פלשצניץ

פלשצניץ (באנגלית: Pleschinitsy, ברוסית: Плещеницы), הינה עיירה קטנה במחוז מינסק שברוסיה הלבנה הסמוכה לבוריסוב.

תולדות העיירה

התיישבות במקום החלה בשנת רנ"ב ככפר חקלאי קטן, שהתפרנס מגידולי קרקע. לאורך כל השנים נשמר אופיו של הכפר כמקום שקט ומבודד, שהתאים במיוחד להתפתחותה של הקהילה היהודית במקום.

בעת נסיגתו של נפוליון מרוסיה במהלך מלחמת רוסיה-צרפת בשנת תקע"ב, הגיעו חיילותיו בסמיכות לעיירה, שם תקפו אותם פלוגה של חיילים רוסיים שהרגו רבים מהם.

בג' תמוז תש"א נכנסו הנאצים לעיירה ומיד הוציאו להורג מספר תושבים. בחודש מר חשון תש"ב הוציאו להורג את יושבי הגטו ביער בסמיכות לעיירה, וכשלשה שבועות לאחר מכן הוצאו להרוג אחרוני היהודים שהיו בגטו.

עם סיום המלחמה שוקם הכפר, ונכון לשנת תשע"ג מתגוררים בו כ-6,000 תושבים, המתפרנסים ממפעלי דלק, עיבוד עץ המגיע מיערות הסביבה, ועיסוק בדיג בנהרות הפזורים בסביבה.

חסידות חב"ד בעיירה

בשנת תקצ"ו עברו להתגורר בעיירה שמנתה אז כשלש מאות תושבים ר' שלמה קוגל ונכדו ר' הענדל, ובכך היוו למעשה את הגרעין הראשון להתפתחות היישוב החב"די בעיירה, בה התגוררו עד אז מתנגדים בלבד.

כרב הקהילה החסידית שימש בתחילה המשפיע הנודע ר' חנוך הענדל קוגל, וכשעבר לליובאוויטש בשנת תרל"ז שימש הרב אברהם חיים רוזנבוים. החל משנת תרמ"ח כאשר נאסר הרא"ח ראזנבוים, עמד בראש עדת החסידים השו"ב ר' ראובן ליברמן.

הקהילה החסידית בפלשצ'ניץ התייחדה בכך שלאחר הסתלקות אדמו"ר הצ"צ קיבלו כל החסידים ללא יוצא מן הכלל את אדמו"ר המהר"ש כרבי, ולא הלכו אחרי שאר בניו של אדמו"ר הצ"צ.

מלחמת המתנגדים בחסידים

בית הכנסת החסידי

המתנגדים לא ראו בעין יפה את מעבר החסידים לעיר והצרו את צעדי החסידים שהחלו מתיישבים בעיירה בכך שלא נתנו בידם לבנות בית כנסת משל עצמם. בתחילה לא הניחו לחסידים לשכור בית לצורך בית הכנסת, ואף השיגו אזהרה ואיסור מהשלטונות שלא לבנות בית כנסת עבור עדת החסידים, כך שגם כאשר התפללו החסידים בא' מן הבתים - הלכו מיד המתנגדים והלשינו לשלטונות, וכך הוכרחו החסידים להתפלל בבית הכנסת של המתנגדים - דבר שיצר מחלוקות רבות.

תחילת הישועה באה מהשתדלות החסידים לבחירת הרב אליהו חיים ראזנבוים כ"זקן העיירה" - לו היה רישוי מיוחד מטעם השלטונות לחתום על ניירות נצרכים בשם הממשלה. אך גם לאחר השגת האישורים הנצרכים המשיכו המנגדים בראשות משפחת סוחרים גדולה מהעיר להלחם בבניית בית הכנסת, וגם ר' יצחק בלאזער^[1] שהשתדל רבות לעשות שלום במחלוקת זו לא הצליח בדבר.

רק כאשר משפחה זו נפלו בעסקיהם ונתדלדלו במעמדם ובכך אזלה ידם של המתנגדים - הסכימו המתנגדים לנסוע לאדמו"ר המהר"ש לצורך פשרה. אדמו"ר המהר"ש העיד והתרה בהם "אם תאבו ושמעתם כו', ואם לאו...".

אז החלו החסידים בבניית בית הכנסת, אך גם אז הגיעו המתנגדיים מידי לילה והרסו את מה שנבנה במשך היום, דבר שגרם לכך שהחסידים העמידו שמירה בלילות על מבנה בית הכנסת. הדברים הדיעו לידי כך שהחה"ג ר' דוד שיפרין מעיד ברשימותיו "אשר הכסף שהוזילו מכיסם הי' יכולים לבנות את השטיבעל בגג של כסף ממש".

הרב והשו"ב

גם אודות בחירת רב ושו"ב בעיירה היתה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים בעיירה. לבסוף התקבלה פשרתו של אדמו"ר המהר"ש, שהרב יהיה מחוג המתנגדים - אך מקובל על החסידים, ואילו השו"ב יהיה מעדת החסידים. ואכן כרב העיירה נבחר הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, ולשו"ב ר' אהרון זאב ב"ר ברוך דובער.