מלחמת המפרץ

ביום שני ב' סיון תש"נ, הכריז הרבי כי ראשי התיבות של השנה הבאה הם “תהא שנת אראנו נפלאות”. הרבי אף הסביר כי באופן מיוחד הוא מקדים לתת את ראשי התיבות של השנה הבאה, כדי שיוכלו להדפיס זאת בלוחות השנה.

ההתייחסות הראשונית של הרבי לקראת מלחמת המפרץ, היתה לשר המשטרה דאז מר רוני מילוא שהגיע לרבי בכ”ח מנחם אב בשנת תש"נ. "אנו נמצאים בימים קשים", אמר לרבי. הרבי באופן נדיר, קטע את דבריו: “אין אלו ימים קשים... כבר אמרתי שכתוב מפורש ‘עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה’”.

דברי המדרש

הפעם הראשונה שהרבי הזכיר קבל עם ועולם את דברי המדרש ב’ילקוט שמעוני’: "שנה שמלך המשיח בא... שמלך פרס מתגרה במלך ערבי וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך. ואומר להם הקב”ה כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם...”, היתה בהתוועדות שבת פרשת ראה תש”נ. היה זה בשעה שהעולם עמד ותהה, לא יודע אם תפתח המלחמה ואם כן איפה ומתי.

מאז אותה התוועדות היו דברי המדרש שגורים בפי הרבי כמעט בכל שיחה או התוועדות. כך גם בכינוס של נשי ובנות חב"ד שהתקיים ביום רביעי כ”ב באלול תש”נ.

בעקבות איומי סדאם חוסיין לפגוע בארצות הברית ובישראל במה שהוא הכריז כ”אם כל המלחמות” - ישראל הכינה את עצמה לעימות מול העיראקים. ממשלת ישראל החלה להכין את העם לקראת מצב של מלחמה ומתקפה. לאיש לא היה מושג מה יקרה, ואנשי הביטחון בעצה אחת עם המדינאים, לקחו את האפשרויות המסוכנות ביותר.

הרב יוסף רלב"ג ע”ה, רבה של קרית יובל, היה הראשון שזכה לקבל התייחסות מפורשת למצב העכשווי-מעשי, לאחר שהכניס שאלה לרבי בקשר למצב החדש המתהווה שכמותו לא ידעה ישראל. התשובה של הרבי לא אחרה להגיע: א. ישאל בן חמש למקרא על דבר מה שנאמר מפורש על דרך הפשט: תמיד עיני ה’ אלוקיך בה וגו’ ב. לגבי אגירת מזון - הרי זה הפקעת מחירים בארץ הקודש!

תשובתו של הרבי היתה חדה, ברורה ובוטחת. היא גרמה להדים רחבים ופורסמה בכלי התקשורת. עיתון ‘דבר’ ידע לספר כי הרבי הבטיח שלא יאונה רע, וכי לא תהיה מתקפת גזים על ארץ הקודש. העיתון ציטט את דבריו של הרב רלב”ג האומר “מבחינתי זו הייתה ההודעה המרגיעה ביותר עד כה. אחרי הכל, כל מידע מודיעיני ומדיני חשוב ומדוייק ככל שיהיה, מחוויר נוכח הערכותיו של הרבי מלובביץ. מי שעדיין מפקפק - שיבדוק כיצד דייקו מקורותיו של הרבי לפני "מלחמת ששת הימים”.

מאז, בכל הזדמנות ולכל שאלה של יהודים, בעיקר במעמד חלוקת דולרים, וגם בשיחות הקודש ומענות ותשובות, חזר הרבי והבטיח כי אין לפחד ואין להפחיד. הרבי שלל בתוקף רב את עניין העזיבה מארץ הקודש. לאחד המרצים שהוזמן לצאת לחו”ל למסע הרצאות, אמר הרבי כי אין הזמן מתאים לצאת מארץ הקודש.

קטרוג על עם ישראל

בחודש טבת קם אדם בבני ברק, והחל לדבר במושגים של שואה, רחמנא ליצלן.

