מוקצה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־22:24, 3 במרץ 2024

מוקצה הוא שם כללי לחלק מאיסורי מלאכות בשבת.

האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי הנביא נחמיה בן חכליה עם ישראל נהג בזלזול באיסורי שבת, הנביא נחמיה מתאר את המצב במילים:

בימים ההם ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות על החמורים...ומוכרים בשבת...ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת

.

חלק מזלזול בשבת, התבטא גם במלאכת הוצאה מרשות לרשות, ובשל כך תיקנו חכמים שאין לטלטל בשבת שום כלי חוץ מהכלים הנחוצים לסעודת השבת, בעקבות כך , העם שיפר את התנהגותו והחל לשמור על שבת בעקבות כך ביטלו חכמים חלק מהתקנות והתירו לטלטל את שאר הכלים, אומנם נשאר פרט אחד מהתקנה האוסר לטלטל חפצים לא לצורך, איסור זה נקרא מוקצה. כלומר, שמוקצה ומוצא מדעת האדם מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.

טעם האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרמב"ם מסביר את טעם איסור טילטול: "כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה, או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן: שהרי הוא בטיל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו; ונמצא שלא שבת, וביטל הטעם שנאמר בתורה "למען ינוח" (שמות כג,יב; דברים ה,יג)". והוסיף עוד " מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנייות, אלא בטילין כל ימיהן, כגון הטיילין ויושבי קרנות, שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה; ואם היה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת; לפיכך שביתה מדברים אלו, היא שביתה השווה בכל אדם. ומפני דברים אלו, נגעו באיסור הטלטול; ואסרו שלא יטלטל אלא כלים הצריך להם" טעם נוסף שכותב הרמב"ם, הנוגע רק לאיסור טלטול כלי שמלאכתו לאיסור, הוא חשש שמא מתוך התעסקות בחפץ יבואו לכדי שימוש לשם מלאכה אסורה מדאורייתא.^[1]

הראב"ד חולק על הסבר זה של הרמב"ם, וסבור שתקנת ה'מוקצה' נועדה למנוע מאנשים להיכשל באיסור מלאכת הוצאה מרשות לרשות.^[2]

דיני מוקצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פסקה זו מחפשת מקורות. המידע בפסקה זו דורש מקורות, אנא עזרו לשפר את הערך על ידי הוספת קישורים חיצוניים והערות שוליים שיאמתו את הכתוב בפסקה זו.
מידע שלא יובאו לו סימוכין יוסר, ככל הנראה, מן הערך.

כלי^[3] שמשתמשים בו כדי לעשות מלאכה האסורה בשבת^[4] מותר לטלטלו רק לצורך גוף הכלי כדי לעשות איתו משהו שמותר בשבת או לצורך המקום ששם מונח החפץ האסור.
דברים שמאוד יקרים לאדם, והוא חושש עליהם שיתקלקלו ויהרסו^[5] אסור לטלטלם, לא לצורך גופו ולא לצורך ממונו.
מאכלים ומשקים, וכן ספרים שמותר לקרות בהם בשבת – אינם מוקצה כלל ומותר לטלטלם בשבת גם שלא לצורך כלל^[6].
כל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה^[7], וכן מאכלי אדם שאינם מבושלים ואין אפשרות לאוכלם חיים, כגון מיני קטניות, שאין ראויין לאוכלם חיים – הרי הם מוקצה גמור ואסור לטלטלם גם לצורך גופם^[8] או לצורך מקומם^[9].
כלי שמלאכתו להיתר, כלומר, ששימושו הרגיל תמיד הוא דבר שמותר בשבת ואפילו אם עיקר פעולתו הוא דבר שאסור לעשותו בשבת, אבל מיוחד וקבוע גם לדבר המותר בשבת – מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וגם לצורך הכלי עצמו.
אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה חילוקי דינים. גם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה, אבל מאכלים המותרים בשבת וכן ספרים המותרים בקריאה בשבת אינם מוקצה כלל.
כל אוכל שראוי לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך. אך מה שאינו ראוי לאכילה^[10], הוא מוקצה כל עוד הוא לא התבשל. פרי או ירק שלא גדל כל צורכו ואינו ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה ואם ראוי לאכילה אינו מוקצה.
כל אוכל שאינו ראוי לאדם כלל אך ראוי לבעלי חיים נחשב ככלי שמלאכתו להיתר, שמותר לטלטלו רק לצורך ואסור לטלטלו שלא לצורך. ואם אין רגילים לתת את האוכל הזה לבעלי-חיים הרי הוא מוקצה גמור.
מותר לומר לנכרי לטלטל כל מוקצה לצורך הישראלי או לצורך מקומו או לצורך גופו^[^{דרוש מקור: לומר בפה מלא או שיש תנאים?]}. אבל לצורך המוקצה, כגון שלא ייגנב – אסור לומר לנכרי לטלטלו.
אסרו חכמים להשתמש בבעל-חיים בשבת, כגון להשתעשע עימו על ידי שישפשף בו את התינוק או הגדול או להגביה את הבעל-חיים וכן לרכוב או לישב עליו.

משחק בכדור[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הזקן פוסק בשולחן ערוך, שאסור לשחק בכדור בשבת משום טלטול, כי לא נחשב עליו, ויש שמתירים לטלטל אותו ולשחק בו ברשות הרבים.

בספר "מראי מקומות וציונים לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן", בהתייחסות לנושא של מוקצה, ציין הרב מרדכי שמואל אשכנזי את הגירסא בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן, כפי שתוקן בדפוס ז'יטומיר, כמו גם את תיקונו של אברהם חיים נאה ב"קונטרס השולחן", ללא העדפת מי מהם.

