מוצאי שבת

כלי הבדלה למוצאי שבת: כוס יין, מגדל בשמים ואבוקה.

מוצאי שבת הינו זמן בו נוהגים יהודים בכלל וחסידים בפרט לערוך את סעודת 'מלווה מלכה' - 'סעודתא דדוד מלכא משיחא' (סעודתו של דוד המלך), ועל סעודה זו נאמר שנוהגים לספר בה סיפור של הבעל שם טוב. בסעודה זו הרבי מקפיד ליטול ידיו ולאכול בה פת.

בשנות נשיאותו של הרבי, הפך מוצאי שבת לזמן בו היו מתבצעים בדרך כלל החזרות על השיחות שהרבי אמר במשך התוועדות השבת, כדי להעלות את הדברים על הכתב. בשנה שלאחר האירוע שהחל בשמיני עצרת תשל"ח, התוועדות השבת הקבועה של הרבי עברה למוצאי שבת, עד לש"פ משפטים-שקלים מבה"ח אדר ה'תש"מ, אז חזר הרבי לקיים את ההתוועדות בשבת עצמה.

הוצאת כסף

הוספת הרבי בכתב יד קודשו במכתב לרב חנניה יוסף אייזנבאך מתשל"א: "מנהגנו להשתמט ולא לתת ממון במוצש"ק [במוצאי שבת קודש]"

בשיחות וכתבי רבותינו נשיאינו מצינו מספר אזכורים בנוגע להקפדה שלא להוציא כסף במוצאי שבת, אפילו לא לצרכי הבית. והרבי אף העיד ש"אדמו"ר מוהרש"ב, לא היה נותן מעות במוצאי שבת להוצאות הבית... שיש מקור לדבר בהנהגות רבי יהודה החסיד.

עם זאת, הרבי חילק מספר פעמים כסף במוצאי שבת לצרכי צדקה, וביאר את טעמו שהיות וזו הוספה במצוות, ולא הייתה אפשרות לעשות זאת קודם לכן - אין מניעה להוציא כסף במוצאי שבת.

פיוטים למוצאי שבת

בקהילות רבות נהוג לשיר במוצאי שבת פיוטים.

• הפיוט 'אל תירא עבדי יעקב', המסודר על פי סדר האל"ף-בי"ת. מנהג זה מוזכר רבות בכתבי החסידות של רבותינו נשיאינו, עם ביאור ופירוט רחב על הקשר בין הפיוט למוצאי שבת, אך בפועל לא נתקבל המנהג לנגן אותו אצל חסידי חב"ד.
• הפיוט ניגון אליהו הנביא.
• הפיוט ניגון המבדיל.

תפילה למוצאי שבת מהתלמוד ירושלמי

"אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ" (הכוללת 2 נוסחאות נוסח עדות המזרח ונוסח אשכנז, והיא תפילה קדמונית המוזכרת בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק 'אין עומדין' סוף הלכה ב) ובפרט שמוזכר בה שמה של החסידות חב"ד במילים "וַחֲנוּנִים חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת מֵאִתְּךָ" וכו' כדלהלן שהודפסו בסידור תהילת ה' להלן נוסחתה; אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ. בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ. אֶת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. " אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ. בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ. אֶת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה (כְּשֶׁחַל יוֹם טוֹב בְּאֶמְצַע הַשַּׁבוּעַ יֹאמַר: אֶת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וְידַלֵּג עַל הַמִּילַּה שֵׁשֶׁת) הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם. חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע. וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וַחֲנוּנִים חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם וְבָּם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. וְלֹא תַּעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם, וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ. מַלְכֵּנוּ וֵאלֹקֵינוּ. שִׂים בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל [יש מוסיפים; בְּכָל מַקוֹם שְׁהֶם] עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ. בָּרְכוֹ. גַּדְּלוֹ. קַיְּמוֹ. קַיֵּם עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פרק כ פסוק ה); יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ. וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא: וְנֶאֱמַר (איוב פרק בך פסוק חך); וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ. וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר: וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל [יש מוסיפים; בְּכָל מַקוֹם שְׁהֶם], עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה. אַבְּדוֹ. בַּטְּלוֹ. גַּדְּעוֹ. הָפֵרוֹ. הָפֵר עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פרק גל פסוק י); ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם. הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: וְנֶאֱמַר (ישעיהו פרק ח פסוק י); עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר. דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: וּפְתַח לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ בְּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ. שַׁעֲרֵי אוֹרָה. שַׁעֲרֵי בְרָכָה. שַׁעֲרֵי גִילָה. שַׁעֲרֵי דִיצָה. שַׁעֲרֵי דֵעָה. שַׁעֲרֵי הוֹד וְהָדָר. שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב. שַׁעֲרֵי זִמְרָה. שַׁעֲרֵי חֶדְוָה. שַׁעֲרֵי חֶמְלָה. שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד. שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים. שַׁעֲרֵי טוֹבָה. שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה. שַׁעֲרֵי כַפָּרָה. שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה. שַׁעֲרֵי לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. שַׁעֲרֵי מָזוֹן. שַׁעֲרֵי מְחִילָה. שַׁעֲרֵי נֶחָמָה. שַׁעֲרֵי סְלִיחָה. שַׁעֲרֵי עֶזְרָה. שַׁעֲרֵי פְדוּת. שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה. שַׁעֲרֵי צְדָקָה. שַׁעֲרֵי צָהֳלָה. שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיּוּת. שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵימָה. שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם. שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה. שַׁעֲרֵי תוֹרָה. שַׁעֲרֵי תְפִלָּה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה. שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. כְּדִכְתִיב (תהלים פסוקים טל-מ); וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה'. מָעוּזָם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעַזְרֵם ה' וַיְּפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם. כִּי חָסוּ בוֹ: וְנֶאֱמַר (ישעיהו פרק נב פסוק י); חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם. וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹקֵינוּ: וְנֶאֱמַר (שם ישעיהו פרק נב פסוק ח); קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ. כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן: וְקַיֵּם לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (שם ישעיהו פרק נב פסוק ז); מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה. אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ: "

השייכות לגאולה

הזמן של מוצאי שבת שייך במיוחד לגאולה העתידה, וזהו שורש מקור המנהג להזכיר את אליהו הנביא מבשר הגאולה, וכן של סעודת מלווה מלכה.

באופן פרטי, הזמן של מוצאי שבת שייך לתחיית המתים.

ראו גם

• הבדלה

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף קרסיק, מוצאי שבת קודש ומנהגיו, בתוך פרדס חב"ד גליון 14 עמוד 79