חסידות בישטינא

האדמו"ר מבישטניא פ"ת רוכש ספרי קה"ת

חסידות בישטינא היא חסידות שמקורה מהעיר בישטינא השוכנת בחבל מרמרוש שבמדינת רומניה.

לעיר זו נודעת עבר יהודי חסידי. רבי מרדכי מנדבורנה עבר לדור בעיר זו באמצע ימי חייו, ושם המשיך את חצרו החסידית אשר מקודם לכן היתה בעיירה נדבורנא. רבי מרדכי מנדבורנה נודע כבעל מופת שרבים נושעו על ידו ועד עצם היום הזה הוא נודע בעולם הספרות החסידי כגדול בעלי המופתים, וזאת כירושה מאת דודו הצדיק רבי מאיר מפרמישלן.

המאבק בתנועת חב"ד

הרב שך יצא נגד רבים מחידושיו ותקנותיו של הרבי מלובביץ', בהם: תקנתו שכל ילדה מגיל 3 תדליק נרות שבת בברכה, תקנת לימוד הרמב"ם היומי, הנחת תפילין ברחובות קריה לחילונים, תהלוכות לילדים בל"ג בעומר, פעילות בעניין שבע מצוות בני נח לגויים ועוד. ויכוח מאפיין נרשם ביניהם על הגישה לחוק מיהו יהודי בו ראה הרבי מלובביץ' עיקר גדול, בעוד בעיני הרב שך היה החוק פרט שולי בחוק השבות. באופן כללי הייתה גישתו שעל עם ישראל למרכז את מאמציו במסגרת קיום התורה והמצוות האישיים ולא במבצעים רעשניים כפי שראה את מבצעי חב"ד. המאבק פרץ לכותרות בשנות השמונים, כאשר הרב שך כיונה מדינית גינה את מלחמת שלום הגליל, והרבי מלובביץ' ביקר אותו כנכנע לאומות העולם. בתגובה פרסם הרב שך את דעתו כי ביטול השינה בסוכה אצל חסידי חב"ד היא עקירת דבר מן התורה. כאשר פתחה חב"ד בקמפיין המשיחי שלה, ראה בכך הרב שך כפירה בחלק מי"ג העיקרים ונזעק למערכה כבדה נגדה, התנגדותו הייתה כפולה: הוא טען כי הרבי מלובביץ' הוא משיח שקר וכי הדגש שנותנת חב"ד על הצורך והביטחון בביאת המשיח עתה עומדים בסתירה לדברי הנביא חבקוק "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא", הרב שך צפה את משבר האמונה שעתידים מאמיני הרבי מלובביץ' לעמוד בו עם מותו.

בכל מאבקיו בחב"ד נימק את מאבקו הן בגישה הכללית של חב"ד והן בביקורת מקומית על התקנה, את הדלקת הנרות לבנות הגדיר כברכה לבטלה, את הנחת תפילין ביקר מחשש שאין גופם של המניחים נקי ואסורים הם בתפילין, את לימוד הרמב"ם ביקר שיבואו לפסוק הלכה ממנו בלי עיון בשולחן ערוך, יוצאת מן הכלל היא הפעילות על שבע מצוות בני נח אותה ביקר רק מהנימוק "כאילו רק זה חסר לנו עכשיו".

באגרותיו של הרב שך ישנם מכתבים רבים בנושא חב"ד (בכינוי "הכת הידועה"), בהם הוא מתפלמס עמה, ודורש להתרחק מחסידי חב"ד.

