פרשת ויקרא

פרשת ויקרא היא הפרשה הראשונה בספר ויקרא (מפרק א' פסוק א' עד פרק ה' פסוק כ"ו).

ספר ויקרא נקרא גם תורת כהנים, כיון שהוא מכיל את כל ההלכות של הכהנים בעת עבודתם במשכן ובמקדש.

הפרשה בקצרה

הקדמה: פרשת זו היא הפותחת את החומש השלישי בחמישה חומשי תורה. בפרשת פקודי, הפרשה האחרונה בספר שמות, עוסקת בסיפור ירידתם ויציאתם של עם ישראל ממצרים ולבסוף את בנין המשכן במדבר. הפרשה מתחילה במילה "ויקרא", כאשר האות א' היא אות קטנה, ומפרשים רבים מסבירים את הסיבה לכך באופנים שונים.

• ראשון - ה' קורא למשה רבינו למשכן, שם הוא נותן לו את הפרטים של הקרבת קרבנות.

• שני - פרטי הקרבנות, תוך דגש על קרבנות של עופות או לחם. רש"י מציין שהמילים "אישה ריח ניחוח לה'" מכוונות על כל סוגי הקרבנות ולא בהכרח על קרבן של בהמה, ללמדנו שאין חשיבות לגודל הקרבנן אלא בעיקר לכוונה הפנימית של האדם בהתקרבותו לה'.

• שלישי - פירוט סוג נוסף של קרבנות המובאים בשמן וכן את האיסור של הקרבת קרבן חמץ ופירות על גבי המזבח, לעומת החובה להשתמש במלח בכל קרבן שהוא. חובה זו הינה הסיבה בגללה אנו טובלים במלח את הלחם כאשר אנו בסעודה. כך גם מצווה התורה את מצוות הקרבת קרבן התבואה החדשה לאחר חג הפסח.

• רביעי - פירוט חלקי הבהמה המוקרבים על המזבח, בהקרבת עיזים, כבשים ושאר בהמות כשרות. בסיום ניתן "חוק" (עליו אין הסבר אותו יכול האדם להבינו בשכלו) לפיו אסור באיסור חמור לאכול שומן (חלב) או דם בכל מקום ובכל זמן.

• חמישי - האפשרות להקריב קרבן ככפרה על חטא שנעשה בשגגה. כמו כן ישנו קרבן מיוחד באם בית הדין הגבוה - הסנהדרין, הורה למישהו לעשות עבירה בשגגה, ולשם כך עליהם לכפר על עצמם בקרבן.

• שישי - קרבן מיוחד אותו מקריב קהל שלם שחטא בשגגה וכן קרבן לאדם שיכל לתת עדות בבית הדין והוא התחמק מכך. עוד כתוב על אדם שהיה טמא, אם על ידי נגיעה בחיה לא טהורה או בנגיעה במת ולאחר מכן נכנס למשכן או אכל קרבן, עליו לכפר על עצמו בהבאת קרבן אחר. חז"ל מלמדים אותנו שההלכות האלו תקפות גם כיום וכיון שאנו כולנו טמאים, אסור עלינו להיכנס לתוך הר הבית, עד שייבנה במהרה, וניטהר כולנו מהטומאה.

• שביעי - אדם שבשגגה גנב קרבן או חפץ אחר השייך לבית המקדש. עליו כמובן להחזיר את הגניבה, להקריב קרבן, וכן לשלם עוד חמישית מערך הגניבה. קרבן שאדם מביא מספק, כיון שאינו יודע האם חטא או לא. כמו כן אדם שגנב את חבירו בכל אופן שהוא, או גרם נזק על ידי שקר וכיוצא בזה, עליו להחזיר את הגניבה, להקריב קרבן וכן לפצות את חבירו בתשלום של חמישית מערך הגניבה.

ראו גם

• אדם כי יקריב

בתורת החסידות

בדיני הקרבנות שמתפרשים בפרשת ויקא, רואים ש"אין האשם אלא מזכרי כבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה" , אך רואים יוצא מן הכלל שהחטאת באה מן הזכר, והוא בחטאת הנשיא שקרבנו שעיר, שהוא זכר. הרבי מליובאוויטש מבאר את הטעם לשינויי הקרבנות: אשם חמור מחטאת, ועד שכמה אשמות באים גם על המזיד, משא"כ חטאת באה רק על השוגג. וזהו גם הטעם שחטאת בת
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין דנקא ואשם שתי סלעים, כי האשם חמור יותר, ולכן גם שוויו גבוה יותר. ויש לומר שזהו גם הטעם שהאשם "מזכרי כבשים" והחטאת באה נקבה, שהרי זכר מורה על תוקף וחוזק, ונקבה על רכות וחלישות. וכמו שפירש רש"י עה"פ "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" - "לבית יעקב אלו הנשים תאמר להם בלשון רכה ותגיד לבני ישראל כו' פרש לזכרים דברים הקשים כגידין". ועל כן, לאשם החמור יותר מקריבים זכר – המרמז על "דברים הקשים כגידים" . וע"פ זה מובן מה ששעיר נשיא אף שהוא חטאת בא מן הזכרים, ולא נקבה, כי כאשר נשיא יחטא, הרי הגם שהוא בשוגג לגמרי צריך להיות אופן תשובתו וכפרתו באופן של "זכר", קשים כגידין, כי גם חטא קל של נשיא פועל ומשפיע ביותר על כלל העם, ועל דרך מה שאמרו עה"פ "ואשימם בראשיכם" – "שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם". ולכן, אף חטאתו באה מן הזכר, כי חטאת הנשיא חמורה יותר.

לקריאה נוספת

• פתגמים חסידיים לפרשת ויקרא, שבועון בית משיח ב' ניסן תש"פ עמוד 10

קישורים חיצונים

• רעיונות לפרשת ויקרא -
• טקסט פרשת ויקרא עם פירוש רש"י -
• פרשת ויקרא בקצרה לילדים -
• הפטרת פרשת ויקרא עם טעמים (חב"ד), ר' מיכאל סלוין