אגרת הקודש - סימן י"א: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: {{תניא}} '''פרק י"א'''' של אגרת הקודש מבאר כי אין רק בעולם כלל, ולא יתכן, שהרי כל חיות העולם משתשלשת בתמידו…) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק י"א | '''פרק י"א''' של [[אגרת הקודש]] מבאר כי אין רק ב[[עולם]] כלל, ודבר זה לא יתכן, שהרי כל חיות העולם משתשלשת בתמידות ממנו יתברך, ואיך יתכן שיבוא ממנו רע, ולכן בהכרח שהכל בפנימיות הינו טוב לאמיתו, ויקבל הכל ב[[שמחה]]. | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
א. על האדם להאמין | א. על האדם להאמין ב[[אמונה]] שלימה כי אין כל רע בעולם, ובפנימיות הכל טוב, שהרי הכל הוא חיות ה', ולא יתכן שיהיה רע מאתו ית'. | ||
ב. מסיבה זו, מי שהוא בעצבות, הרי הוא כאילו מראה בעצמו שאין מאמין בכך, והרי הוא ככופר ח"ו. | ב. מסיבה זו, מי שהוא בעצבות, הרי הוא כאילו מראה בעצמו שאין מאמין בכך, והרי הוא ככופר ח"ו. | ||
ג. גם מראה בכך, שאינו חפץ לחיות תחת יד ה' וחיותו שהרי מתעצב הוא בכך, אלא חפץ לחיות חיי סטרא אחרא להנאתו. | ג. גם מראה בכך, שאינו חפץ לחיות תחת יד ה' וחיותו שהרי מתעצב הוא בכך, אלא חפץ לחיות חיי סטרא אחרא להנאתו. | ||
ד. על ידי שמאמין הוא גורם שהרע יתהפך להיות טוב. | |||
==צילום דפוס התניא== | ==צילום דפוס התניא== | ||
גרסה מ־20:58, 28 באפריל 2010
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק י"א של אגרת הקודש מבאר כי אין רק בעולם כלל, ודבר זה לא יתכן, שהרי כל חיות העולם משתשלשת בתמידות ממנו יתברך, ואיך יתכן שיבוא ממנו רע, ולכן בהכרח שהכל בפנימיות הינו טוב לאמיתו, ויקבל הכל בשמחה.
מבוא לפרק
| פרק י"א | ||
|---|---|---|
| יא להשכילך בינה. כי לא זו הדרך ישכון אור ה' להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני, כי על זה אמרו רז"ל בטל רצונך כו', דהיינו שיהיה רצונו בטל במציאות ולא יהיה לו שום רצון כלל בעניני עולם הזה כולם הנכללים בבני חיי ומזוני, וכמאמר רז"ל שעל כרחך אתה חי:
וביאור הענין הוא, רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית, דהיינו שהבריאה יש מאין הנקראת ראשית חכמה, והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא, הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע שמתהוים כל הברואים יש מאין מחכמתו יתברך המחיה את הכל, וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם, הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעולם הבא, רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים, אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו, וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם, להאמין דלית אתר פנוי מיניה, ובאור פני מלך חיים ועל כן עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום, ועל כן ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה, ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע. ומי שמתעצב ומתאונן, מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה, והרי זה ככופר ח"ו, ועל כן הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם, ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית, ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין, ואוהב את עצמו לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עובדי גלולים, בשביל אהבתו את עצמו, ועל כן הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי זה טוב לו, ונוח לו שלא נברא, כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו, ולדעת את אשר בלבבו אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים שהם תאוות הגוף המשתלשלים מסטרא אחרא ובהם הוא חפץ, או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתים המשתלשלים מאלקים חיים אף שאינו יכול*.
|
סיכום הפרק
א. על האדם להאמין באמונה שלימה כי אין כל רע בעולם, ובפנימיות הכל טוב, שהרי הכל הוא חיות ה', ולא יתכן שיהיה רע מאתו ית'.
ב. מסיבה זו, מי שהוא בעצבות, הרי הוא כאילו מראה בעצמו שאין מאמין בכך, והרי הוא ככופר ח"ו.
ג. גם מראה בכך, שאינו חפץ לחיות תחת יד ה' וחיותו שהרי מתעצב הוא בכך, אלא חפץ לחיות חיי סטרא אחרא להנאתו.
ד. על ידי שמאמין הוא גורם שהרע יתהפך להיות טוב.
צילום דפוס התניא
מושגים יסודיים בפרק
| הקודם: פרק י' |
{{{רשימה}}} | הבא: פרק י"ב |