פתיחת התפריט הראשי
המונח "השכלה", "משכילים" מפנה לכאן. לערך העוסק בהשכלה ומשכילים בלימוד תורת החסידות, ראו עבודה והשכלה.

תנועת ההשכלה (מכונה גם באופן ספציפי תנועת ההשכלה היהודית, להבדיל מתנועה אירופאית כללית דומה) היא זרם כללי שנוצר בין חוגים יהודיים בברלין בתקופת אדמו"ר הזקן, והתפשט מגרמניה למזרח אירופה ולאימפריה הרוסית בתקופת אדמו"ר הצמח צדק. יהודים שהשתייכו לזרם כונו משכילים.

מטרתה של תנועת ההשכלה היתה לשנות את פני היהדות המסורתית ולהשתלב בתרבות האירופאית, וזאת בכמה פנים - על ידי שינויים בהנהגת הקהילות היהודיות, מעמד הרבנים, שינויים בחינוך ולימוד חכמות חיצוניות, שינויים בהלכה - מקולות ועד עקירתה לגמרי, והפצת התרבות החילונית בין היהודים.

בגרמניה נחלה התנועה הצלחה רבה יותר, אך ברוסיה היו היהודים חזקים יותר בשמירת התורה והמצוות, ומגמותיהם של המשכילים נתקלו בחומה בצורה. במיוחד היתה מלאכתם קשה במקומות שבהם היתה השפעה חזקה לתנועת החסידות, ואדמו"רי החסידות עמדו בראש הנהגת הכלל. מסיבה זו, לחמו המשכילים בעוז נגד החסידות, ובפרט חסידות חב"ד. במלחמה זו נקטו בכל האמצעים, כולל מלשינויות שהובילו לגזירות חמורות על היהדות בכלל והחסידות בפרט.

רבותינו נשיאנו נאלצו להקדיש מאמצים רבים כדי להדוף את התפשטות תנועת ההשכלה ברוסיה, ולסכל את מזימותיה נגד תנועת החסידות.

תנועת ההשכלה בראשית ימיהעריכה

תנועת ההשכלה החלה בברלין בשנות ה'תק"ל. מראשוני המשכילים והבולטים שבהם היה משה מנדלסון, שתירגם את התנ"ך לגרמנית באופן המחלל את קדושת התורה.

הבעל שם טוב ניבא לתלמידיו שנים קודם לכן על כך, בשנת תק"ג, וסיפר להם שבגרמניה ישנו סופר סת"ם בשם ר' מנחם, תלמיד חכם וירא שמים, שמזלזל בתורת הקבלה ובספר הזוהר, ובדרך זו מחנך את בנו משה. האב ר' מנחם נפטר כאשר בנו משה היה בן 12, והוא התחיל ללמוד בנוסף לתורה הרבה מדעים, "והס"מ מפטם אותו ומצליח בידו, כי בו בחר להסית את ישראל בדעות כוזבות, ויעשה קרחה בישראל להעמיד כופרים בה' ובתורתו, וכל אשר יאחז דרכו על פי דרכנו, ינצל ממנו ומתלמידיו ותלמידי תלמידיו". לאור זאת, כאשר החלה תנועת ההשכלה, החלו החסידים להילחם בה בתוקף - הם אסרו על קריאת התנ"ך עם תרגומו של מנדלסון, ואף הוסיפו ונמנעו לחלוטין מלימוד דקדוק, כסייג להתקרבות להשכלה[1].

המשכילים באותו הדור הצליחו לחדור לוילנה, המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז להתנגדות לחסידות. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם הגר"א, ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד לימוד התורה, ובפרט בלימוד דקדוק לשון הקודש. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל שמעון ליליינטל (שמעון הכופר), שהתחזה למלמד ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך לרוסיה הלבנה ואף נפגש עם אדמו"ר הזקן, אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי[1].

תקופת אדמו"ר הצמח צדקעריכה

ניסיונות תנועת ההשכלה לחדור לרוסיהעריכה

נסיונות משמעותיים של המשכילים להעמיק את השפעתם בין יהודי רוסיה נעשו בעיקר בתקופת אדמו"ר הצמח צדק[2].