הרב שך הדגיש כל ימיו כי המאבק עם הרבי מלובביץ' אינו אישי (אף שבכנס בהיכל התרבות כינה אותו "כופר", ואת חב"ד "כפירה ומינות") ואף התפלל עליו בימי מחלתו, את פעולתו האחרונה נימק גם בצורך למנוע משבר אמונה ממאמיניו.[8]

המאבק בחב"ד הוסיף שמן ליחסים העכורים בין החסידים והליטאים בשנות השמונים. חסידי חב"ד טענו כי מאבקו של הרב שך איננו מיוחד נגד חב"ד אלא נגד החסידות כולה. הרב שך הכחיש נמרצות בפומבי את ההאשמה ואף התבטא בחריפות, בנוסח "אני מרים את ידי לשמיים, שאף פעם לא עלתה על דעתי, ולא על דעת אף אחד, לעורר המחלוקת של חסידים ומתנגדים". כמו כן, העמיד על נס את משרתו בשנות השלושים בישיבת קרלין ואת יחסו החם לתלמידים חסידיים שלמדו בישיבותיו. הוא צירף למועצת גדולי התורה של דגל התורה את האדמו"ר מבעלז.

בפברואר 1986 החריף העימות, לאחר פטירתו של הרב יעקב לנדא, רב העיר בני ברק. הרב לנדא היה מחסידי חב"ד, אך נמנע מלהתערב בעימות בגלוי, נמנע מלהתייחס בגלוי לסוגיית המשיחיות, והיה בעל תדמית ציבורית כללית. בצוואתו ביקש הרב לנדא למנות את בנו, רבי משה יהודא ליב לנדא, כיורשו. הרב לנדא הבן, היה חסיד חב"ד מוצהר, ור"מ בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. הליטאים התנגדו נמרצות למינוי, ודרשו לקיים בחירות לרבנות העיר, אך ראש העיר משה אירנשטיין התעלם מעמדתם והכריז על מינויו של הרב לנדא הבן לרב העיר עוד במהלך לוייתו של האב. הרב שך ראה במעשה זה משום קביעת עובדות בשטח, ואף התבטא בעניין בחריפות, (הוא אף הזכיר את עניין המקווה כשיטת בעל התניא שבנה לנדא) במהלך עצרת הבחירות בכיכר הישיבה, ערב הבחירות לראשות עיריית בני ברק, בהם, לראשונה, הציגה דגל התורה מועמד משלה לתפקיד, כמו כן, הכריז כי הליטאים אינם מכירים במרותו של הרב החדש. במקביל, פנה לרב חיים שאול קרליץ, בבקשה להקים מערכת קהילתית נפרדת, שתכלול בית דין, מינוי רבני שכונות, מערכת כשרות, רישום נישואין וכו'. המערכת הליטאית הנפרדת מכונה "שארית ישראל" והיא מתפקדת עד היום.

הסכסוך עם חב"ד תרם גם לפרישת הליטאים מ"אגודת ישראל", לאחר שהעיתון "המודיע" השייך למפלגה סירב להסתייג מפעילות חסידי חב"ד, כפי שדרש הרב שך.

רבי מרדכי לייפר מבישטינא

בנו ר' מרדכי לייפר, נולד לאביו רבי איתמר, בהגיעו לפרקו, עוד קודם המלחמה, נשא את בת זוגתו. הוא היה לעזר לאביו בהנהגת הבית הוראה ובהשבת תשובות לשואלים. ר' מרדכי ניצל מהמלחמה ועבר לדור בברוקלין שבארה"ב. ברב ענוונותו וצניעותו לא רצה לקבל עליו שום משרה רבנית או אדמורי"ת, למרות שבביתו לא שרר מאומה ואף פת לאכול, גם בקשותיו של האדמו"ר אהרן רוקח מבעלזא זצ"ל ממנו כמה וכמה פעמים להמשיך את הנהגת אבותיו באדמורו"ת לא נענו. למרות שהאדמו"ר מבלז הבטיח לו, שאם יקבל על עצמו את האדמורו"ת תהיה לו עדה של עשרות יהודים בבית מדרשו, ותהיה לו פרנסה ברווח, הוא העדיף לשבת בצנעא על התורה והעבודה, למרות שזה היה כרוך במסירות נפש ממש מאין כסף. בסוף ימיו כשקשתה עליו היציאה מהבית נעתר לבקשת חסידיו ומעריציו ובביתו נפתח בית המדרש דחסידי בישטינא בבורו פרק שבארה"ב.