בשנת תשל"ה, פנה הרב ר' אברהם שאטלאנד מירושלים תבנה-ותכונן במכתב אל הרבי: "ילמדנו רבינו שליט"א דברי כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ... שכתוב שם לעניין משחק הכדור בשבת: "ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו ברשות-הרבים", ומשמע דאפילו בשבת מותר לשחוק בו ברשות-הרבים... והנני כמעט בטוח שחסר כאן תיבת "ביום טוב", אולם יראתי מלהגיה טרם ששמעתיו מכ"ק רבינו שליט"א". על כך ענה לו הרבי בכ"ה טבת תשל"ה^[11]:
"שלום וברכה!
במענה להערתו בשו"ע [בשולחן ערוך] אדה"ז [אדמו"ר הזקן] ס[ימן] ש"ח ס[עיף] פ"ג –
ראה ס' [ספר] "מ"מ וציונים לשו"ע אדה"ז" – להרב אשכנזי שי' – שם ועצ"ע [ועדיין צריך עיון].
בטח יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא ושומר עליהם, ועכ"פ [ועל כל פנים] יעשה כן מכאן ולהבא.
הפ"נ שבמכ' [שבמכתבו] יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע".

בשיחה התבטא הרבי: "ישנם כאלו שאינם יודעים מהו "פוטבאָל". ישנו דין בשולחן-ערוך ש"אסור לשחוק בכדור בשבת" עם שקלא-וטריא שלימה בכך. גם יהודים יראי-שמים יודעים את השקלא-וטריא שבדבר, ואף-על-פי-כן אומרים הם פרק תהלים במקום לעשות זאת...^[12]".

כאשר שליח פנה לרבי בשאלה האם לארגן משחק בכדור בשבת כדי שילדים מבית לא דתי יגיעו לשיעור תורה, ענה הרבי: "פינג פונג בשבת לא שייך כלל"^[13].

נוי סוכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בספר חסידים של רבי יהודה החסיד^[14] נאמר: "אמרו לאחד הנה רבים תולים נויי סוכה ואתה אינך תולה. אמר (אותו אחד שלא תלה) מה מועיל, הילדים ינתקו הפירות והחוטין בשבת, מוטב שלא יחטאו על ידי".

כשההדיר הרב אברהם אהרן פרייס את הספר בפירושו 'משנת אברהם', תמה: "וצריך עיון מה חילול שבת בזה הא אין כאן שום תולש מן דבר מחובר", והאריך הרב פרייס בביאורים שונים. אך הרבי באיגרתו מיום כ"ט תמוז תשט"ו^[15] הסביר בפשטות: ש"החטא שבזה – יש לומר בפשיטות שהוא טלטול מוקצה ואכילתה וניתוק קשר...".

הרבי מציין: "שוב ראיתי בהגהות לפרי מגדים שם משנת חסידים שמציין למג"א סתרל"ח, ופרי מגדים שם. וראה גם כן שולחן ערוך רבנו הזקן שם סי"ח.".

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

ספר הלכות שבת על דיני מוקצה ובורר

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

האם דולר של הרבי הוא מוקצה בשבת? באתר

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ב-י"ג.
↑ השגות הראב"ד על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ג.
↑ רוב הדינים מובאים בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ח.
↑ כגון מחט, נרות, פטיש, מחק, מכשיר כתיבה, אודם, חותמת, גפרורים, מהדק, מטריה, מנגל, בטריה, תפילין, פנס ומגהץ.
↑ כגון פלאפון, כלי נגינה, מצלמה, ארנק עם כסף, חפצים בחנות שעומדים למכירה, תעודת זהות, שלט ומחשב.
↑ בכלל זה גם תרופות שמיועדות לשימוש בשבת ואף אם אינו רגיל להשתמש בהן מותרים בשימוש לאדם הזקוק להן.
↑ כגון אבנים, כספים, עצים, קנים, קורות, עפר, חול וקמח
↑ כגון לקחת אבן לפצוע בה אגוזים או לסמוך בה כלי וכיוצא בזה
↑ כגון לפנותו מהשולחן, כדי שיוכל להניח עליו אוכל וכן מיני בשר קשה, שאין אפשרות לאוכלם חיים, או דגים שאינם מבושלים ולא מלוחים
↑ כגון קטניות הצריכות להתבשל
↑ השאלה ומכתב הרבי – באגרות קודש כרך ל' עמ' פז
↑ מוצאי-שבת פרשת שמיני תשל"ט, נדפס בשיחות קודש תשל"ט, כרך ב' עמ' 591-2, בלתי מוגה
↑ במכתב לרב אהרן מרדכי זילברשטרום
↑ סימן תר
↑ אגרות קודש כרך יא עמ' רצה

[1] משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ב-י"ג.

[2] השגות הראב"ד על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ג.

[3] רוב הדינים מובאים בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ח.

[4] כגון מחט, נרות, פטיש, מחק, מכשיר כתיבה, אודם, חותמת, גפרורים, מהדק, מטריה, מנגל, בטריה, תפילין, פנס ומגהץ.

[5] כגון פלאפון, כלי נגינה, מצלמה, ארנק עם כסף, חפצים בחנות שעומדים למכירה, תעודת זהות, שלט ומחשב.

[6] בכלל זה גם תרופות שמיועדות לשימוש בשבת ואף אם אינו רגיל להשתמש בהן מותרים בשימוש לאדם הזקוק להן.

