יותרת הכבד

יותרת הכבד נקרא גם "חצר הכבד" הוא חלק של הכבד, הנמשל לנוקבא דקליפת נוגה, המכוונת כנגד מתכת הברזל.

בחינה זו היא ה"לעומת זה" של רחל בקדושה.

מקור בזוהר הקדוש

חטאת איהי יותרת הכבד, אכבידת עלה בחטאות דלכלוכין דחובין דישראל, כגוונא דכבד מכביד שמרים דאינון דמים על ערקין דלבא, הכי אלין חטאות מכבידין על גדפוי דשכינתא, דאינון פקודין דעשה, דדמיין לכנפי יונה

— זוהר חלק ג כח, ב

תרגום: החטא נמשל ליותרת הכבד המכבידה על ישראל בחטאים ועוונות כמו הכבד שמכביד בזוהמא על עורקי הלב, כך העבירות מכבידים על כנפי השכינה, שהם המצוות עשה, הנמשלים לכנפי יונה.

במקום אחר מוסיף הזוהר הקדוש:

כתיב (ויקרא ט י) היותרת מן הכבד, וכתיב (שם ג טו) ואת היותרת על הכבד, (בתר דעבידת ניאופא אסתליק עליה), יותרת מן הכבד, דא אשת זנונים, דאזלא ונפקא מן הכבד, לאסטאה בני עלמא ולאסטנא עלייהו, ושבקת לדכורא למעבד זנונים, ובגין דא היותרת מן הכבד: יותרת על הכבד, בתר דעבדת ניאופא, אסתלקת עליה, (ירמיה ג ג) מצח אשה זונה, אתגברת על בעלה דאיהו כבד, בכעס דמרה, אשת מדנים וכעס, דשלטא איהי על דכורא דילה, מצח אשה זונה, שלטא על הכבד, (משלי כא יט) אשת מדנים וכעס: יותרת מן הכבד, מן הכבד נפקא לאבאשא לכל עלמא, ולמעבד ניאופין עם כלא, לבתר איהי סלקא לגבי דכורא, מצח אשה זונה, בעזותא דאנפין, וכדין איהי על הכבד: ועוד, יותרת מן הכבד, אתקריאת מסטרא אחרא, בתר דנפקת לנאפא עם כלא, יהיבת שיורין לבעלה, והאי איהי יותרת מן הכבד: מגו כבד ויותרת דיליה, נפקת מרה, ואיהי חרבא דמלאך המות, דנפקו מינה טפין מרירן לקטלא בני נשא, הדא הוא דכתיב, (משלי ה ד) ואחריתה מרה כלענה, ואיהי תליא בכבד, כל מרעין ומותא ביה תליין

— זוהר חלק ג דף רלא, ב

תרגום: היותרת הכבד נמשלת כנגד הסטרא אחרא, היוצאת להסטין על בני העולם. לאחר שהיא מחטיאה אותם היא מתגברת על הזכר שבסטרא אחרא שהוא כנגד הכבד, וממנו יוצאת המרה שממנו הכעס והעזות, והיא המשפיעה לבעלה את מותרות השפע של הקליפות, (כי בקליפה הזכר מקבל מהנקבה). מהכבד ומהיותרת יוצאת המרה שהיא חרבו של מלאך המוות שממנו יוצאים טיפות מרות להמית בני אדם.

מהותה

שורשם של כל הבהמות הוא מקליפת נוגה. אלא שכל הבהמות שורשם מהחלק הטוב שבקליפה זו, ואילו פרה אדומה מכוונת כנגד החלק הנקרא "יותרת הכבד" הנטפל לכבד, אך קליפה זו היא בבחינת טפל לזכר שבקליפת נוגה.