ליל ויום שבת

ישנן שתי בחינות בשבת קודש:

בחינת ליל שבת

הבחינה הרמוזה בליל שבת, רמוזה בפסוק ויכולו השמים כו' ויכל אלקים כו', שזהו בליל שבת דוקא, שעלה הכל בבחינת אור חוזר אל העצמות.

זהו גם המשך הפסוק כי בו שבת וינפש, - כלומר: שבחינת מהות עצמותו יתברך, הוא ממש כמו השובת ממלאכתו, שגם פנימיות רצונו וחכמתו שהיה בצמצום מלאכה זו, עולה ונכלל בעצמות הנפש ממש, שזהו כמו שהיה הוא ושמו בלבד, קודם הצמצום הראשון.

בחינת יום שבת

על ידי זה בחינה זו של ליל שבת של התכללות האור בעצמותו, - על ידי זה דוקא חוזר ונמשך המשכה וברכה עליונה שנקרא ברכת הויה כו' - ביום השבת שנקרא ברכה, בפנימיות דחסד עליון ורצון ותענוג העליון מעצמות האין סוף ממש.

ענין זה נרמז בפסוק: ויכולו השמים כו' וישבות כו' - אז דוקא ויברך אלקים את יום השביעי, מכיון שברכה זו אינו אלא אחר ההעלאה והתכללות דאור חוזר בתחלה בעצמות.

כן היא גם המשמעות הפשוטה בפסוק: דויברך אלקים כו' כי בו שבת וינפש - על כן בירך אלקים ליום השביעי - שהוא יום השבת.

מקורות

• אדמו"ר האמצעי, תורת חיים