[7] כגון אבנים, כספים, עצים, קנים, קורות, עפר, חול וקמח

[8] כגון לקחת אבן לפצוע בה אגוזים או לסמוך בה כלי וכיוצא בזה

[9] כגון לפנותו מהשולחן, כדי שיוכל להניח עליו אוכל וכן מיני בשר קשה, שאין אפשרות לאוכלם חיים, או דגים שאינם מבושלים ולא מלוחים

[10] כגון קטניות הצריכות להתבשל

[11] השאלה ומכתב הרבי – באגרות קודש כרך ל' עמ' פז

[12] מוצאי-שבת פרשת שמיני תשל"ט, נדפס בשיחות קודש תשל"ט, כרך ב' עמ' 591-2, בלתי מוגה

[13] במכתב לרב אהרן מרדכי זילברשטרום

[14] סימן תר

[15] אגרות קודש כרך יא עמ' רצה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-חכמים אסרו  לטלטל מקצת דברים בשבת וביום טוב. איסור זה נקרא מוקצה. כלומר, שמוקצה ומוצא מדעת האדם מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.
+[[קובץ:נרות שבת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נרות שבת]]
-==בתלמוד==
+'''מוקצה''' הוא שם כללי לחלק מאיסורי מלאכות בשבת.
-במסכת שבת {{הערה|צד,א}} נחלקו חכמים ורבי נתן בדין אדם המוציא בשבת בהמה, חיה או עוף כשהם בחיים לרשות-הרבים. רבי נתן סובר שהוא פטור, ואינו חייב מן התורה באיסור [[הוצאה מרשות לרשות|הוצאה]], וטעמו הוא ש[[החי]] נושא את עצמו. ולכן אין האדם שהוציאן חייב, אולם חכמים סוברים שחייב.
-==בתורת החסידות==
-ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|חלק ו' שיחה א' לפרשת יתרו}},  מבאר הרבי{{הערה|בנוגע למחלוקת חכמים בדין אדם המוציא בשבת בהמה}}, את ההבדל בין סוג ה[[חי]] לסוג ה[[צומח]], על סוג ה[[חי]].
-בסוג ה"חי", החיות היא נפשית, זוהי הסיבה לכך שבבעל-חי מצוי כח הרצון שבו מתבטאת ה"נפש". וגם הגוף שלו מושפע מרצון הנפש בדרך ממילא, מצד זה שהוא מיוחד עמו, עד כדי כך שמהותו היא הנפש".'''
+==האיסור==
+בימי ה[[נבואה|נביא]] [[נחמיה בן חכליה]] עם ישראל נהג בזלזול באיסורי [[שבת]], הנביא נחמיה מתאר את המצב במילים:
+{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בימים ההם ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות על החמורים...ומוכרים בשבת...ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת}}.
-עוד מסביר, שנפש וגוף בערכם זה - לזה  הם מהות ומציאות. ולהעיר מזה שהחי נושא את עצמו ואינו מרגיש את עצמו{{הערה|וראה ד"ה יחיינו מיומים תש"א פ ב}}'''.
+חלק מזלזול בשבת, התבטא גם ב[[מלאכת הוצאה מרשות לרשות]], ובשל כך תיקנו חכמים שאין לטלטל בשבת שום כלי חוץ מהכלים הנחוצים לסעודת השבת, בעקבות כך , העם שיפר את התנהגותו והחל לשמור על [[שבת]] בעקבות כך ביטלו חכמים חלק מהתקנות והתירו לטלטל את שאר הכלים, אומנם נשאר פרט אחד מהתקנה האוסר לטלטל חפצים לא לצורך, איסור זה נקרא מוקצה. כלומר, שמוקצה ומוצא מדעת האדם מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.
-==דיני מוקצה==
+===טעם האיסור===
-===כלי שמלאכתו לאיסור===
+ה[[רמב"ם]] מסביר את טעם איסור טילטול: {{ציטוטון|כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה, או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן: שהרי הוא בטיל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו; ונמצא שלא שבת, וביטל הטעם שנאמר בתורה "למען ינוח" (שמות כג,יב; דברים ה,יג)}}. והוסיף עוד {{ציטוטון| מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנייות, אלא בטילין כל ימיהן, כגון הטיילין ויושבי קרנות, שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה; ואם היה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת; לפיכך שביתה מדברים אלו, היא שביתה השווה בכל אדם. ומפני דברים אלו, נגעו באיסור הטלטול; ואסרו שלא יטלטל אלא כלים הצריך להם}} טעם נוסף שכותב הרמב"ם, הנוגע רק לאיסור טלטול כלי שמלאכתו לאיסור, הוא חשש שמא מתוך התעסקות בחפץ יבואו לכדי שימוש לשם מלאכה אסורה מדאורייתא.{{הערה|[[משנה תורה לרמב"ם]], הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ב-י"ג.}}
-כלי שמשתמשים בו כדי לעשות מלאכה האסורה בשבת.
-כמו: מחט, נרות, פטיש, מחק, מכשיר כתיבה, אודם, חותמת, גפרורים, מהדק, מטריה, מנגל, בטריה, תפילין, פנס, מגהץ
-מותר לטלטל 'כלי שמלאכתו לאיסור' בשבת רק לצורך גופו או לצורך מקומו.
+ה[[ראב"ד]] חולק על הסבר זה של הרמב"ם, וסבור שתקנת ה'מוקצה' נועדה למנוע מאנשים להיכשל באיסור [[מלאכת הוצאה מרשות לרשות]].{{הערה|השגות הראב"ד על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ג.}}
-===לצורך גופו===
-צריכים את גוף הכלי כדי לעשות איתו משהו שמותר בשבת.
-===לצורך מקומו===
-צריכים את המקום ששם מונח החפץ האסור.