בשיחת קודש שנאמרה בצום עשרה בטבת תנש"א, הרבי דיבר בכאב עצום על הקטרוג שכוון כנגד בני ישראל, ועל כך שמנסים להפחידם בשואה ר”ל. ‘איך גוי יכול לפגוע בעיר הבירה של הקב”ה?’ זעק הרבי בכאב עצום.

דברי הזכות והסנגוריה של הרבי על עם ישראל, לא מוצו בדברי הכיבושין בעשרה בטבת, ובמשך ארבעה שבתות רצופות דיבר הרבי שוב ושוב במעלתם של בני ישראל. הוא הבטיח כי “לא תקום פעמיים צרה”. הרבי חזר פעמים רבות על כך שארץ הקודש היא המקום הבטוח ביותר.

דבריו של הרבי נסכו עידוד רב. הרבי לא רק קרא שלא לעזוב את ארץ הקודש, אלא שקרא לתושבי חו”ל לנסוע לארץ הקודש. לאם ששאלה האם לדחות את נסיעתה של בתה הלומדת בארץ הקודש, נתן הרבי דולר לברכה על מנת שתתנו לצדקה בארץ הקודש. אחת שאמרה כי רוצה להקדים את נסיעתה לארץ הקודש כי יש לה בן בצבא ולא יודעת כעת מה לעשות. הרבי השיב: “תעשי כפי שתכננת מראש, כי אין יסוד כלל לפחד”. לאחת ששאלה אם לחזור לארץ או להשאר לנוכח המצב, הרבי השיב: “לחכות? למה לחכות? לחזור לארץ הקודש שעיני ה’ אלוקיך בה תמיד כל הימים”. יהודי ששאל האם לנסוע לגור בארץ, לאחר ששאל בעבר ולא קיבל תשובה, הרבי השיב: “זה יהיה דבר טוב לנסוע כעת לארץ הקודש”. ליהודי שאמר כי זוגתו מודאגת מאד, השיב הרבי “הקב”ה נמצא בארץ הקודש במיוחד ומשגיח על כל העניינים שם”.

נבואת הרבי

באותה תקופה החלו שיחותיו של הרבי להיות מופצים בקנה מידה נרחב ביותר, בזכות פועלו של הרב טוביה פלס. הוא החל להפיץ ברבבות עותקים את קונטרס שיחת שבת פרשת ויחי, בה התייחס הרבי למצב, ושלל לחלוטין את ההפחדות.

הקונטרס הזה החל לצאת תחת התואר “דבר מלכות”. כך רבבות נוספים של יהודים קיבלו את המסר של הרבי בצורה הברורה ביותר.

אם לא די בכך, הרי שרמזים שמימיים מופלאים על אותה מלחמה, כתב הרבי בליקוט השבועי שיצא לאור לפרשת וארא, כשבועיים לפני פרוץ המלחמה. נושא הליקוט נסב אודות נבואת הקב”ה ליחזקאל על החורבן שה’ יביא על מצרים. הרבי האריך בנבואת יחזקאל על אודות המלחמה שה’ יעשה במצרים כי “בני ישראל יראו שנתקיימה נבואתו ויאמינו בדבריו.. וכל זה בשביל ש’לך אתן פתחון פה’, שיבוא מזה תועלת לישראל, ולא רק לכלל ישראל אלא אף למתי מספר דבני ישראל שלא האמינו ביחזקאל...”.

הרבי ממשיך ואומר כי “בני ישראל צריכים לדעת שכל מה שנעשה בעולם, הכל נעשה בשביל ישראל, כדאיתא בילקוט “שהקב”ה אומר לבני ישראל בני אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, ולכן אין לבני ישראל לירא אלא להתחזק בבטחונם בה’”.

דבריו של הרבי היו יותר מברורים - הם היו בגדר נבואה ברורה וגלוייה, כי לא יאונה כל רע לבני ישראל. ככל שהמצב התחמם והחששות גברו העמדה של הרבי מלך המשיח נהפכה לנחרצת יותר ויותר. היו מי שהביטו בתימהון על דבריו של הרבי ואפילו חיכו לראות היאמנו דברי הנביא אם לאו.

