הכותל המערבי

הכותל המערבי

הכותל המערבי (ובקיצור: 'הכותל'), הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו. לכותל המערבי ישנה קדושה יתרה. הכותל נחשב לאתר היהודי השני בחשיבותו בעולם, אחרי הר הבית. ממקום זה ואילך מתחילה קדושת בית המקדש לפי דרגות שונות.

מעולם לא זזה השכינה מכותלי דמערבא - אומר הזוהר הק'.

איסור תחיבת היד בין אבני הכותל

לטמא אסור להכנס להר הבית, ולכן יש להזהר שלא לתחוב את היד בין אבני הכותל, מכיון שיש הטמאים, כגון זבין וזבות נדות ויולדות שאסורים להכנס להר הבית באיסור לא תעשה וזה שייך גם במי שאינו בעצמו מטומאת אלו, שהרי גם במי שנגע בזב - או בנכרי שדינו מדרבנן כזב - או בנדה ויולדת, גם כן נטמא בטומאת זב, וכן על בעל קרי. האיסור חל גם על הכנסת היד לכותל, שיש האומרים שהיא איסור דאורייתא, מפני שהיא הנקראת בלשון חז"ל "ביאה במקצת", ונפסק להלכה שביאה במקצת שמה ביאה, ויש חולקים כי הוא איסור מדרבנן והעונש הוא מכת מרדות.

עצרת תפילה בכותל למען שלימות הארץ

ועובי הכותל של הר הבית, יש לו קדושת הר הבית, ודינו כלפנים.

על טמא מת, היודע בוודאי שאינו טמא באחת מכל הטומאות הנ"ל, אין איסור להכנס להר הבית בכללותו, כי אם למקומות מסוימים בתוך הר הבית, אשר חלקם - מהחיל והלאה - אסור מדרבנן, ובחלקם כרוך בעונש כרת. אך מכיון שהיום אין אנו יודעים את המקומות במדויק, אסרו כל גדולי דורנו את הכניסה להר הבית.

אך יש לציין כי בכללות הענין אם מחילות שבין האבנים קדושים, ישנה מחלוקת הפוסקים. דעת החזון איש, ועוד פוסקים שיש איסור בכך, וכתבו "אוי להם ולנפשותם", ויש מתירין. כמו כן, יש ליזהר בהכנסת פתקים לאבני הכותל, שמא יכניס גם את אצבעותיו.

קדושת הבית בזמן הזה

דעת הרמב"ם היא כי גם היום חל איסור כרת מכיון שקדושה ראשונה קדישה גם לעתיד לבוא. אך דעת הראב"ד היא כי אין היום איסור כרת.

וכותב החתם סופר כי מחלוקת זו אינה נוגעת לענין הקדושה העליונה השורה במקום המקדש גם בזמן הזה לכולי עלמא, ושכינה לא זזה ולא תזוז מכותל המערבי לעולם, אפילו בחורבנה.

מקום עליית התפילות דרך הכותל, או דרך חברון

בשיחה עם רבי שמעון נתן נטע בידרמן מלעלוב, הקשה הרבי סתירה: האדמו"ר האמצעי כותב כי התפילות עולות דרך חברון, והפלא שבדבר, מכיון שיש בשולחן ערוך פסק דין מפורש בנוגע לתפילה, שאם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, ואם היה עומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים, שנאמר והתפללו אליך דרך העיר אשר בחרת, היה עומד בירושלים יחזיר פניו כנגד המקדש שנאמר והתפללו אל הבית הזה.

רבי שמעון רצה לתרץ כי ייתכן שיש חילוק בין זמן הבית לזמן הזה, אבל הרבי דחה את דבריו שהרי פסק הדין נוגע גם בזמן הזה וכן נוהגים הן בחוץ לארץ להחזיר פניהם נגד ארץ ישראל, והן בארץ ישראל להחזיר הפנים כנגד ירושלים. ולכן אמר הרבי שיש לתרץ בדוחק שהתפילות מגיעות תחילה לחברון ומשם לירושלים שהיא קדושה גדולה יותר.