-===מוקצה מחמת חסרון כיס===
-דברים שמאוד יקרים לאדם, והוא חושש עליהם שיתקלקלו ויהרסו.
-לדוגמא: פלאפון, כלי נגינה, מצלמה, ארנק עם כסף, חפצים בחנות שעומדים למכירה, תעודת זהות, שלט, מחשב,
-אסור לטלטל, לא לצורך גופו ולא לצורך ממונו.
+==דיני מוקצה==
-===אוכלים משקים וספרים בשבת===
+{{מחפש מקורות|פסקה=כן}}
-אוכלים ומשקים כשרים, וכן ספרים שמותר לקרות בהם בשבת – אינם מוקצה כלל ומותר לטלטלם בשבת גם שלא לצורך כלל.
+* כלי{{הערה|רוב הדינים מובאים ב[[שולחן ערוך]] [[אורח חיים]] סימן ש"ח.}} שמשתמשים בו כדי לעשות מלאכה האסורה בשבת{{הערה|כגון מחט, נרות, פטיש, מחק, מכשיר כתיבה, אודם, חותמת, גפרורים, מהדק, מטריה, מנגל, בטריה, תפילין, פנס ומגהץ.}} מותר לטלטלו רק לצורך גוף הכלי כדי לעשות איתו משהו שמותר בשבת או לצורך המקום ששם מונח החפץ האסור.
+* דברים שמאוד יקרים לאדם, והוא חושש עליהם שיתקלקלו ויהרסו{{הערה|כגון פלאפון, כלי נגינה, מצלמה, ארנק עם כסף, חפצים בחנות שעומדים למכירה, תעודת זהות, שלט ומחשב.}} אסור לטלטלם, לא לצורך גופו ולא לצורך ממונו.
-===שאין עליו תורת כלי ושאר מיני מוקצה גמור===
+* מאכלים ומשקים, וכן ספרים שמותר לקרות בהם בשבת – אינם מוקצה כלל ומותר לטלטלם בשבת גם שלא לצורך כלל{{הערה|בכלל זה גם תרופות שמיועדות לשימוש בשבת ואף אם אינו רגיל להשתמש בהן מותרים בשימוש לאדם הזקוק להן.}}.
-כל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה, כגון אבנים, כספים, עצים, קנים, קורות, עפר, חול וקמח, וכן מאכלי אדם שאינם מבושלים ואין אפשרות לאוכלם חיים, כגון מיני קטניות, שאין ראויין לאוכלם חיים – הרי הם מוקצה גמור ואסור לטלטלם גם לצורך גופם, כגון לקחת אבן לפצוע בה אגוזים או לסמוך בה כלי וכיו"ב. או לצורך מקומם, כגון לפנותו מהשולחן, כדי שיוכל להניח עליו אוכל וכן מיני בשר קשה, שאין אפשרות לאוכלם חיים, או דגים שאינם מבושלים ולא מלוחים.
+* כל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה{{הערה|כגון אבנים, כספים, עצים, קנים, קורות, עפר, חול וקמח}}, וכן מאכלי אדם שאינם מבושלים ואין אפשרות לאוכלם חיים, כגון מיני קטניות, שאין ראויין לאוכלם חיים – הרי הם מוקצה גמור ואסור לטלטלם גם לצורך גופם{{הערה|כגון לקחת אבן לפצוע בה אגוזים או לסמוך בה כלי וכיוצא בזה}} או לצורך מקומם{{הערה|כגון לפנותו מהשולחן, כדי שיוכל להניח עליו אוכל וכן מיני בשר קשה, שאין אפשרות לאוכלם חיים, או דגים שאינם מבושלים ולא מלוחים}}.
+* כלי שמלאכתו להיתר, כלומר, ששימושו הרגיל תמיד הוא דבר שמותר בשבת ואפילו אם עיקר פעולתו הוא דבר שאסור לעשותו בשבת, אבל מיוחד וקבוע גם לדבר המותר בשבת – מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וגם לצורך הכלי עצמו.
-===כלי שמלאכתו להיתר===
+* אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה חילוקי דינים. גם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה, אבל מאכלים המותרים בשבת וכן ספרים המותרים בקריאה בשבת אינם מוקצה כלל.
-כלי שמלאכתו להיתר, כלומר, ששימושו הרגיל תמיד הוא דבר שמותר בשבת ואפילו אם עיקר פעולתו הוא דבר שאסור לעשותו בשבת, אבל מיוחד וקבוע גם לדבר המותר בשבת – מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וגם לצורך הכלי עצמו.
+* כל אוכל שראוי לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך. אך מה שאינו ראוי לאכילה{{הערה|כגון קטניות הצריכות להתבשל}}, הוא מוקצה כל עוד הוא לא התבשל. פרי או ירק שלא גדל כל צורכו ואינו ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה ואם ראוי לאכילה אינו מוקצה.
+* כל אוכל שאינו ראוי לאדם כלל אך ראוי לבעלי חיים נחשב ככלי שמלאכתו להיתר, שמותר לטלטלו רק לצורך ואסור לטלטלו שלא לצורך. ואם אין רגילים לתת את האוכל הזה לבעלי-חיים הרי הוא מוקצה גמור.
-===כלים שאסור לטלטל בשבת===
+* מותר לומר לנכרי לטלטל כל מוקצה לצורך הישראלי או לצורך מקומו או לצורך גופו{{מקור|לומר בפה מלא או שיש תנאים?}}. אבל לצורך המוקצה, כגון שלא ייגנב – אסור לומר לנכרי לטלטלו.
-אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה גם כן חילוקי דינים כדלקמן. וגם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה כדלקמן, אבל מאכלים המותרים בשבת וכן ספרים המותרים בקריאה בשבת אינם מוקצה כלל.
+* אסרו חכמים להשתמש בבעל-חיים בשבת, כגון להשתעשע עימו על ידי שישפשף בו את התינוק או הגדול או להגביה את הבעל-חיים וכן לרכוב או לישב עליו.
-===בכלים===
-אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה גם כן חילוקי דינים כדלקמן. וגם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה כדלקמן, אבל מאכלים המותרים בשבת וכן ספרים המותרים בקריאה בשבת אינם מוקצה כלל.
-הקל ביותר, כאמור, הם מאכלים כשרים וספרים המותרים בקריאה בשבת אינם מוקצה כלל ומותר לטלטלם גם שלא לצורך, ומסתבר שבכלל זה ג"כ תרופות שמיועדות לשימוש בשבת, מי שטיפת פה, דיאודורנט להסרת ריח זיעה ואפשר שגם תרופות שאין רגילות להשתמש בהם אך הם ראויים ומותרים בשימוש לאדם הזקוק להם אפשר שגם דינם כמוהם.
-===באוכלים===
-כל אוכל שראוי לאכילה, גם אם ראוי קצת לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך.
-כל מה שאינו ראוי לאכילה, כגון קטניות הצריכות להתבשל, הוא מוקצה גמור כל זמן שלא נתבשלו. וכן פרי או ירק שלא גדל כל צורכו ואינו ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה גמור ואם ראוי קצת לאכילה ואפילו אם מקצת בני אדם אוכלים אותו – אינו מוקצה כלל ודינו כנ״ל. אבל אם אין ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה גמור.
-===גבי נכרי===
-מותר לומר לנכרי לטלטל כל מוקצה לצורך הישראלי או לצורך מקומו או לצורך גופו. אבל לצורך המוקצה, כגון שלא ייגנב – אסור לומר לנכרי לטלטלו.
-===בבעלי חיים ובמחובר לקרקע===
-אסרו חכמים להשתמש בבעל-חיים בשבת, כגון להשתעשע עימו על ידי שישפשף בו את התינוק או הגדול או להגביה את הבעל-חיים וכן לרכוב עליו ולישב על גבי בעל חיים בשבת – אסור.
-===דיני משחק בשבת===
-בהלכות שבת שבשולחן-ערוך הוקדשו כמה סימנים{{הערה|הסימנים ש"ח-שי"א}}להלכות מוקצה, וישנם כמה מהתייחסויות  הרבי לדינים שבסימנים אלו.
-בשיחת מוצאי-שבת פרשת שמיני תשל"ט התבטא הרבי{{הערה|לפי שיחות קודש תשל"ט, כרך ב' עמ' 591-2, בלתי מוגה}}:
-{{ציטוט|תוכן='''ישנם כאלו שאינם יודעים מהו "פוטבאָל". ישנו דין בשולחן-ערוך ש"אסור לשחוק בכדור בשבת" עם שקלא-וטריא שלימה בכך. גם יהודים יראי-שמים יודעים את השקלא-וטריא שבדבר, ואף-על-פי-כן אומרים הם פרק תהילים במקום לעשות זאת...'''|מרכאות=לא}}
-בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן {{הערה|סימן שח סעיף פ"ג}} הובאה הלכה זו בניסוח דלהלן:
-{{ציטוט|תוכן="אסור לשחוק בכדור בשבת ויום-טוב, לפי שאסור לטלטלו, מפני שאין תורת כלי עליו. ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו ברשות-הרבים. ונהגו מקדם להקל ולא מיחו בידם הואיל ויש להם על מי שיסמוכו"|מרכאות=לא}}.
-הגאון החסיד רבי יצחק דובוב הקשה בפני [[הרבי]],  עוד בחיי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, על מה שכתב [[אדמוה"ז]]: {{ציטוט|תוכן="ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו ברשות הרבים"|מרכאות=לא}}
-שגם אלו שהתירו לא התירו לשחק בשבת ברשות הרבים אלא רק ביום טוב. ומדוע אדמוה"ז לא פירש זאת.
-על קושיה זאת ענה הרבי במכתב מנר ה' דחנוכה תש"ט ("הרב-החסיד והרב-הגאון הוותיק-וחסיד איש-ירא-אלקים וכו' מוהר"י שי'") – המכתב נדפס בשלימותו באגרות-קודש כרך ג' {{הערה|עמ' כז-כח}}.
-בשולי האיגרת העיר העורך, שכפי שתיקן הרבי תוקן גם ב'לוח התיקון' לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן מהדורת זיטומיר תר"ז, והתיקון שהרבי מציין עליו "ראיתי מי שרצה להגי[ה]" מצוי ב"קונ' השלחן" לגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה ע"ה עמ' לו (יצויין עוד כי שני התיקונים הובאו הן באיגרת הרבי והן ב'קונטרס השולחן' אלא שהרבי העדיף תיקון זה כמבואר באיגרת, והגרא"ח נאה העדיף תיקון זה מטעמו הוא):
+===משחק בכדור===
+[[אדמו"ר הזקן]] פוסק בשולחן ערוך, שאסור לשחק בכדור ב[[שבת]] משום טלטול, כי לא נחשב עליו, ויש שמתירים לטלטל אותו ולשחק בו ברשות הרבים.
+בספר "מראי מקומות וציונים לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן", בהתייחסות לנושא של מוקצה, ציין הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]] את הגירסא בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן, כפי שתוקן בדפוס ז'יטומיר, כמו גם את תיקונו של [[אברהם חיים נאה]] ב"קונטרס השולחן", ללא העדפת מי מהם.
-{{ציטוט|תוכן=...ובמענה על מה דשאילנא קדמיכון בשו"ע אדה"ז חאו"ח ס' ש"ח ס' פ"ג [שולחן ערוך אדמו"ר הזקן חלק אורח-חיים סימן ש"ח סעיף פ"ג] שכתוב שם: אסור לשחוק בכדור בשויו"ט [בשבת ויום טוב] כו' ויש מתירין לטלטלו ולשחוק בו ברה"ר [ברשות הרבים]. ותמה דהול"ל [דהווה ליה לכתוב] ולפרש דדוקא ביו"ט [ביום טוב] מתירין, ולא לסמוך על המבין.