עד אז הצליחו המשכילים להתבסס היטב בוילנה, בגליציה ומעט באודסה, אך הם ביקשו לכבוש את יהודי רוסיה כולם. מהראשונים שעסקו בכך היה יצחק בער לווינזון, שקשר קשרים בחוגי הממשלה והתחנף לשרים ולצאר. לווינזון הרבה בהכפשות לממשלה על יהודי רוסיה, כמאמינים אדוקים בדתם ומתנגדים לניסיונות הממשלה להרבות בהשכלה ולקדם אותם, והעלה שורת הצעות מעשיות לגזירות על היהודים שיכפו עליהם את ההשכלה. את הצעותיו החל לשלוח בשנת תקפ"ג, עד שבשנת תקצ"ז הצליחה הלשנתו, והממשלה סגרה את כל בתי הדפוס היהודיים ברוסיה שלא היתה עליהם צנזורה. אחד מבתי הדפוס שנסגרו אז היה בקאפוסט, דבר שעצר את הדפסת חלקו השני של הספר תורה אור (נדפס לבסוף בשנת תר"ח בשם לקוטי תורה)[3].

חלק מרכזי בפרשיית כפיית ההשכלה מטעם הממשלה על יהודי רוסיה, מילא הד"ר מקס ליליינטל (נכדו של שמעון הכופר). ליליינטל הגיע מגרמניה לריגה, במטרה לייסד שם בית ספר ברוח השכלת גרמניה, וקשר קשרים עם חוגי הממשלה ברוסיה, ובפרט עם שר ההשכלה, סרגיי אוברוב. ליליינטל נשא חן בעיני אוברוב ומונה על ידו לעמוד בראש התכניות לכפיית ההשכלה.

משכילי רוסיה ראו בחסידות, ובפרט באדמו"ר הצמח צדק שהיה מגדולי מנהיגיה, כח חזק נגד מזימותיהם. המשכיל הוילנאי מרדכי אהרן גינצבורג נסע לביקור של שלושה שבועות בחצרו בליובאוויטש, ואף נכנס לשתי יחידויות בהן ניסה לשכנע את הצמח צדק לשתף פעולה עם מטרות המשכילים, אך הצמח צדק דחה את כל טענותיו.

בשנת תר"א הדפיסו משכילי וילנה בעיתון הגרמני-יהודי "איזראליטישע אנאלען"[4] מאמר בו תיארו את פעולותיהם לקידום ההשכלה ברוסיה, בעידוד הממשלה, ותקפו את הצמח צדק המתנגד לממשלה ולהשכלה. המשכילים העבירו את המאמר לשרי הממשלה ברוסיה, שראו בכך פגיעה, והמחלקה השלישית (היא הבולשת ברוסיה) החלה להשגיח על הצמח צדק. המשטרה ערכה חיפוש וחקירה אצל הצמח צדק, שהבהילוהו והחלישו את בריאותו. כמו כן מרגלי חרש מטעם הבולשת ומטעם המשכילים הגיעו לבקר בליובאוויטש.

ועידת הרבנים בפטרבורג (תר"ג)עריכה

  ערך מורחב – ועידת הרבנים תר"ג

משנוכחו המשכילים בהשפעה החזקה שיש לגדולי התורה על יהודי רוסיה, החליטו לערוך אסיפה מטעם הממשלה לכמה מגדולי התורה, במהלכה יאלצו הרבנים להסכים לדרישות הממשלה ולערוך שינויים בהנהגת היהודים. באופן כזה יוכרחו היהודים לקבל את הצעותיהם. למשתתפים בועידה נבחרו ארבעה נציגים: אדמו"ר הצמח צדק, כנציג החסידים; רבי יצחק מוולוז'ין, כנציג המתנגדים; ר' ישראל הלפרין, סוחר חרדי מברדיצ'ב, כנציג הסוחרים; ובצלאל שטרן מאודסה, כנציג המשכילים.

אדמו"ר הצמח צדק ניסה בתחילה להשתמט מהועידה, בטענה שחלישותו לאחר החיפוש והחקירה אינם מאפשרים לו לנסוע, אך לבסוף הסכים לנסוע לפטרבורג, בלויית בנו רבי יהודה לייב והחסיד רבי שמריהו פיטלסון[5]. הועידה התקיימה בין החדשים אייר לאלול תר"ג. במהלך הועידה עמד אדמו"ר הצמח צדק בתוקף על כך שאין לשנות שום דבר במנהגים ובחינוך היהודי, ולבסוף הצליח ועמדתו התקבלה, נגד מזימותיהם של המשכילים.

נסיונות נוספיםעריכה

  ערך מורחב – אסיפת הרבנים תר"ח

כמה שנים לאחר הועידה, בשנת תר"ח, ניסו המשכילים לערוך אסיפה שניה, שהנציגים אליה ייבחרו על ידי יהודי רוסיה, ומתוכם תבחר הממשלה שישה נציגים שישתתפו בדיונים. אף שרוב הנבחרים היו דתיים, מששת הנציגים הסופיים שבחרה הממשלה רק שניים היו דתיים. במהלך דיוני הועידה החרימו השניים את האסיפה, כשנוכחו שאין לה ערך ואי אפשר לייצג בה את יהודי רוסיה בצורה הוגנת, והיא התפוצצה ללא תוצאות.