בהמשך השיחה, אמר רבי שמעון בשם זקנו רבי דוד מלעלוב כי האבות נמצאים בליל שבת קודש בכותל המערבי.

על דבריו של רבי שמעון כי כלב הלך להשתטח בחברון הגיב הרבי בפשטות שייתכן שחברון הייתה בדרכם של המרגלים ולכן הלך לשם, מלבד שסגולה זו של קברי אבות ישנה דווקא בחברון.

ביקור אדמו"ר הריי"צ בכותל

אדמו"ר הריי"צ, בעת ביקורו בארץ בשנת תרפ"ט, ביקר בכותל. היה זה למחרת הגיעו לארץ.

בעת הביקור נכח קהל גדול, ותיאורים מהביקור מצויים ביומנו של הרב שמעון גליצנשטיין:

בשעה שש נראתה דמותו של הרבי קרבה ובאה. פניו הקדושות להטו כאש, כאשר מבחוץ לא נראו סימנים מיוחדים של התרגשות. רק הפנים הלוהטות הסגירו כי הרבי 'בוער' מבפנים. עם הגיעו קרע הרבי 'קריעה' בבגדו העליון.

מבלי לבזבז זמן פתחו הנוכחים בתפילת מנחה. "אין אליהו נענה אלא בתפילת המנחה", ולפני התיבה ניגש החסיד ר' יוסף שמוטקין. הייתה זו תפילה מיוחדת שהותירה חותם עמוק על כל הנאספים. אף הרבי עצמו כתב ביומנו כי היה בה "התעוררות גדולה כעין של ערב יום כיפור".

בתוך הדומיה וחרדת קודש ששררה בתוך קהל הנאספים, נשמע קול בכיה חרישית היוצאת מעמקי הלב. כל הקהל הזדעזע למשמע תפילתו של הצדיק", כתב הרב גליצינשטיין ביומנו.

והרבי - שקוע בשרעפיו. לנגד עיני רוחו עומדים בני משפחתו, כמו עומדים יחד עמו באותה שעה, מרחוק אך מקרוב, ומתפללים יחד עמו, שופכים לבותיהם כל אחד כפי הבנתו ולפי מזגו ואופיו, אלו בשתיקה ואלו במחשבה, כמו אומרים לרבונו של עולם - הבט וראה ועזור לנו בכל מה שאנו מתחננים אליך, א-ל קדוש. "נפתחו אצלי נחלי דמעות של תחנונים" כותב הרבי בזכרונותיו כאשר הוא נזכר בחסידיו-תלמידיו-אהוביו החסידים, הם נשותיהם וילדיהם, שנותרו מאחורי מסך הברזל, דוויים וסחופים. "וביודעי שהנה בשעה זו כולם נזכרים במקום הקדוש של בית המקדש, זה עורר אצלי דמעות דם, מילים אילמות, ברקים של אש נשמה וקרני תקווה לקב"ה בעצמו, אתה עצמך, רבונו של עולם, צריך לקבל את כל הבקשות ולמלא את המשאלות לכל הדברים הטובים.

בתום התפילה פתח הרבי באמירת מזמורי תהלים במנגינה ערבה ובדבקות נפלאה. הנאספים עמדו מרותקים למקומותיהם בצפייה ממושכת שלא לאבד אף לא תנועה מתוך אותה דבקות נפלאה.

משסיים הרבי את תפילתו, הפנה ראשו לנאספים סביב ושאל האם המנהג לנשק את אבני הקודש הללו. לאחר שקיבל תשובה חיובית, "נשא הרבי את עיניו המלאות דמעות ומביעות תוגה לאין סוף על מרחבי הכותל המערבי, הרכין את ראשו, ונשמע קול נשיקת הקודש על שריד מקדשנו".

"באותן כמה שעות" - מסכם הרבי - "חייתי, שכחתי על הכל, הייתי טפח גבוה יותר, טעמתי רגעים מהחיים"...

