ברוך מרדכי ליפשיץ
ר' ברוך מרדכי (מוט'ל) ליפשיץ (מכונה ר' מוט'ל דער שוחט או "השוחט ממוסקבה". ל' מנחם אב תרע"ו - ד' באדר שני תשע"ד), היה חסיד חב"ד תושב מוסקבה מעמודי התווך של הקהילה החסידית בעיר.
תולדות חיים
נולד בל' מנחם אב תרע"ו בעיר קייב, לאביו מחסידי צ'רנוביץ ולאמו מרת פרומא שרה (בת ר' אייזיק גייסינסקי) מחצר הורונוסטופול אך את חינוכו קיבל במסגרות חב"דיות מחתרתיות. במשך כל שנות חייו ברוסיה מסר את נפשו על קיום התורה ומצוות חרף התנגדות השלטון וסכנת החיים. התעסק רבות בבניית מקוואות טהרה, אסף כספים לאחזקת רשת ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ומשפחות החסידים, והיה מארגן את התוועדויות החסידים ביומי דפגרא. היה המוהל והשוחט החסידי במוסקבה באותם ימים, והיה חזן מופלא.
בשנת תרצ"ו או תרצ"ז, כשהרבי הריי"צ התגורר באוטבוצק שבפולין, הגיע לר' מוטל וחסידים נוספים מכתב מהרבי לפני ראש השנה. במכתבו כתב הרבי שמאחר שהחסידים ברוסיה לא יכולים להיות אצלו בראש השנה, לכן הוא מבקש שכל אחד מהם ישלח לו את תמונתו בצירוף שמו ושם אמו[1].
כל החסידים הצטלמו אז, ואת התמונות מסרו לר' יחיאל מיכל רפפורט, אותם העביר למוסקבה ומשם אל הרבי הריי"צ. זמן מה לאחר מכן קיבל מכתב מענה מהרבי בו הוא מודיע שקיבל את תמונותיו ומברכו בברכת שנה טובה. שנים מאוחר יותר, כאשר נתפס ונחקר, נשאל על התמונה ששלח אל הרבי הריי"צ.
מאסרו
בכ"א אדר תרצ"ט, בעת חזרתו לביתו ממסיבת התנאים עם כלתו - בת למשפחת חסידי רוז'ין נתפס ובעקבות זאת התבטל השידוך. למעלה מחצי שנה שהה בבית הסוהר לוקינובסקי בקייב.
מהסעיפים עליהם נאשם:
- ליפשיץ מתעסק באיסוף כספים עבור משפחות האסירים (היתה זאת אחת ה'עבירות' החמורות ביותר בעיניהם).
- ליפשיץ מנהל תעמולה גדולה כדי שיהודים ישתמטו משירות בצבא הרוסי, בין היתר על ידי חבישת משקפיים שמקלקלות את טיב הראייה.
- ליפשיץ מקיים קשר מכתבים תכוף עם סוכן של המשטרה החשאית הפולנית - שניאורסאהן המתגורר בפולין.
- ליפשיץ מכנס בביתו בחורים צעירים ולומד איתם דברים שהשלטון הסובייטי אוסר ללמוד, כמו שיחות ומאמרים של שניאורסאהן.
- יש לליפשיץ חלק גדול בארגון התוועדויות בלתי חוקיות.
בחקירתו הציבו לו אולטימטום להסגיר את חבריו שעבדו עמו בבניית מקוואות או להישלח לגלות.
בד' מר חשוון ת"ש נשלח לשלש שנות גלות במחנה עבודה (גולאג) בסיביר.
בעקבות סירובו לעבוד במחנה בשבת נשלח משם למחנה "קולימה" השוכן במזרח סיביר.
בשנת תש"ב תמו שנות הגלות שנגזרו עליו, אך בתקופת מלחמת העולם השניה החוק היה, שגם אסירים שסיימו לרצות את עונשם לא ישוחררו לבתיהם. לאחר מאמצים עבר לעבוד בעיירה נידחת בתשלום, אבל אסור היה לו לעזוב את המקום.
בשנת תש"ו עם תום המלחמה שוחרר לחלוטין. כשנסע לקייב למצוא את בני משפחתו, גילה כי כל משפחתו ורבים מידידיו נהרגו על ידי הנאצים ימח שמם. אז נאמר לו אשר החסידים בורחים מרוסיה דרך לבוב. ר' מוטל נסע לשם אך איחר את המועד ולא הספיק לצאת את רוסיה. ר' מוטל התחתן בלבוב והשתקע שם.
בעקבות סירובו לעבוד בשבת נאלץ ר' מוטל לברוח מלבוב בשנת תש"ח. באותם שנים למד ר' מוטל שחיטה אצל ר' יואל איטקין, והתחיל לעבוד כשוחט בחרקוב. כשנפתחה במוסקבה בשנת תשי"ז ישיבת "קול יעקב" למד שם ר' מוטל שחיטה ו[[מילה].
בשנים שלאחר מכן שימש ר' מוטל כשוחט ומוהל (ולעתים גם כרב) בערים שונות, ביניהם פרונזה וסברדלובסק.
בשנת תשכ"ז עבר לגור במוסקווה שם התגורר למעלה מחצי יובל שנים.
פעמים רבות ביקש מהרבי לעזוב את רוסיה ולנסוע אל הרבי ב-770, אך הרבי לא אישר לו להשאיר את המקום בלי שוחט[2]. רק בשנת תשמ"ז כאשר הודיע לרבי שלימד את ר' משה תמרין את מקצוע השחיטה הורשה את לבקר בחצרות קשנו, והגיע לרבי בפעם הראשונה לחודש תשרי תשמ"ח, וזכה לקירובים נדירים מהרבי.
בכ' אדר שני תשמ"ט ניקה המשטר הקומוניסטי את ר' מוט'ל מכל אשמה.
בשבט תשנ"ג נפטרה רעייתו מזיווג שני, ובעקבות זאת אחרי חודש עזב את רוסיה.
בארה"ב
לאחר שיצא מרוסיה התגורר בקראון הייטס, והיה מתפלל קבוע בבית הכנסת "חברת ש"ס" בשכונה. בליל שבת קודש פרשת ויקהל התמוטט כשיצא מבית הכנסת לאחר התפילה, ושבועיים לאחר מכן נפטר בגיל 97, בד' באדר שני תשע"ד.
ר' מוטל העלה את זכרונותיו ממחנה העבודה על הכתב בשפת האידיש, ויצאו לאור בספר בשם "זכרונות פון גולאג".
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- פרק מתוך הספר זכרונות פון גולאג באתר חב"ד אינפו.
- "כולנו חייבים לו": יו"ר הכנסת מר יולי אדלשטיין סופד לרב מרדכי ליפשיץ באתר col.
הערות שוליים
- ↑ באגרות קודש חלק י"א עמ' רצה נדפס מכתב שנכתב בשנת תרצ"ו לכל אנ"ש ברוסיה: "חפץ הוא קרובם [=הרבי] האוהבם בגו"נ לראות תמונתם ותמונת ב"ב [=בני ביתם] שי[חיו]'"
- ↑ בשנת תשל"ז ביקש לבוא לביקור והרבי כתב לו "בכל העיר וסביבותיה נשארו רק מתי מספר ביותר כשוחט וכיו"ב - ואיך זה יעזבם אפילו לזמן קצר ביותר? ואיך זה ידלג - אפילו לזמן קצר ביותר - לא להביא בפועל הזכות הכי גדול שיש לו להיות שם שוחט וכו'?".