באותה תקופה ניסה המשכיל אריה דב מנדלשטם (ששימש כמתורגמן בועידת תר"ג, והתמנה כמחליפו של ליליינטל במשרדי הממשלה) לערוך ספרי ליקוטים שונים עבור חינוך ילדי ישראל, על אף החלטת הועידה משנת תר"ג שלא לשנות את סדר החינוך המקובל. מנדלשטם נפגש עם הצמח צדק, וניסה לשכנעו להסכים לספרי הליקוטים שלו, אך הצמח צדק השיב במענה ברור עם נימוקים מפורטים מדוע הליקוטים אינם נצרכים ואינם ראויים[6]. המשכילים תירגמו את מענה הצמח צדק בנושא לרוסית, אך שתלו בו ביטויים חריפים על רוממות ישראל והבדלתם מהאומות, כדי לעורר את חמתם של שרי הממשלה; אך כשהגיע לידי שר ההשכלה אוברוב התרגום המדוייק, כעס על המשכילים ודחה אותם.

בשנת תר"י הדפיס מנדלשטם ליקוט מהרמב"ם, אחד מהליקוטים להם התנגד הצמח צדק, ועל השער כתב: "נדפס על פי שו"ת . . הרב ר' מנחם נ"י דליובאוויטש", כביכול הדבר מתאים להוראות הצמח צדק[7].

בסופו של דבר, הנסיונות לכפות את ההשכלה על יהודי רוסיה עלו בתוהו.

תקופת אדמו"ר הרש"בעריכה

בתי הספר של חברת מפיצי השכלהעריכה

בשנת תרכ"ג נוסדה בפטרבורג "חברת מפיצי השכלה" (או "חברת מרבי השכלה"), שהשקיעה מאמצים רבים על מנת לשנות את פני החינוך היהודי המסורתי. היא הקימה בתי ספר רבים ברוח ההשכלה בקהילות היהודיות, וניסתה לחוקק חוקים שישנו את החדר המסורתי, יחייבו את המלמדים להיות בעלי השכלה ויכניסו לימודים נוספים לתלמידים.

בשנת תרנ"ז החל אדמו"ר הרש"ב בפעילות נגד בתי הספר של חברת מפיצי השכלה. הוא נסע במיוחד לפטרבורג, שם נפגש עם הברון נפתלי הירץ גינזבורג שעמד בראש החברה, והתחנן לפניו שימנע מלתמוך בהקמת בתי ספר שפוגעים בחינוך היהודי. במיוחד התחנן הרבי הרש"ב שהחברה תימנע מהקמת בית ספר כזה בעיירה ליובאוויטש, וכפי שסיפר על כך הרבי לימים[8]: "התחננתי אצלו תן לי יבנה, לכל הפחות שבעיר ליבאוויטש לא יבנו בית ספר, ולא שם לב לבקשתי". כמו כן כתב אליו מכתבים בנושא, ללא הועיל[9].

המשכילים, שהבינו את גודל הפגיעה במאבק על החינוך היהודי המסורתי בפתיחת בית הספר בליובאוויטש דוקא, פעלו לייסד דוקא שם[10]. בית הספר בליובאוויטש נוסד בחורף תרנ"ט, בהשקעה תקציבית גדולה מצד החברה[11], בדירה שכורה, ובשנת תר"ס בנו עבורו בנין מיוחד[12]. תלמידי בית הספר הזה היו הגרעין שממנו צמחה קבוצת "פועלי ציון" בליובאוויטש, שערכו התפרעויות בחצר הרבי ובישיבת תומכי תמימים, בשנת תרס"ו.

בחודש אדר שני תר"ס נודע שחברת מפיצי השכלה השיגה תקציב של מיליון פרנק מחברת יק"א בפריז, שנוסדה כדי להיטיב את מצבם החומרי של יהודים באיזורי מצוקה. הרבי הרש"ב פתח במאבק כדי לבטל את התקציב[11].

במשך השנתיים הבאות, התנהלה פעילות עניפה בנושא על ידי הרבי ושלוחיו[13]. הרבי שלח מכתב להנהלת יק"א, בטענה שבמקום לתמוך בבתי ספר משכיליים, יעבירו את התקציב לייסוד בתי חרושת לרווחת יהודי רוסיה. הרבי השתדל לצרף עוד רבנים ואישי ציבור שישפיעו על יק"א, ביניהם גדולי רבני רוסיה דאז - רבי אליהו חיים מייזל מלודז', רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי חיים עוזר גרודז'ינסקי מוילנה. שלוחו של הרבי לכל הרבנים והעסקנים בנושא היה החסיד ר' אברהם אבא פרסון. גם הרבי בעצמו ביקר בפריז ונפגש עם עסקנים בנושא. בסופו של דבר בוטל המענק, אולי בגלל מחאות אלו[14].