תשובות מרגיעות מהרבי

בכל מעמד של חלוקת דולרים, היו עשרות התייחסויות לנוכח המצב. מועד המלחמה נקבע אז (לפי התאריך הלועזי) ל-‏15 בינואר. ככל שהזמן הלך ואז, כן גברו ההפחדות והאיומים מצד הצורר הבגדדי. היה אולטימטום יחד עם נסיונות תיווך שונים. מד החרדה בקרב העם, עלה וירד בהתאם לחדשות המדיניות שהגיעו מהבית הלבן ומארמון הצורר בבגדד. בכל המצבים הללו, דעתו של הרבי לא השתנתה בכהוא זה, והמסר המרגיע שהחל מתחילת הידיעות על האמור להתרחש, המשיך לאורך כל הדרך, באותו סגנון ובאותו קו ברור וצלול.

כשעבר נציג משרד התיירות הישראלי בארה”ב בחלוקת הדולרים, הרבי אמר לו: “אני מפרסם בכל האפשרויות שצריך לנסוע. ואדרבה זה המקום הכי בטוח, כיון שהר הבית שם ומקום המקדש שם. והעיקר - שם נמצאים שני מליון או שלוש מליון, כן ירבו של בני ישראל”.

לאשה אחת שעברה בחלוקת הדולרים, אמר הרבי, ובכך התייחס להפחדות הקשות: “עלייך לפרסם שאת נוסעת לארץ ישראל ישנם יהודים שמפחידים אחרים בנוגע לארץ ישראל בנוגע לנסיעה לשם, עלייך לפרסם שאת נוסעת ואין מה להסתכן בזה. זהו המקום הבטוח ביותר כיון שזהו המקום של בית המקדש”. לאחד שכתב לרבי ש”כולם מלאים דאגה” נוכח המצב, ענה הרבי תשובה בכתב יד קודשו: “א. חושד בכמה וכמה כשרים המלאים ביטחון בהוי’ שומר ישראל. ב. ואולי צריך להיות בדיקת התפילין והמזוזות שלו...”.

בנוסף לההבטחות הברורות הללו, הרבי גם נתן רמזים על המצב גם ב’ליקוט’ השבועי שיצא לאור מדי שבת בשבתו. ה’ליקוט’ של פרשת שמות תנש”א עסק כולו בנושא גדר הביטחון בקב”ה, על פי מאמר רבותינו נשיאנו “‘חשוב טוב יהיה טוב’, שהביטחון בה’ זה שיהיה טוב בטוב הנראה והנגלה”. הליקוט הופץ במהירות בהיכלי הישיבות ובבתי הכנסת בבני ברק ובירושלים, והפך לנושא המדובר ביותר.

ביום רביעי, כ"ג טבת, כאשר התברר שכל נסיונות התיווך נכשלו בז’נווה, וכי המלחמה בפתח, הרבי נשאל שוב והשיב: “מה שאמרתי הוא מתוקף העניין ‘דתמיד עיני ה’ אלוקיך בה...’ ומצד העניין דמקום המקדש שנמצא שם, והרי בזה אין שום שינוי”.

גם למחרת היום ביום חמישי כ"ד טבת, הרבי חזר שוב כי אין שום שינוי בעמדתו. במענה נוסף מאותו יום אמר הרבי: “אין מה לדאוג ובקרוב יראו את הנפלאות בארץ הקודש ולמסור זאת לתושבי ארץ הקודש”. לגבי לקיחת המסכות הרבי השיב כי אם אנשי הג”א מבקשים יש לקחת שהרי לא מפסידים דבר מזה שלוקחים, והוסיף שאין בזה סתירה לעמדתו בנוגע למצב שם. לרבה של אילת, הרב יוסף העכט, שהעביר בקשת ברכה מתושבי עירו, היתה התשובה: אין להבהל כלל וכלל. הרבי דרש לא לשנות שום תוכנית וחלילה לא להראות פחד אלא ביטחון ברור באלוקי ישראל.

תשובה לא שגרתית קיבלו באותם ימים נשות חב”ד, שחלקם חששו לנסוע לכינוס שהתקיים במיניסוטה בארה”ב בגלל המצב בעולם. הרבי העביר מסר דרך המזכיר הרב יהודה לייב גרונר: “אם גוי משם עושה מה שעושה כיון שהוא מאמין באלילות שלו כל שכן וקל וחומר שיהודים אשר מאמינים בה’ צריכים לעשות הכל להראות את בטחונם, ולא לעשות חס ושלום דברים שמראים על העדר הביטחון. במילא צריכים לדאוג שכל אלו שהיו צריכים לנסוע - יסעו ושידאגו שיבואו עוד”. הרבי הודיע שישלח דולרים לכל מי שתגיע לכינוס.