ר' מרדכי לייפר מבישטינא נפטר בכ"ה טבת תשנ"ב וע"פ בקשתו הובא מיטתו למנוחות בארץ ישראל בבית הקברות העתיק שבעיר טבריה לא הרחק מציוניהם של תלמידי הבעל שם טוב.

רבי ישכר בער מבישטינא

בנו של ר' מרדכי הוא רבי ישכר בער לייפר שליט"א. לאחר מות אביו קיבל עליו את המשך האדמורו"ת. בתחילה דר בבני ברק ובשנת תשנ"ט העתיק את ביתו לשכונת עמישב שבפאתי העיר פתח תקוה. שם פתח את בית מדרשו אשר מהוה מוקד משיכה לכל דורש ומבקש השם. גם נודע הוא כאוהב ישראל גדול ובזכות זה מאחד הוא בבית מדרשו יהודים מכל החוגים, ורבים הוא משיב מעוון. ייחוד בית המדרש בישטינא בפתח תקוה מהווה בכך שמאכלס בתוכו את כל גווני היהדות. חילונים, דתיים, ספרדים, אשכנזים, חסידים, חסידי חב"ד וליטאים.

ר' ישכר בער הינו בזיו"ר חתנו של ר' נפתלי מוסקוביץ ממעליץ באשדוד. בזיו"ש הינו חתנו של ר' משה חיים מקובר ע"ה - מחשובי חסידי אלכסנדר.

ר' ישכר בער אדוק ומקושר ברבותיו. למרות שהיה גם מקושר לאדמו"ר ר' משולם פייש לוי מטאש, ורבי צבי הירש רוזנבוים מקרטשניף, הוא היה ידוע במיוחד בהתקשרותו לרבי מליובאוויטש.

מידי שנה בשנה עולים רבים וחוגגים את חג הגאולה י"ט כסליו במחיצתו של האדמו"ר מבישטינא, הנמנה על חשובי מפיצי החסידות בדורינו. רבים משחרים לבית מדרשו בפרט בימי שלישי בהם הוא מוסר שיעור בספר 'דרך מצוותיך' ובימי חמישי בהם מוסר שיעור בספר ה'תניא' או ב'ליקוטי תורה' לסירוגין.

לצד החסידים השונים מצויים גם רבים מאנ"ש חסידי חב"ד בפתח תקוה המגיעים להתוועד עד השעות הקטנות של הלילה. בשנת תשס"ז לאחר סיום ההתוועדות בבישטינא בשעה 3:00 לפנות בוקר נסע האדמו"ר ירושלימה - יחד עם רבים מאנ"ש - להשתתף בהתוועדות שערך הרה"ח המשפיע ר' חיים שלום שיחי' דייטש.

בשנת תשס"ח השתתפו בהתוועדות הרב שמואל הבר ראש ישיבת תומכי תמימים בקראון הייטס שנאם על חובת הדור בלימוד החסידות, המשפיע הרב חיים פרוס מכפר חב"ד והמשפיע הרב וועלוול סלאווין מכפ"ח. ראשון הנואמים היה האדמו"ר מבישטינא שקרא לכל חסידיו ומעריציו הרבים להוסיף בלימוד החסידות ולהשתתף בשיעורים בתורת החסידות המתקיימים בבית מדרשו ואף ייסד באותו הזדמנות שיעור נוסף והוא בספר דרך מצותיך. גם השתתפו הרב שניאורסאהן מכפ"ח, והרב אשר דייטש שליח הרבי לפתח תקוה. לקראת סוף ההתוועדות אמר האדמו"ר מבישטינא את המאמר החסידי המפורסם "פדה בשלום נפשי".