ליקוטי אמרים - פרק ל"ג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{פרק תניא|פרק=ל"ג|טקסט הפרק="עוד זאת תהיה [[שמחה|שמחת הנפש]] האמיתית ובפרט כשרואה בנפשו בעתים מזומנים שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב אזי יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו ענין יחודו יתברך האמיתי איך הוא [[ממלא כל עלמין]] עליונים ותחתונים ואפילו מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו יתברך ו[[כולא קמיה כלא חשיב]] ממש והוא לבדו הוא בעליונים ותחתונים ממש כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית וגם במקום הזה שנברא בו עולם הזה השמים והארץ וכל צבאם היה הוא לבדו ממלא המקום הזה וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי כלל מפני שכל ה[[נבראים]] בטלים אצלו במציאות ממש כביטול אותיות הדבור והמחשבה במקורן ושרשן הוא מהות הנפש ועצמותה שהן עשר בחינותיה [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]] כו' שאין בהם בחינת [[אותיות]] עדיין קודם שמתלבשות בלבוש ה[[מחשבה]] [כמ"ש בפ' כ' וכ"א באריכות ע"ש] וכמ"ש גם כן במקום אחר משל גשמי לזה מענין ביטול זיו ואור השמש במקורו הוא גוף כדור השמש שברקיע שגם שם מאיר ומתפשט ודאי זיוו ואורו וביתר שאת מהתפשטותו והארתו בחלל העולם אלא ששם הוא [[ביטול#אופן הביטול#ביטול במציאות|בטל במציאות]] במקורו וכאילו אינו במציאות כלל:

וככה ממש דרך משל הוא [[ביטול]] העולם ומלואו במציאות לגבי מקורו שהוא [[אור אין סוף]] ב"ה וכמש"ש באריכות. והנה כשיעמיק בזה הרבה ישמח לבו ותגל נפשו אף גילת ורנן בכל לב ונפש ומאד באמונה זו כי רבה היא כי היא קרבת אלהים ממש וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאות כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים כמ"ש לקמן באריכות. והנה כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם המתאכסן ודר אתו עמו בביתו וק"ו לאין קץ לקרבת ודירת מלך מלכי המלכים הקב"ה וכדכתיב "כי מי הוא זה אשר ערב לבו לגשת אלי נאם ה'":

ועל זה תיקנו ליתן שבח והודיה לשמו ית' בכל בקר ולומר "אשרינו מה טוב חלקנו" וכו' "ומה יפה ירושתנו" כלומר כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו כן ויותר מכן לאין קץ יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילנו אבותינו הוא יחוד ה' האמיתי אשר אפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו וזו היא דירתו בתחתונים וזהו שאמרו רז"ל [[תרי"ג מצות]] ניתנו לישראל בא [[חבקוק]] והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה כלומר כאלו אינה רק מצוה אחת היא ה[[אמונה]] לבדה כי על ידי האמונה לבדה יבא לקיום כל ה[[תרי"ג מצות]] דהיינו כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו ביחוד ה' בתכלית השמחה כאלו לא היתה עליו רק מצוה זו לבדה והיא לבדה תכלית בריאתו ובריאת כל העולמות הרי בכח וחיות נפשו בשמחה רבה זו תתעלה נפשו למעלה מעלה על כל המונעים קיום כל ה[[תרי"ג מצות]] מבית ומחוץ. וזהו שאמר "באמונתו יחיה" יחיה דייקא כתחיית המתים דרך משל כך תחיה נפשו ב[[שמחה]] רבה זו והיא שמחה כפולה ומכופלת כי מלבד שמחת הנפש המשכלת בקרבת ה' ודירתו אתו עמו. עוד זאת ישמח בכפליים בשמחת ה' וגודל נחת רוח לפניו יתברך באמונה זו ד[[אתכפיא סטרא אחרא]] ממש ו[[אתהפך חשוכא לנהורא]] שהוא חשך הקליפות שבעולם הזה החומרי המחשיכים ומכסים על אורו ית' עד עת קץ כמו שנאמר "קץ שם לחשך" [דהיינו קץ הימין שיעביר רוח הטומאה מן הארץ ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וכמו שיתבאר לקמן] ובפרט בארצות [[עובדי גילולים]] שאוירם טמא ומלא קליפות ו[[סטרא אחרא]] ואין שמחה לפניו יתברך כאורה ושמחה ביתרון אור הבא מן החשך דייקא. וזהו שאמר ישמח ישראל בעושיו פירוש שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים שהם בחינת [[עשיה]] גשמיית ממש. וזהו שנאמר בעושיו לשון רבים שהוא עולם הזה הגשמי המלא קליפות וסטרא אחרא שנקרא רשות הרבים ו[[טורי דפרודא]] ואתהפכן לנהורא ונעשים רשות היחיד ליחודו יתברך באמונה זו:"}}

 

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ב|פרק ל"ב]]|הבא=[[תניא - פרק ל"ד|פרק ל"ד]]}}