באבא סאלי – הבדלי גרסאות

בד' [[שבט]] [[תשמ"ד|תשד"מ]], נפטר.

קשריו עם הרבי מלך המשיח היו מופלאים. בסדרת “אגרות קודש” מוצאים אנו את מכתב קבלת הפנים שכתב אליו הרבי ביום כ”ו [[טבת]] [[תשי"ב]] (אגרת א’שע), בה מכנה אותו: {{ציטוטון|עמוד התורה בוצינא דנהורא, חד מבני עלי’ מראשו ומעלה עטרת זהב גדולה}}.  

ואחר כך כותב: {{ציטוטון|לרגל עלותו לארצנו הקדושה, תבנה ותכונן ע”י משיח צדקנו בעגלא דידן אכי”ר, יהא בואו ברוך לה’. מה’ מצעדי גבר כוננו, ומכיון שזיכהו הקב”ה לעלות לארצנו הקדושה ת”ו, הנה בטח העמיסה עליו ההשגחה העליונה תפקיד מיוחד על אדמת הקודש, להחיות רוח חיה בקרב אחב”י הספרדים, ולהשפיע עליהם בחיזוק התורה והמצווה בכלל, ובפרט אשר ישמרו על בניהם וטפם לבל יהיו לבז, ולא יפלו ברשת חינוך של הפקר ר”ל, אלא ישמרו עליהם בעינא פקיחא, אשר כולם, בניהם ובנותיהם בלי יוצא מן הכלל, יתחנכו על ברכי התורה והמצוה, ביראת שמים ומסורת אבותיו הקדושים, במוסדות חינוך המתנהלים על טהרת הקודש. ובזכות עבודתו למילוי תפקידו זה במסירות נפש, יאריך השי”ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ועוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים ויצליח בעבודתו הכבירה להגדיל תורה ולהאדירה, ובעניניו הפרטיים מנפש ועד בשר די והותר}}.  

בספר תולדותיו “סידנא באבא סאלי”{{הערת שוליים|כרך ב’ עמוד קלד.}} מסופר, כי כבר בשנת תשי”ב היה מתייעץ עם הרבי. וכך נאמר שם אודות מכתבו אל הרבי בענין מקום קביעת מגוריו: “כל מטרתו בעלותו ל[[ארץ הקודש]] היתה לישב על התורה ועל העבודה בשלוה, ומפאת המצב הרוחני הירוד בארץ ישראל .. חושב הוא לצאת מקודש לחול, ואולי להגר לארצות הברית .. ששם אפשר לשבת על התורה ועל העבודה בלי שום טרדה .. הרבי ענה לאדמו”ר תשובה ארוכה ומנומקת בדבר חז”ל ובדברי קבלה וחסידות .. באגרתו לאדמו”ר כותב הרבי, כי משמיא זיכו לאדמו”ר להיות “איש כללי ומנהיג בישראל” אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, וכי מן השמים ניתנו לו כוחות חזקים כאלה. הנה כי כן רצוי שישאר בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט”א הצמאים לדבר ה’ .. ולכן הוא מייעץ לרבינו להשאר בארץ”. עד כאן חלק מהמתואר בספר הנ”ל.  

ב[[י"ג בניסן]] [[תשי"ג]]{{הערת שוליים|אגרת ב’פג.}} שמח הרבי לשמוע כי אין לו תרעומת על מכתבו הנ”ל שיעץ לו “להקדיש כוחותיו למען הכלל ולא לישב בדד. וכמובן באגרת הידועה של ר’ שרירא גאון, אשר כשבא רב לבבל והגיע למקום תורה, לא קבע שם מושבו, אלא אדרבא הלך למקום שאין בו תורה, והקדיש כוחותיו לגדור גדר בבקעה אשר מצא”.  

ב[[כ"א בתמוז]] [[תשי"ב]]{{הערת שוליים|אגרת א’תשכא.}} כותב הרבי אל הנהלת [[רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש]]: {{ציטוטון|נודע לי אשר הרב אבוחצירא שי’ פרסם מכתב אודותם, ולפלא שלא הודיעו לי עד”ז מקודם, ונא לשלוח העתק מכתבו}}.  

גם אל הרב [[אליעזר קרסיק]] מחשובי זקני רבני חב”ד בארה”ק כתב הרבי בט’ ניסן תשי”ב א’תק: {{ציטוטון|מוסג”פ העתק מכתבי שכתבתי להרה”צ וכו’ מוה”ר ישראל אביחצירא שליט”א. ובאם לא טרחה יחשב, הנה בקשתי, שכת”ר יצרף אליו עוד אחד או שנים, ויבקרו את הנ”ל בביתו, ויאמרו לו שעפ”י בקשתי עושים זאת להבעת כבוד}}.  

מאז ומתמיד תמך רבי ישראל אבוחצירא בכל הפעולות של הרבי. כאשר חזר ל[[מרוקו]] ב[[תשי"ד]], וראה את אשר חוללו שם [[שליח]]יו בכל הערים והכפרים, שיגר אל הרבי מכתב תודה נלהב ביותר.  

בתחילת חודש [[מנחם אב]] [[תשמ"ג]] פירסם (ביחד עם רבי [[יצחק כדורי]]) קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו ב[[אברהם מנדל ווכטר|חסידים]] שלימדו את [[ספר התניא]] ב[[וויליאמסבורג]]: {{ציטוטון|כל זאת בשל הרבצת תורת החסידות ודביקותם באור שבעת הימים הבעש”ט הקדוש זיע”א בדרך משנת חב”ד העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש ע”י התנא האלקי רבנו בעל התניא והשו”ע זיע”א וממשיכי דרכו הק’, עד ליבדלחט”א מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ”ק מרן אדמו”ר מליובאוויטש שליט”א}}.  

הסתלק בד' [[שבט]] בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]].