לגבי ביטול חתונות או העברתם ממקום למקום הרבי שלל בתוקף. כמו למשל הסיפור שאף פורסם בכלי התקשורת על משפחה שביקשה להעביר את החתונה מבני ברק לבאר שבע בגלל שבאר שבע היא מקום בטוח יותר והרבי שלל זאת.

בבוקר של ה-‏17 בינואר 1991 החל מבצע “סופה במדבר” - או “מלחמת המפרץ”,- כפי שכונתה בישראל. כוחות הקואליציה פתחו בהתקפה אווירית אדירה על מטרות עיראקיות. עוד באותו הלילה, ליל שישי, שיגרה עיראק אל עבר ישראל טילי סקאד.

באותו חודש היה העם הישראלי במצב של מלחמה, כמעט מדי לילה נחתו טילי סקאד על ישראל, ופגעו בעיקר באזורי תל אביב וחיפה. חלק מהמסתגרים בחדרים קיבלו על ראשם את הטילים הלא-קרואים. בתים חרבו עד היסוד, רחובות שלמים הזדעזעו מעוצמות ההדף.

אולם למרות זאת, הרבי הודיע כי עדיין הוא דבק בדבריו כי ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, ואין מה לפחד וכי יש להמשיך בשגרה. כאשר נכנס המזכיר להודיע לרבי מלך המשיח על מטח הטילים הראשון שנפל בישראל, דקות ספורות בלבד לאחר הנפילה, הרבי אמר כי הוא כבר יודע. לפי דברי הרב גרונר הרבי ביקש ממנו להודיע לו על כל טיל שנופל בכל שעה ובכל זמן, עם מירב הדיווחים מהמקום. הרבי הוסיף שגם אם זה יהיה בשעת לילה מאוחרת.

מסר מרגיע

כבר ביום שישי הראשון, מיד כשנחת מטר הטילים הראשון, שיגר הרבי מסר מרגיע ומעודד לכל לתושבי ארץ הקודש. המסר הגיע באמצעות מברק מיוחד: “שבת שלום ומבורך וכפסק דין תורתנו הקדושה תורה אור: וביום שמחתכם אלה השבתות וכבכל הלכה - לשון ברורה: שמחה נראית ונגלית”. המסר היה ברור - להוסיף בשמחה.

חסידי חב”ד לא לקחו פסק זמן מול מטח הטילים, והם יצאו לרקוד ברחובה של עיר. ה[[טנק מצוות|טנקי מצוות| של ניידות חב"ד באה"ק בראשות הרב דוד נחשון, הגיעו לכל מקום, והביאו שמחה ואור.

עוצמת הניסים

עד מהרה החלו להגיע הדיווחים על ניסים ונפלאות. בנינים התמוטטו ואנשים יצאו משם חיים ללא פגע. כותרות העיתונים זעקו “יש אלוקים”. 39 טילים נפלו על ישראל, ואיש לא נהרג מהם באופן ישיר!

הכותרות המשיכו לזעוק ניסים: “‘כל הכבוד’, אמר הפצוע שחולץ מההריסות והתעלף”. “נס שהבית לא הפך לעיי חרבות”. ילדה קטנה וערימת בלוקים לצידה. “ביקרתי בבית ההרוס ואני לא מבינה איך ניצלנו”. אלה רק חלק מהכותרות שזעקו מעל העמודים הראשונים בעיתונות הישראלית במשך כחודש וחצי, עד סיום הקרבות.

אולם אלו היו הניסים “הקטנים”. רק לאחר המלחמה, וכעבור שנים, הגיעו גילויים מרעישים מפי גורמי הביטחון, על הניסים המופלאים שהיו באותם ימים. לאחר יותר מעשר שנים מהמלחמה, שיחררה סוכנויות הביטחון של ארה”ב הודעה, כי רק פסע היה בין סדאם לבין זריקת טילים כימיים על ישראל, וסדאם חוסיין שלח שלשה מטוסים עמוסים בחומרים כימיים לעבר ישראל, ובדעתו היה לפוצצם בישראל.

