חלום

חלום הוא כעין מחזה שבא לידי גילוי בכח המדמה שבאדם בעת השינה.

החלום אחד מהדרכים שבהם מודיעים משמים לבן אדם הראוי לכך, דבריו העתידים להיות, או דברי תורה והוראות למעשה. גילויים אלו הם רק לאדם שזוכה שנשמתו תעלה למעלה בשעת שינתו, ולא לאדם המונח בעניני גשמיות וכאשר הוא ישן נפשו פורחת באויר העולם הזה שבהם אין מודיעים לאדם עתידות משמים. ישנם סימנים ברורים לאדם לדעת אם חלומותיו הם חלומות הבל או לא.

חלומות בתורה

כבר בתורה מוזכרים החלומות כאמצעי בהם מנבאים לאדם מן השמים את העתיד לבוא אליו, כמו בפרשת וישב בחלומותיו של יוסף הצדיק, או בפרשת מקץ בחלומותיו של פרעה.

בגמרא ברכות מוזכרים עשרות מיני חלומות ופתרונותיהם. בשו"ת מן השמים כותב המחבר, אחד מגדולי הראשונים, תשובות רבים שמסרו לו מהשמים בעת חלומותיו.

החלומות הטובים בעניני תורה שמודיעים בחלום, בא על פי הרוב על ידי שקידה גדולה בתורה ביום, דכאשר עוסק בתורה בשקידה גדולה, או עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה, הנה כאשר בלילה נשמתו עולה למעלה ושואבת לה חיים מחיי דלעילא כמבואר בזהר, הנה אז מודיעים לו חדושי תורה בגליא שבתורה או בפנימיות התורה, איש איש כפי שקידת עבודתו בעבודת היום.

פעם כשהיה ישן האר"י בשבת היו שפתותיו רוחשות, וכשהתעורר שאלוהו מה למד כעת בשינה, אמר להם "מעיד אני עלי שמים וארץ, אילו הייתי דורש שמונים שנה רצופים בלי גוזמא, לא יכולתי לסיים מה שלמדתי בפעם הזאת".

היחס לחלומות

דברים שנראים לאדם בחלומו, ברוב המקרים, אין צריך לייחס להם שום חשיבות ומשמעות, כמו שאמרו: דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים. שכן אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי לבו - מה שהוא מהרהר ביום. וכן אמרו נביאים: וחלומות השוא ידברו.

לעומת זה, ישנן חלומות אמיתיים שהם דרגה ממדרגות הנבואה, כמו שאמרו: חלום אחד מששים לנבואה, ואכן אנו מוצאים גם בתלמוד הרבה חלומות אמיתיים של תנאים ואמוראים.

ומכל מקום, הרוב המוחלט של החלומות הם דברים בטלים, כזבים והבלים, בלי דבר אחד אמיתי, ואפילו החלומות האמתיים הבאים מצד הנבואה והשכל יש בהם קצת דברים בטלים.

ביאור החסידות

בחסידות מבואר, שענין החלום הוא, שהאדם רואה דברים בלתי ברורים והפכים. שכן בחלום, האדם יכול לראות שהוא נמצא במקום מסויים, ותוך כדי זה, הוא נמצא גם במקום אחר.

כל יהודי בזמן הגלות נמצא בתוך חלום. שלכן רגע אחד (כבשעת תפלה והתבוננות), הוא אוהב את ה' באהבה הכי גדולה; ושניה לאחר מכן, מרגיש הוא רצון ותאוות לעניני עולם הזה. שזהו חיבור שני קטבים הפכיים לגמרי.

היסוד של חיבור שני ההפכים הוא בצד הקדושה. שבעצמות אין סוף הוא חיבור ההפכים, להיותו דבר עצמי ובלי גבול. אבל כשהשתלשלו מננו הספירות והעולמות הגבוליים, נעשה בהם ירוד והתחלקות, היפך חיבור ההפכים. ולכן, חיבור ההפכים התלבש בחושך, היכן שאינו מתגלה האור האלוקי המוגבל - חיבור ההפכים של טוב ורע אצל האדם. ודוקא את החושך הזה (שמקורו מהבלי גבול שבקדושה), על האדם להפכו לקדושה, שאז יאיר גילוי הרבה יותר נעלה - בלי גבול.

