא עזיבה כדלהלן).

וכמו שאצל האדם יש שני סוגי שכחה כך גם לגבי הקב"ה.

א. העזיבה שבזמן הגלות. ששם הוי"ה אינו מתגלה בשם אדנ"י דהיינו בעניני העולם. כוונתה של עזיבה זו היא, שדווקא מתוך ההעלם על ידי עבודת האדם, יבוא הגילוי, שאז יש בו יתרון גדול יותר.

ב. שכחה בשם אדנ"י שעל ידי שלא מאיר בו שם הוי"ה גם אצלו נעשה שכחה שאז אין זה רק העדר גילוי, אלא, שגם ישנם העלמות והסתרים. ועזיבה זו מתבטלת על ידי עניית אמן.

דברים הגורמים שכחה

• לימוד תורה בלחש.
• לבישת שני מלבושים בבת אחת.
• לנגב את ידיו במלבושו אחר נטילת ידים.
• גזיזת צפורניים שלא כפי הסדר המופיע בהלכה.
• קריאת כתב בולט שעל גב המצבה.
• אכילת לב בהמה או עוף.
• אכילת מאכל שאכלו ממנו חתול ועכבר.
• החלפת נעל שמאל בשל ימין, ותפירת בגד שלבוש בו.
• השארת ספר פתוח כשיוצא מהחדר בו לומד.

השוכח דבר שלמד

מחמת עצלות

אמרו חז"ל "כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו", וגם עובר באיסור לאו מן התורה, שנאמר "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך" (ו"פן" הוא לשון לאו) וחכמים קבלו שזה מתייחס לא רק לעשרת הדברות, כי אם, לכל התורה כולה.

גם כיום שנכתבה התורה ולכל אחד יש גישה קלה לספרים, ממשיך וקים איסור זה כי: א. מצווה של התורה היא נצחית. ב. מיד כששוכח כבר עובר על האיסור.

הלומד ושוכח דומה לאשה היולדת וקוברת, וגורם גלות לבניו.

מחמת אונס

כל זה מדובר כששכח בגלל שנתעצל לחזור על לימודו, אך אם שכח כי היה קשה לו להבין, או כי היה טרוד בפרנסתו ולא היה לו מספיק זמן לחזור על לימודו, אינו מתחייב בנפשו.

שכחן גדול

גם מי שהוא שכחן גדול אינו נפטר מחיוב זה, אלא צריך ללמוד כל יום רק קצת ולחזור על מה שלמד פעמים רבות עד שיצליח לזכור וכך ימשיך ללמוד כשהוא חוזר כל קצת זמן על כל תלמודו. ואל ימנע יחשוב שבאופן זה לא יספיק ללמוד הרבה, שהרי על זה נאמר "לא עליך המלאכה לגמור", והיו תלמידים רבים בתקופת הגמרא שהיו בקיאים רק במסכת אחת, וכמה מהם היו בקיאים בשני מסכתות.

עצות לשכחה

• זהירות במקוה טהרה (טבילת עזרא)
• אמירת אחר התפילה שיעור תהלים יומי כפי שנחלק לימי החודש
• נתינת צדקה קודם תפילת שחרית בימות החול
• קביעת לימוד בפנימיות התורה שמוסיפה חיות גם בלימוד גליא דתורה וממילא מוסיפה זכרון
• לימוד בקול רם
• לימוד בבית כנסת

צדיקים ששכחו תלמודם

• יוסף הצדיק שכח תלמודו במצרים. וב"הרחב דבר" שם הסביר שהסיבה היא, כי העוסק בצרכי ציבור משכח תלמודו, אך התעסקותו רצויה כלימוד תורה.
• רב יוסף שכח תלמודו בזקנתו בשל חולי ואביי היה מזכיר לו.
• אבימי שכח תלמודו מחולי ורב חסדא היה מזכיר לו.
• רבי זירא צם ארבעים תעניות כדי לשכוח את התלמוד בבלי וללמוד את התלמוד ירושלמי