בשבת קודש פרשת בא, השבת הראשונה לאחר נפילת הטילים, הרבי חזר על דבריו שאין לפחד וארץ הקודש הוא המקום הבטוח ביותר. הרבי החל לדבר כי “אין בעל הנס מכיר בניסו” וכינה זאת כניסים שלמעלה מדרך הטבע. “אין צורך להגיע להכרת הניסים על ידי כך שקוראים בעיתונים שגוי אחד ירה טיל למעלה כדי לפגוע בבני ישראל ואחר כך בא גוי מחסידי אומות העולם ומפילו למטה”, אמר הרבי.

במהלך ההתוועדויות דיבר הרבי דיבורים על כל מהלך מלחמת המפרץ, כאשר על חלק מהשיחות הורה הרבי לא לפרסמם. פעם אחת דיבר הרבי על מפלתו של הצורר בבצרה, על יסוד הפסוק “זבח לה’ בבצרה”, אולם הרבי הורה לא לפרסם חלק זה של השיחה.

הארץ כולה דיברה אז במונחים של ניסים ונפלאות שהפכו לחלק מהשגרה. במהלך הזמן כבר התרגלו לסיטואציה שהטיל נופל על הבית ודייריו יוצאים ללא פגע. לדאבון כולם, אלו שנפגעו היו כתוצאה מהפחד והפאניקה, כמו אותם שהזריקו לעצמם חומרים נגד פגיעה כימית, וזאת משום הבהלה שהחדירה הממשלה בקרב הציבור. הנתונים דיברו אז על ארבעה אזרחים שקיבלו התקפת לב מחרדה, ושבעה מתו משימוש שגוי במסכות הגז.

מי שעדיין לא הבין את גודל הניסים לאחר ט”ל טילים שנחתו בארץ, הגיע טיל סקאד בודד של סאדאם חוסיין, ונפל במחנה צבאי בדהראן שבסעודיה. פגיעתו של הטיל היתה איומה - 28 הרוגים. זה היה הטיל האחרון שבגדד זרקה קודם שהודיעה על כניעתה. בעינים של אמונה אי אפשר שלא להבין, כי גם מי שלא רצה להבין שיד ה’ היתה כאן, והקב”ה מגן על ארץ הקודש.

סיום המלחמה בפורים

המלחמה הסתיימה בחג הפורים. מי שעקב אחר נבואותיו של הרבי, ידע על כך קודם לכן, והדברים פורסמו בכלי התקשורת ש”הרבי מלובאביץ’ צופה את שעת סיום הקרבות”. העיתונאי מיכאל טוכפלד חזר על דבריו ב’קול ישראל’ על דבריו של הרבי כי אין לפחד ו”אלה ימים של נפלאות המציינים את סוף זמן הגלות ותחילת הגאולה”. הכתב ידע עוד לספר כי הרבי צופה את שעת סיום הקרבות. היה זה כאשר אחד הקצינים בא ליטול ממנו את ברכת הדרך, וסיפר שהוא לוקח עמו מגילה אסתר. הרבי השיב כי עד פורים הוא יהיה בבית. פורים להזכירכם - אמר הכתב בשמץ של לעג - חל בעוד פחות מחודש וחצי...

הרב יעקב גולדשטיין

הסיפור היה עם הרב יעקב גולדשטיין, הצ’פליין של גדוד הפטריוט שהגיע לישראל. הרב גולדשטיין אמר לרבי בחלוקת הדולרים כי הוא אמור לנסוע לסעודיה, כך הייתה התוכנית המקורית והתכונן לקחת עמו מגילת אסתר. הרבי שאל בתמיהה “אתה בטוח שאתה נוסע לשם”? הרב גולדשטיין השיב בחיוב, והרבי חייך ואמר “משיח יבוא עוד לפני שתסע לשם”. בסופו של דבר הרב גולדשטיין נשלח לישראל. עם סיום הקרבות בפורים, הובנו דבריו של הרבי כי לא יצטרך את המגילה עד אז.