+בשנת [[תשל"ה]], פנה הרב ר' אברהם שאטלאנד מירושלים תבנה-ותכונן במכתב אל הרבי: "ילמדנו רבינו שליט"א דברי כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ... שכתוב שם לעניין משחק הכדור בשבת: "ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו ברשות-הרבים", ומשמע דאפילו בשבת מותר לשחוק בו ברשות-הרבים... והנני כמעט בטוח שחסר כאן תיבת "ביום טוב", אולם יראתי מלהגיה טרם ששמעתיו מכ"ק רבינו שליט"א". על כך ענה לו הרבי בכ"ה טבת תשל"ה{{הערה|השאלה ומכתב הרבי – באגרות קודש כרך ל' עמ' פז}}:{{ש}}{{ציטוטון|1=שלום וברכה!{{ש}}במענה להערתו בשו"ע [בשולחן ערוך] אדה"ז [אדמו"ר הזקן] ס[ימן] ש"ח ס[עיף] פ"ג –{{ש}}ראה ס' [ספר] "מ"מ וציונים לשו"ע אדה"ז" – להרב אשכנזי שי' – שם ועצ"ע [ועדיין צריך עיון].{{ש}}בטח יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא ושומר עליהם, ועכ"פ [ועל כל פנים] יעשה כן מכאן ולהבא.{{ש}}הפ"נ שבמכ' [שבמכתבו] יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע}}.
- ==
-והנה עוד ק"ק [קושיות קצת] ישנם כאן:
-א. הול"ל [הווה ליה לכתוב] אפילו ברה"ר וכשיגרא דלישנא בכ"מ [בכמה מקומות] בכגון דא, וכ"ה [וכן הוא] ברמ"א ס'[ימן] תקי"ח ס'[עיף] א: ומותר לשחוק בכדור אפילו ברה"ר [ברשות הרבים]. וראה ג"כ [גם כן] כאן גופא ס'[עיף] פ"א: "האשה מדדה את בנה אפילו ברה"ר [ברשות הרבים] כו'".
+בשיחה התבטא הרבי: {{ציטוטון|ישנם כאלו שאינם יודעים מהו "פוטבאָל". ישנו דין בשולחן-ערוך ש"אסור לשחוק בכדור בשבת" עם שקלא-וטריא שלימה בכך. גם יהודים יראי-שמים יודעים את השקלא-וטריא שבדבר, ואף-על-פי-כן אומרים הם פרק תהלים במקום לעשות זאת...{{הערה|מוצאי-שבת פרשת שמיני תשל"ט, נדפס בשיחות קודש תשל"ט, כרך ב' עמ' 591-2, בלתי מוגה}}}}.
-ב. כיון דקאי בהל' שבת ולא יו"ט, הו"ל [הווה ליה] לפרש דין שבת ולסתום דין יו"ט (אם רצונו לקצר ולסמוך על המבין), ולא להיפך.
+כאשר שליח פנה לרבי בשאלה האם לארגן משחק בכדור בשבת כדי שילדים מבית לא דתי יגיעו לשיעור תורה, ענה הרבי: {{ציטוטון|פינג פונג בשבת לא שייך כלל}}{{הערה|במכתב לרב [[אהרן מרדכי זילברשטרום]]}}.
-והנה נלפענ"ד [נראה לפי עניות דעתי] ברור שיש כאן טה"ד [טעות הדפוס]. ומתחלה אמרתי שאולי נשמטה כאן תיבה אחת וצ"ל [וצריך להיות]: ולשחוק בו ביו"ט ברה"ר [ברשות הרבים], שהוא כל' התוס' [כלשון התוספות] שעליו צוין במ"מ [במראי מקומות] שעל הגיליון.
-אבל עדיין אין מתורצים בזה שני דיוקים הנ"ל. שוב מצאתי שו"ע [שולחן ערוך] רבנו דפוס הראשון וכתוב שם: ולשחוק בו בר"ה – בלא רי"ש בסוף ר"ת [ראשי תיבות] זה.
-ולכן נ"ל [נראה לי] שבגכתי"ק [שבגוף כתב יד קודש] הי'[ה] כתוב "ברה"י" [ברשות היחיד] – ביו"ד לבסוף. והמעתיק השמיטו בטעות. ונדפס בדפוס הראשון "בר"ה". ובאו ו"תקנו" בדפוסים שלאח"ז [שלאחרי זה] באמרם שפי' [שפירוש] הר"ת [הראשי תיבות] הוא "ברשות הרבים". והוסיפו רי"ש לבסוף. ובאו בדפוס ווילנא ושלאחריו והוסיפו "תיקון על תיקון" ופירשו הר"ת [הראשי תיבות] ונדפס: ברשות הרבים.
-ראיתי מי שרצה להגי[ה] בשו"ע ס[ימן] ש"ח ס[עיף] פ"ג: "ולשחוק בו בשבת ברה"י [ברשות היחיד] וביו"ט אפי' ברה"ר [ברשות הרבים]. ואין נ"ל [נראה לי] כי אין בנדו"ד [בנידון-דידן] הכרח לומר שיוצא מדרך הרגיל נשמטו כמה תיבות. וכנ"ל [וכנזכר לעיל], די בהשמטת יו"ד, נקודת משהו, בלבד.|מרכאות=לא}}
-===דיני מוקצה באוכלין===
-כל אוכל שראוי לאכילה, גם אם ראוי קצת לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך.
-כל מה שאינו ראוי לאכילה, כגון קטניות הצריכות להתבשל, הוא מוקצה גמור כל זמן שלא נתבשלו. וכן פרי או ירק שלא גדל כל צורכו ואינו ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה גמור ואם ראוי קצת לאכילה ואפילו אם מקצת בני אדם אוכלים אותו – אינו מוקצה כלל ודינו כנ״ל. אבל אם אין ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה גמור.
-כל אוכל שאינו ראוי לאדם אבל ראוי לבעלי חיים הדין בזה שאם הוא עומד למאכלי בעלי חיים [שמזונותיהם על הישראל] אינו מוקצה אבל דינו ככלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלטלו רק לצורך ואסור לטלטלו שלא לצורך. ואם אין רגילים לתיתם לבעלי-חיים הרי הם מוקצה גמור.
 ===נוי סוכה===
-בספר חסידים של [[רבי יהודה החסיד]] {{הערה|סימן תר}} נאמר:{{ציטוט|תוכן= "אמרו לאחד הנה רבים תולים נויי סוכה ואתה אינך תולה. אמר (אותו אחד שלא תלה) מה מועיל, הילדים ינתקו הפירות והחוטין בשבת, מוטב שלא יחטאו על ידי".|מרכאות=לא}}
+בספר חסידים של [[רבי יהודה החסיד]]{{הערה|סימן תר}} נאמר: {{ציטוטון|אמרו לאחד הנה רבים תולים נויי סוכה ואתה אינך תולה. אמר (אותו אחד שלא תלה) מה מועיל, הילדים ינתקו הפירות והחוטין בשבת, מוטב שלא יחטאו על ידי}}.