יחס הרבי לחפירות בכותל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

חב"ד בכותל

דוכן תפילין בכותל

טנק מבצעים בכותל

לאחר שחרור הכותל בכ"ח באייר תשכ"ז, במהלך מלחמת ששת הימים, החלו חסידי חב"ד לפעול להניח תפילין עם באי המקום, כחלק ממבצע תפילין שעליו הכריז הרבי לקראת פרוץ המלחמה.

זמן קצר לאחר מכן, בכ"א סיוון, הגיע מברק ממזכירות הרבי ובו הוראה מהרבי:

הצעת אדמו"ר שליט"א שאם רק אפשר לסדר אצל הכותל סוכה תמידית להנחת תפילין, וכמובן ברשות המשרדים המתאימים. וכדאי להדפיס בפורמט קטן ברכות תפילין וקריאת שמע ולחלקם חינם. וגם למכור שם תפילין בדוקות ובמחיר מינימלי

עם המברק - שהגיע באותו היום - נשלח גם מכתב מפורט יותר מהמזכיר הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, בו הוסיף כמה הוראות בנדון. בין השאר כתב שגם אם כרגע אין צורך ברישיון מיוחד להפעלת דוכן התפילין, יש לדאוג לרישיון כזה כדי למנוע טענות בעתיד.

עם קבלת ההוראה נרתמו חסידי חב"ד לקיומה והפעילו דוכן תפילין קבוע. בימים הראשונים לפעילותו איישו את הדוכן בעיקר חסידים מכפר חב"ד, בניהול צעירי אגודת חב"ד בראשות הרב ישראל לייבוב. אך שבוע לאחר מכן, נשלח מברק מהרבי לצעירי חב"ד סניף ירושלים, בראשות הרב טוביה בלוי, בו כתב הרבי: "הנעשה מצא"ח ואנ"ש דירושלים משהו במבצע תפילין? כמה אנשים התעסקו בזה וכמה שעות הקדישו לזה כולם ביחד? ומטובם להבריק בפרטיות ושמות המשתתפים - במכתב דחוף ופשוט שהגזמה בעניין כזה אסורה. ודי למבין. מזכירות". עם קבלת המברק החלה התעוררות בנושא בין החסידים בירושלים, והם הקימו 'מטה מבצע תפילין' שדאג לאייש את הדוכן. חברי המטה היו, מלבד הרב בלוי, הרבנים: בן ציון שיינברגר, יהושע יוזביץ', יששכר דב וולס.

כמה חודשים לאחר מכן, בחודש תשרי, נסע הרב בלוי לרבי, ובמהלך סעודת החג בליל יום טוב שני של סוכות במחיצת הרבי, זכה שהרבי התבטא אודותיו: "הוא מנהל מבצע תפילין בכותל המערבי, ושם כבר הניחו רבבות תפילין". בהמשך הסביר הרבי את מעלת המספר 'רבבה'.

דוכן זה פועל ברצף עד היום, ומשמש כבית חב"ד לכל דבר. החל משנת תשס"ה מנהל את הדוכן הרב יוסף הלפרין.

רב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ הינו חסיד חב"ד.

במקום מתקיימים אירועים חב"דיים כגון: בר מצווה לאלף ילדים בארגון כולל חב"ד, סיום והכנסת ספר תורה לילדי ישראל.

ראו גם

• הר הבית
• בית המקדש
• יום ירושלים

קישורים חיצוניים

• ספר שריד מקדשינו על הכותל המערבי
• בשליחות הרבי ל"כותל המערבי"
• מחקר על אמיתות מקום הכותל
• גלריה מרהיבה מהצד הלא מוכר של הכותל; המנהרות המסתוריות בבטן האדמה
• אלף ילדים בבר מצווה בכותל
• קעמפ אורו של משיח במסדר בכותל
• וידאו הדמיה - 770 מול הכותל
• שלמה ריזל, השליח במקום הכי לא צפוי בעולם, כתבת תשקיף על בית חב"ד בכותל המערבי
• כך ביטל הרבי את הנסיעה אליו - עבור ביקור בכותל המערבי • מרתק, באתר 'לחלוחית גאולתית'