אגרת הקודש - סימן ל"ב
(הופנה מהדף אגרת הקודש - ל"ב)
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
אגרת הקודש ל"ב - ברך ה' חילם מעלת הצדקה והחסד שעושים ישראל בגלות.
מבוא[עריכה | עריכת קוד מקור]
אגרת זו חותמת את חלק "אגרת הקודש" (החלק הרביעי) שבתניא, ויש בה מעין "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן":
- כשם שהראשונה מתחילה בפותחין בברכה, כך מתחילה האחרונה בברך ה' חילם.
- וכשם שהראשונה היא ברכת אדמו"ר הזקן על שמועה טובה[1], כך האחרונה[2].
- וכן דומה תוכנן: הראשונה מבארת מה מוסיפה התפילה בלימוד התורה מתוך אהבת ה' ויראתו, והאחרונה מבארת מה מוסיפה התפילה בעבודת הצדקה.
באגרת מברך רבנו על הסדר שנוסד בענייני צדקה בקהילות השונות. הוא משבח את הנותנים צדקה (לשון נקבה) ואת המעוררים אחרים לעשיה, ויחד עם זה את המעלה הגדולה כשנותן האדם מעצמו (ולא ע"י שמעוררים אותו - ונקרא 'צדק', לשון זכר).
גוף האגרת[עריכה | עריכת קוד מקור]
| אגרת ל"ב |
|---|
| לב ברך ה' חילם ופועל ידם ירצה לרצון להם לפני ה' תמיד, כה יתן וכה יוסיף ה' לאמץ לבם בגבורים ונדיב על נדיבות יקום להיות גדול המעשה בכל עיר ומנין ותחשב לו לצדקה ועל העושה נאמר צדקתו עומדת לעד, עומדת לשון נקבה שמקבל התעוררות לבו הטהור מגדול המעשה אף על פי כן עומדת לעד. פירוש שכל הצדקה והחסד שישראל עושין בעולם הזה מנדבת לבם הטהור, הן הנה חיות וקיימות בעולם הזה הגשמי עד זמן התחייה שאז הוא זמן גילוי אלקות ואור אין סוף ברוך הוא מבחינת סובב כל עלמין בעולם הזה וכמו שכתוב באריכות במכתב דאשתקד וצריך להיות כלי ומכון להתלבש בו אור אין סוף ברוך הוא כמו הגוף לנשמה על דרך משל, כמו שכתוב הלא כה דברי כאש מה אש אינה מאירה בעולם הזה אלא כשנאחזת ומתלבשת בפתילה כו' כמו שכתבתי במקום אחר. והגוף והכלי לאורו יתברך היא מדת החסד ונדיבת הלב ליתן ולהשפיע חיות למאן דלית ליה כו' כמו שכתוב בתיקונים וכמה גופין תקינת לון ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא וכל הגוף נכלל בימין וכך אמר הפייט לבושו צדקה. וזהו שאמרו רז"ל אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד שהקציר הוא גילוי הזריעה הטמונה בארץ וכך הוא הצדקה והחסד שישראל עושין בזמן הגלות היא טמונה ונסתרת עד זמן התחיה שיתלבש ויאיר אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי ואיהו וגרמוהי חד הם בחינת הכלים דעשר ספירות דאצילות וכל שכן וקל וחומר אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין מלמעלה מעלה מבחינת אצילות ולפיכך נקראת צדקה לשון נקבה, צדקתו עומדת לעד שמקבלת הארה מאור אין סוף סובב כל עלמין המתלבש בתוכה בעולם הזה הגשמי בזמן התחיה. אבל צדק לפניו יהלך הוא לשון זכר היא מדת החסד המתעוררת בלב האדם מעצמו על ידי התעוררות אהבת ה' בקריאת שמע ולדבקה בו ולמסור נפשו באחד ובכל מאדך כפשוטו וכו' ובאתערותא דלתתא וכמים הפנים לפנים כן לב אדם העליון כו' אתערותא דלעילא הוא המשכת אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין למטה מטה בעולם הזה הגשמי בבחינת גילוי בזמן התחיה כמבואר במכתב דאשתקד באריכות. וזהו לפניו יהלך שמוליך וממשיך פנים העליונים מלמעלה מהאצילות עד עולם העשיה וכעת עת לקצר וכל טוב מהם לא יבצר הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם כנפש תדרשנו: |
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
יפה עושות כל הקהילות הממנות גבאי צדקה, כי צדקה שנותנים היום היא הכלי להמשכת האור אין סוף שיתגלה לעתיד לבוא. אך אל לו לאדם לחכות שיעוררו אותו (ועדיף שיעורר את עצמו), כי ישנו הבדל עצום בין שני אופני הנתינה:
- כשנותן ע"י שעוררו אותו (ונקרא 'צדקה') הוא כלי להמשכת חיצוניות[3] אור אין סוף.
- אך כשמעיר את עצמו (ונקרא 'צדק', ע"י התעוררות מדת האהבה והחסד בקריאת שמע) הוא כלי לפנימיות[4] אור אין סוף.
וייטיב השם לטובים ולישרים.
מושגים יסודיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| הקודם: פרק ל"א |
פרקי אגרת הקודש | הבא: קונטרס אחרון - פרק א' |