רבי יהודה בן בתירא

רבי יהודה בן בתירא היה תנא בבית שני, וככל הנראה היה מבני בתירא שויתרו את הנשיאות לטובת הלל הזקן.

אחד הסיפורים הידועים אודותיו הם שכאשר גוי אמר לו שהוא עולה מדי שנה לירושלים ואוכל קרבן פסח, ייעץ לו רבי יהודה שיבקש את חלק האליה מהבהמה. כאשר הגוי ביקש את הכזית בפעם הבאה שעלה לירושלים, הבינו היהודים כי זה הוא תכסיס של שולחו רבי יהודה בן בתירא, והרגו את הגוי.

תוספות מקשה למה לא עלה רבי יהודה בן בתירא עצמו לירושלים ככל ישראל, ומתרץ התוספות שלושה תירוצים: א. שלא היה לו קרקע. תירוץ זה אינו מספיק, כי ישנה שאלה אם אכן מי שאין לו קרקע לא מחויב לעלות לרגל, ולכן תירץ תוספות שהיה זקן ולא היה יכול לעלות.

על שני תירוצים אלו קשה, אם כן למה לא היה יכול לומר ליהודי אחר מנציבין שעלה לארץ ישראל, שיעיד עליו שהוא גוי, ולמה היה צריך לעשות את כל התחבולה?

ומסיבה זו עונה תוספות תירוץ נוסף, שנציבין היא ישוב בחוץ לארץ, ולכן לא היו כל תושביה חייבים לעלות לרגל.

במקום אחר מבאר הרבי את המעשה על פי פנימיות התורה, ועל פי ההנחה כי יהודה מורה על הפעם אודה את ה' - השתוקקות ורצון שעל ידי הריחוק מעבודת ה'.

מתורתו

על הפסוק "בעל השור נקי" בשור תם, - מפרש רבי יהודה בן בתירא - מדי שמים. מכאן ראיה כי החיוב של שור המזיק הוא בעצם היותו ממון המזיק ולא בגלל שבעליו לא שמר עליו, ולכן יש צד לומר שגם שור תם מחייב את בעליו עונש בידי שמים.