-כשההדיר הרב אברהם אהרן פרייס את הספר בפירושו 'משנת אברהם', תמה:
+כשההדיר הרב אברהם אהרן פרייס את הספר בפירושו 'משנת אברהם', תמה: {{ציטוטון|וצריך עיון מה חילול שבת בזה הא אין כאן שום תולש מן דבר מחובר}}, והאריך הרב פרייס בביאורים שונים. אך הרבי באיגרתו מיום [[כ"ט תמוז]] [[תשט"ו]]{{הערה|אגרות קודש כרך יא עמ' רצה}} הסביר בפשטות: ש{{ציטוטון|החטא שבזה – יש לומר בפשיטות שהוא טלטול מוקצה ואכילתה וניתוק קשר...}}.
-{{ציטוט|תוכן="וצריך עיון מה חילול שבת בזה הא אין כאן שום תולש מן דבר מחובר"|מרכאות=לא}}, והאריך הרב פרייס בביאורים שונים. אך הרבי באיגרתו מיום כ"ט תמוז תשט"ו {{הערה|אגרות קודש כרך יא עמ' רצה}} הסביר בפשטות:
+הרבי מציין: {{ציטוטון|שוב ראיתי בהגהות לפרי מגדים שם משנת חסידים שמציין למג"א סתרל"ח, ופרי מגדים שם. וראה גם כן שולחן ערוך רבנו הזקן שם סי"ח.}}.
-{{ציטוט|תוכן=החטא שבזה – יש לומר בפשיטות שהוא טלטול מוקצה ואכילתה וניתוק קשר...|מרכאות=לא}}
-הרבי מציין: {{ציטוט|תוכן="שוב ראיתי בהגהות לפרי מגדים שם משנת חסידים שמציין למג"א סתרל"ח, ופרי מגדים שם. וראה גם כן שלחן ערוך רבנו הזקן שם סי"ח.|מרכאות=לא}}
-===הוקצה בטעות===
-בי"ב מנחם-אב תשט"ו {{הערה|אגרות-קודש כרך י"א עמ' שכג}} כתב הרבי:
-{{ציטוט|תוכן=מה שנסתפק בעניין פעולה (הקדש, הכנה וכיצא-בזה) בטעות – אם הטעות רק שולל הפעולה, או שגם עושה ענין הפכי מהפעולה, ופשיט כבתרייתא [=האחרון] – תמוה ביותר ומופרך לומר כן, דאיך אפשר דאמירתו שמכין תפעל הקצאת דבר שבלאו-הכי לא היה מוקצה. – ומה שהביא ראיה מבעל המאור ריש ביצה מהכנה בטעות דיונים כחושים – הנה כחושים לא חזי לאכילה, ולא הטעות משוי להו מוקצה.|מרכאות=לא}}
-==מראי מקומות וציונים לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן==
-בשנת תשל"ב הוציא לאור הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], את הספר "מראי מקומות וציונים לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן".
-ספר זה יצא-לאור בהוראתו הישירה של הרבי ובעידודו המיוחד, ואף זכה ליחס מיוחד לאחר הדפסתו. בהתייחסות לנושא של מוקצה, ציין הרב אשכנזי בספרו את הגירסא בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן, כפי שתוקן בדפוס ז'יטומיר, כמו גם את תיקונו של [[אברהם חיים נאה]] ב"קונטרס השולחן", ללא העדפת מי מהם.
-כמה שנים לאחר-מכן, בשנת תשל"ה, פנה הרב ר' אברהם שאטלאנד מירושלים תבנה-ותכונן במכתב אל הרבי:
-{{ציטוט|תוכן="ילמדנו רבינו שליט"א דברי כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ... שכתוב שם לעניין משחק הכדור בשבת: "ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו ברשות-הרבים", ומשמע דאפילו בשבת מותר לשחוק בו ברשות-הרבים... והנני כמעט בטוח שחסר כאן תיבת "ביום טוב", אולם יראתי מלהגיה טרם ששמעתיו מכ"ק רבינו שליט"א".|מרכאות=לא}}
-על כך ענה לו הרבי בכ"ה טבת תשל"ה  {{הערה|השאלה ומכתב הרבי – באגרות קודש כרך ל' עמ' פז}}:
-{{ציטוט|תוכן=שלום וברכה!
-במענה להערתו בשו"ע [בשולחן ערוך] אדה"ז [אדמו"ר הזקן] ס[ימן] ש"ח ס[עיף] פ"ג –
-ראה ס' [ספר] "מ"מ וציונים לשו"ע אדה"ז" – להרב אשכנזי שי' – שם ועצ"ע [ועדיין צריך עיון].
-בטח יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא ושומר עליהם, ועכ"פ [ועל כל פנים] יעשה כן מכאן ולהבא.
-הפ"נ שבמכ' [שבמכתבו] יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
-|מרכאות=לא}}
-==תחום שבת==
-הצורך להטלטל בדרכים ולנסוע ממקום למקום אסורה בשבת משום שהיא גורמת לחוסר מנוחה, והשבת נועדה להיות יום המנוחה של האדם.
-וזהו שתקנו חכמים תחום שבו מותר להתהלך בשבת, ומעבר לו אסור לצאת. ותחום השבת הוא מקום שביתתו של אדם ועוד אלפיים אמה לכל רוח. אלפיים אמה הם אלפיים צעדים של אדם ממוצע, והם כ-912 מטרים.
-במשנה (ראש השנה כה,א) מסופר: "שלח לו רבן גמליאל [לר' יהושע] גוזרני עליך שתבוא אלי במקלך ובמעותיך (ובתרמילך) ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך... ונטל מקלו ותרמילו והלך ליבנה כו'".
-הרבי מסיבר את פשר המשנה{{הערה|בשיחות קודש תש"מ כרך א עמ' 718 בשולי הגיליון}}:
-"הלך" – הוא רק איסור תחומים.
-ב"מקלו" ניתוסף איסור הוצאה.
-וב"תרמילו" – גם איסור מוקצה.
 ==לקריאה נוספת==
-* [[הלכות שבת על דיני מוקצה ובורר]].
+* ספר [[הלכות שבת על דיני מוקצה ובורר]]
 ==קישורים חיצוניים==
 *[https://chabad.info/beis-medrash/60319/ האם דולר של הרבי הוא מוקצה בשבת? באתר {{אינפו|}}]
+{{לט מלאכות}}
+{{הלכה|}}
 {{הערות שוליים}}
-{{הלכה|}}
+[[קטגוריה:מלאכות שבת]]

