תקיעת שופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 46: / שורה 46: @@
 ==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת==
-ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה ד[[רבה]], שמא יטלטלו להתלמד בו.
+ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר, למעט ב[[בית המקדש]]. בגמרא, מסביר [[רבה]] את הטעם לכך, שחכמים גזרו שלא לתקוע בגלל החשש שיטלטלו את השופר ברשות הרבים להתלמד בו, ויעברו על [[מלאכת הוצאה]]{{הערה|ראש השנה כט, ב.}}. גזירה זו נקראת על שמו: "גזירה דרבה".
-===שבת במקום שופר על פי פנימיות התורה===
+[[הרבי]] מדייק מלשון [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]]{{הערה|אורח חיים סימן תקפח סעיף ד.}}, שלשיטתו, הטעם לדחיית התקיעה בשבת אינו '''רק''' בגלל גזירה דרבה, אלא בעיקר בגלל שהתקיעה היא "עובדין דחול", ולכן בצירוף גזירה דרבה ניתן לדחותה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/295.htm אגרות קודש חלק ב, אגרת רצה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/308.htm אגרת שח]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2825.htm חלק ט, אגרת ב'תתכה].}}.
-המצוה{{הערה|לקוטי תורה ראש השנה ד"ה יום טוב של ראש השנה}} הגדולה והעיקרית של ראש-השנה היא מצוות תקיעת שופר – "מצוות היום בשופר". דברים גדולים ונשגבים טמונים בה. מספיק לראות את טעמי המצווה, כפי שהם מופיעים בחלק הנגלה שבתורה – קל-וחומר, טעמי’ המופלאים על-פי הקבלה והחסידות – כדי להבין עד כמה היא רבת-חשיבות עבור העולם כולו.
-והנה, בזמן בית שני באו חכמי ישראל וקבעו, שכשראש השנה חל בשבת – אין תוקעים בשופר (חוץ מבבית המקדש). הם ביטלו מצוות עשה מן התורה, ולא סתם מצוה, אלא את המצוה הגדולה והחשובה של תקיעת שופר בראש השנה (כשהוא חל בשבת).
+===בחסידות===
+בחסידות מקשים, כיצד ייתכן שמשום חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת - ביטלו חז"ל את המצווה לכל עם ישראל. בפרט קשה הדבר לגבי תקיעת שופר, שעל ידה מגיע כל שפע החיים האלקי לעולמות במשך השנה - ואם כן, לכאורה, ביטול המצווה בראש השנה שחל בשבת, מונע מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!
-מהי הסיבה לעקירת המצווה? מסבירה הגמרא (ראש השנה כט, ב): "הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא ייטלנו בידו ויילך אצל הבקי ללמוד ויעברנו ד’ אמות ברשות הרבים". כלומר, משום חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת – ביטלו חז"ל את המצווה לכל עם ישראל!
+ההסבר לכך הוא, שמטרתה של תקיעת השופר היא לעורר אצל הקב"ה את ה[[תענוג]] וה[[רצון]] למלוך על העולם. כאשר ראש השנה חל בשבת, אין כל כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק עיקרי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ב[[בריאת העולם]] בששת ימי המעשה, ואז מתעורר עונג רב כביכול למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת. לכן השבת עצמה פועלת את מה שעושה תקיעת השופר. [[הרבי]] מוסיף ומדגיש, שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל, לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה, יפריע לעם ישראל לקיים מצוות - ולכן חייבים לומר שפעולת התקיעות קיימת גם בלי המעשה עצמו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52.}}.
-נוסף לשאלה זו, למה תיקנו חז"ל לעקור מצוות עשה בגלל חשש בלבד, ישנה שאלה עמוקה יותר:
+עם זאת, בבית המקדש כן תקעו בראש השנה כשחל בשבת. הסיבה לכך היא שדרגת התענוג הנמשכת בבית המקדש היא עמוקה ונעלית יותר מזו שבשאר המקומות, ודרגת תענוג זו לא יכולה להימשך על ידי יום השבת. בבית המקדש היה נמשך [[מקור התענוגים]] ([[שעשוע המלך בעצמותו]]) - דרגת תענוג עמוקה וגבוהה יותר מתענוג פרטי כתוצאה מגורם חיצוני. התענוג שעל ידי קיום המצוות שלנו, וכמוהו התענוג מהשלמת הבריאה בשבת, הוא תענוג חיצוני, אך במקדש הצליחו לעורר את התענוג הפנימי והתקיעה נצרכה גם בשבת{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/33/56a.htm לקוטי תורה ראש השנה נו, א ואילך]. סידור עם דא"ח שער התקיעות רמ, ג ואילך. אוה"ת ר"ה (כרך ה) ע' ב'קט ואילך. המשך יו"ט של ר"ה תרס"ו ותש"ג בתחילתם. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/7/index.htm ד"ה יו"ט של ר"ה תשמ"ג]. ועוד.}}.
-ידוע, שכל שפע החיים האלקי ששופע לעולמות במשך השנה, בא על ידי תקיעת השופר. תורת החסידות מרבה לבאר את מעלתו של השופר, שמעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב"ה. יוצא איפוא, שביטול המצווה בראש השנה שחל בשבת, מונע לכאורה מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!
-נושא זה נדון בהרחבה רבה בתורת החסידות, ותמצית שבתמצית מובאת להלן.
-השופר הוא חלק עיקרי ב"הכתרת" הקב"ה למלך העולם, כמאמר רז"ל "אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו’ ובמה בשופר". בכל שנה צריכים לעורר מחדש אצל הקב"ה כביכול את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. כלומר: צריך שהקב"ה יתענג מקיומו של העולם, וכתוצאה מכך יתעורר בו הרצון למלוך עליו.
-כיצד מעוררים את העונג הזה? – על ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של האדם אל הקב"ה, צעקה בלי מלים שפורצת מעומק הלב, והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה כביכול, ומעוררת בו עונג בקיומו של העולם. על ידי זה מתעורר אצל הקב"ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם ישראל: "מלוך על העולם כולו בכבודך".
-העונג דשבת
-אך כאשר ראש השנה חל בשבת, אין כל כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק עיקרי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום מלאכה ("ויכל אלקים"), ואז מתעורר עונג רב כביכול למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה שהי’ בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת, עד שהדבר משפיע גם עלינו, ולכן אנו מצווים לענג את השבת.
-יוצא איפוא, שכאשר ראש השנה חל בשבת, אין צורך כל כך בשופר, שכן השבת עצמה פועלת את מה שעושה תקיעת השופר. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ועל כן די בכך שעם ישראל רק אומר את פסוקי ה’מלכיות’, ‘זכרונות’ ו’שופרות’, כדי שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם.
-דבר זה מסביר למה דחו חז"ל את מצוות השופר בראש השנה שחל בשבת. הואיל והפעולות הרוחניות שנוצרות על ידי השופר, נעשות ביום זה מעצמן על ידי השבת, על כן די הי’ בחשש שמא מישהו יחלל שבת לצורך השופר כדי לבטל את מצוות התקיעה ביום זה. איננו מאבדים איפוא דבר בכך שאיננו תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת; אדרבה, כל הברכות וההשפעות העליונות אינן תלויות כלל בעבודת האדם אלא באות מלמעלה, בזכות השבת, והן באות בשלמות ומתוך שמחה.
-===עוד ביאור===
-ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב"ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה{{הערה|2 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52}} שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי"ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו.
 ==ראו גם==