כאשר הודיעו לרבי כי מתפרסם בשמו כי הקרבות יסתיימו עד פורים, הגיב הרבי בתנועת יד של ביטול כאומר ‘נו, גם זה עוד יהיה’.

פחות משבועיים לאחר סיום הקרבות במפרץ הפרסי, הורה הרבי מלך המשיח להגביר את פרסום הניסים הגדולים שהיו במלחמה, ורמז מפורשות כי הניסים האמיתיים עדיין לא פורסמו. רק בפרספקטיבה לאחור, אנו יכולים להבין את מה שכתב הרבי במכתב כללי כשבועיים לאחר סיום המלחמה: “על פי התנאים הטבעיים של העולם היה צפוי, שתהיה זו לא רק הכרזת מלחמה וכיוצא בזה אלא שהמלחמה תגרור לתוכה עמים רבים ותתלהט עד לכדי מלחמת עולם ר”ל. אך בפועל למעלה מדרך הטבע לא זו בלבד שנמנעה מלחמת עולם אלא שגם המלחמה שפרצה שככה...”

הרבי האריך בסכנות הנוראות שהיו בדרך הטבע, והוסיף בהמשך: “יש לנו ציווי והוראה בתורתנו: “אל תפתח פה” - להשמר מדיבורים של “מרה שחורה” - ושמכאן ולהבא יהיו רק בשורות טובות, בטוב הנראה והנגלה”. כאן מגיע משפט המפתח, ורק לימים התברר כיצד הרבי במילים ספורות אלו גילה לנו מעט ממה שהתרחש מאחורי הקלעים: “יתירה מזו: אלה היודעים את המתרחש “מאחורי הקלעים” - המודעים לפרטים חסויים רבים שאינם מגיעים לידי פרסום - משיגים עוד יותר ויותר את פלאי הניסים והנפלאות בזמן הזה בימים אלו”.

מתקופה לתקופה הדברים הולכים ומתבררים, כאשר במשך השנים הודלפו שורה של ניסים. לאחר המלחמה פרסמה ישראל כי טיל נפל על מצבור הגז הראשי של גוש דן, ורק בנס, בשל תקלה, נסגר הצינור יומיים קודם לכן. אם לא די בכך, חשף הסי.איי איי. על שלשה מטוסים שארה”ב יירטה עם חומרים כימיים לעבר ישראל. לא מעט מזרועות המודיעין הביעו פליאה מדוע סאדם חוסיין לא שלח טילים עם ראש נפץ כימי או ביולוגי, לאחר שבידו היו הכלים לכך, ולפי כל הסימנים זה מה שהיה אמור להיות.

הציפייה לגאולה

בכ”ו ניסן תנש"א ביחידות לאורחים, הרבי נשא שיחה במהלכה אמר כי צריך לצאת לרקוד ברחובות על הניסים שארעו, והשווה זאת לנס של “למכה מצריים בבכוריהם”. באותה שיחה הזכיר הרבי את שמו של הצורר מבאגדד “סדאם חוסיין”.

כאמור, הרבי ניתב את כל נבואותיו לכיוון פירסום דברי ה’ילקוט שמעוני’, אשר מתהליך זה של “מתרעשים ומתבהלים” מגיעים לזמן של “הגיע זמן גאולתכם”. זה היה המוטיב המרכזי שעבר בכל שיחות הקודש.

זמן קצר לאחר מכן, הגביה הרבי את רף הציפייה לגאולה עוד יותר, בשיחתו הידועה שנאמרה בכ"ח ניסן תנש"א, בעקבותיה החלה הפעילות הנמרצת להביא לימות המשיח.

פעולות שמימיות

בעיצומה של מלחמת המפרץ, יצא לאור עולם מאמר דא"ח של כ”ק אדמו"ר הרש"ב ד”ה ‘ברוך שעשה ניסים תרס"ד’. ב’פתח דבר’ נתן הרבי את התאריך ר"ח שבט, היום בו החלה המלחמה במפרץ הפרסי.

המאמר השני שהוציא הרבי מלך המשיח, יצא לאור לקראת חג הפורים ודיבור המתחיל שלו היה “על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור” - המאמר שאמר הרבי בהתוועדות פורים תשי"ג. המאמר יצא לאור כ”קונטרס פורים תנש"א”.