חלומות בהסטוריה החסידית

הכתרת המגיד ממעזריטש

לאחר פטירת הבעל שם טוב מונה רבי צבי הירש, בנו של הבעל שם טוב, לממלא מקומו. ביום ז' סיון תקכ"א, שנה לאחר הסתלקות הבעל שם טוב, במהלך סעודת יום טוב שני של חג השבועות, נעמד רבי צבי ואמר שאביו הודיעו בחלום למסור את הנהגת החסידות לר' דובער. תוך כדי דיבור בירך ר' צבי את המגיד במזל-טוב ומסר לו את בגדו העליון שהיה שייך לבעל שם טוב. המגיד עבר לשבת בראש השולחן והדרוש הראשון שאמר היה "מראיהם ומעשיהם".

אצל אדמו"ר הזקן

מסופר, כי רבי חיים אברהם שניאורי נקרא בשם אברהם על שם מורו רבי אברהם המלאך ועל שם זקנו אבי אמו רבי אברהם. כאשר היה בן שלוש חלה והיה חולה מסוכן. אדמו"ר הזקן קרא לארבעה מבחירי תלמידיו, ואמר להם שמורו רבי אברהם המלאך בא אליו בחלום ושאל אותו למה אינו מתפלל בעבור הילד הנושא את שמו, ואמר לו כי ישנה על שם הילד קפידא מאבי אמו על ששמו הוא בהבלעה ולא נודע לרבים שקרוי על שמו. אדמו"ר הזקן השיב שעשה כדין, מכיון שנפסק בשולחן ערוך שכבוד רבו וכבוד אביו כבוד רבו עדיף, ובפרט בענין השמות, שידוע שזה לטובת הנשמה והתפשטותה בנפש הנקרא בשם. אמנם, מכיון שנודע לאדמו"ר הזקן ששם אבי אמו היה חיים אברהם הוא קרא לתלמידיו כדי להוסיף לו את השם חיים.

בשנת תקל"ו נסע ר' מנחם מנדל מוויטבסק יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש נשמות שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ". ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ושד"רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בינתיים שהה אדמו"ר הזקן במוהילוב.

לידת אדמו"ר הרש"ב

ביום י' בכסלו שנת תר"כ חלמה הרבנית רבקה חלום בו ראתה את אמה, מרת חיה שרה ואת סבה, אדמו"ר האמצעי. אמה אמרה לה בפנים שמחות: "רבקה, את ובעלך כיתבו ספר תורה" ואדמו"ר האמצעי הוסיף: "ויהיה לכם בן טוב ועל שמי אל תשכחו". אמה הוסיפה: "רבקה, השומעת את, מה שאבי אומר לך?" וכך הסתיים החלום. לאחר תשעה ימים, בליל י"ט כסלו, חלמה שוב והפעם בנוסף לאמה וסבה הגיע אדם זקן. אמה אמרה לה: "רבקה, את ובעלך כתבו ספר תורה". אדמו"ר האמצעי אמר: "ויהיה לך בן טוב" והאיש הזקן אמר: "אמן, כן יאמר ה'". אמה סיימה: "סבא, ברך אותה" והאיש הזקן ברכה. אמה ואדמו"ר האמצעי ענו אמן בקול רם והיא התעוררה. לאחר מכן סיפרה את חלומותיה לבעלה אדמו"ר המהר"ש, שאמר כי ברצונו שספר התורה יכתב על קלף מהודר מעורות שחוטים וכשרים. אדמו"ר הצמח צדק ציווה כי תחילת כתיבת ספר התורה יהיה בחשאי, בנוכחות אחיו בלבד ובחדרו. כעבור פחות משנה נולד הבן שנקרא 'שלום דובער' על שם שני סביו, רבי שלום שכנא ואדמו"ר האמצעי.

הופעת הרבי בחלום

נאמר בגמרא: "אין חלום בלא דברים בטלים" כיוצא מן הכלל הוא הופעת הרבי בחלום, וכמאמר הגמרא, כי כל צדיק שאדם רואה בחלום - יש בכך סימן טוב אחר מקובל אצל חסידי חב"ד בכל הדורות שכאשר רואים את הרבי בחלום יש בזה מסר שמימי מדוייק ואין בזה שום דבר בטל.

בספרי חסידות

בספר תולדות יעקב יוסף מוזכר על גילויים שהיו לו בחלום:

"על דרך שביאר החסיד מוהרי"ל פוסטנר פסוק "הושיעה ה' כי גמר חסיד - לפי שפסו אמונים מבני אדם", ובאו בחלום ואמרו לו: דילמא לאידך גיסא, לפי שגמר חסיד - לפיכך פסו אמונים וכו', ודפח"ח".

קישורים חיצוניים

• על מה צריך לחלום?
• פותר החלומות כתב אל הרבי. מה היה המענה שקיבל על עיסוקו?
• [הרבי מסביר לאישה את דבריו אליה בחלום]