ל"ט אבות מלאכה
מלאכות הפת	מלאכת זורע • מלאכת חורש • מלאכת קוצר • מלאכת מעמר • מלאכת דש • מלאכת זורה • מלאכת בורר • מלאכת טוחן • מלאכת מרקד • מלאכת לש • מלאכת אופה
מלאכות הבגד	מלאכת גוזז • מלאכת מלבן • מלאכת מנפץ • מלאכת צובע • מלאכת טווה • מלאכת פוצע • מלאכת עושה שתי בתי נירין • מלאכת מיסך • מלאכת אורג • מלאכת קושר • מלאכת מתיר • מלאכת תופר • מלאכת קורע
מלאכות הספר	מלאכת צד • מלאכת שוחט • מלאכת מפשיט • מלאכת מעבד • מלאכת ממחק • מלאכת משרטט • מלאכת מחתך • מלאכת כותב • מלאכת מוחק
מלאכות הבניין	מלאכת בונה • מלאכת סותר
מלאכות האש	מלאכת מבעיר • מלאכת מכבה
השלמת מלאכה	מלאכת מכה בפטיש
מלאכת הוצאה	מלאכת הוצאה מרשות לרשות • העברה ברשות הרבים • עירוב • תחום שבת • רשויות השבת: רשות הרבים • רשות היחיד • כרמלית • מקום פטור
איסורי שבות	הכנה משבת לחול • רדיית הפת • אמירה לנוכרי • מוקצה • מוליד • עובדין דחול • שטרי הדיוטות • משמיע קול בשבת
כללים	תולדות מלאכות שבת • חילול שבת • מלאכת מחשבת • מלאכה שאינה צריכה לגופה • פסיק רישא • שביתת כלים • מעשה שבת • גוי של שבת • חשמל בשבת • שעון שבת • חליבה בשבת • פלטת שבת