פעולות לחיזוק היהדותעריכה

במקביל לפעילות הישירה נגד חברת מפיצי ההשכלה, פעל הרבי בתחומים נוספים לביצור חומות היהדות, כתריס נגד התפשטות תנועת ההשכלה.

בעקבות פעולות חברת מפיצי השכלה, ובמקביל לייסוד "החדרים המתוקנים" על ידי הציונים, ייסד האדמו"ר מסלונים רבי שמואל וינברג את חברת "מחזיקי הדת", ואדמו"ר הרש"ב השתתף בפעילות ותמך בה[15].

אחת הפעולות החשובות שלה ייחס הרבי חשיבות גדולה במאבק בחינוך המקולקל של מפיצי ההשכלה, הוא ייסוד ישיבת תומכי תמימים, שתחנך תלמידים יראי שמים שילחמו על החזקת היהדות האמיתית. כך למשל התבטא:

  הקב"ה בורא רפואה קודם למכה, הקב"ה הקדים הרפואה של התייסדות "תומכי תמימים" למכת המלמדים של חברת מפיצי השכלה, מובטח לי ש"תומכי תמימים" תחזק על חברת מפיצי השכלה והכפירה בתורה ומצוות שהם מפיצים, אשר תלמידי התמימים עתידים לתקן . .

"תמימים" הם אלה שצריכים לשרת במלחמת בית דוד, הם הינם אלה שצריכים להציל את כלל ישראל ביובל עקבות משיחא מידי אויבי ה', חברת מפיצי השכלה ותלמידי החדרים המסוכנים ותלמידי תלמידים, מחרפי ה' ומחרפי עקבות משיחך

 
– שיחת שמחת תורה תרס"א (סה"ש תש"ב מתורגם ללה"ק, ע' קכט; ע' קלד)

קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלהעריכה

הקונטרס "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה" מתעד את מאבקי הרבי הצמח צדק במשכילים ואת פעולותיו בועידת פטרבורג תר"ג. בסוף הקונטרס נדפס אחד ממכתביו למשכיל מנדלשטם נגד שינויים בחינוך המסורתי, וכן שני מאמרים באידיש, הקשורים לתוכן הקונטרס.

הקונטרס יצא לאור על ידי קה"ת בשנת תש"ו כקונטרס מ"ח בסדרת הקונטרסים של אדמו"ר הריי"צ, מתוך רשימותיו, עם הערות וציונים. אחר כך יצא בהוצאה שנייה בשנת תשי"ז. במהדורה החדשה של ספר החקירה, הכניסו גם את הקונטרס בהוספות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן רשימת אדמו"ר הריי"צ (דברי ימי חיי רבינו הזקן)].
  2. בכל האמור להלן, ראה בהרחבה בקונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה.
  3. מכתב אדמו"ר הריי"צ על הדפסת הספרים, נדפס בהוספות לספרים אלו, ובאגרות קדשו חלק ד' ע' תקסב.
  4. גליון 6. חלקים מהמאמר תורגמו בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, ועידת הרבנים בפטרבורג.
  5. בית רבי, חלק ג' פרק ג.
  6. אגרות אדמו"ר הצמח צדק בנושא נדפסו בקונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה, ע' 42 ואילך. אגרות קודש הצמח צדק אגרת יב. עדה ומדינה ע' 121.
  7. תולדות חב"ד ברוסיה הצארית שם.
  8. שיחת שמחת תורה תרס"ט - זכרון לבני ישראל ע' יט. וכן במכתבו מקיץ תרנ"ז (אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א, אגרת עג): "וביחוד עוררתי בדבר בנין בית הספר בעירי".
  9. אגרות קודש שם אגרת עב ועג.
  10. כמה ממכתביהם בנושא נלקטו בתולדות חב"ד ברוסיה הצארית, חיזוק היהדות ברוסיה.
  11. 11.0 11.1 אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"ג, אגרת תרס*.
  12. שם, אגרת תשיד.
  13. על פעילות זו כתב הרבי (ח"ג, אגרת תשמו): "אם אבאר לכ' כל הדברים בפרטיות מה שעברו בזה במשך החורף עד עתה תקצר היריעה מהכיל ואם יהיו כל הימים דיו כו'".
  14. אגרות קודש ח"ג, אגרת תתיג ותתטו. בתתטו כותב שאין לדעת מהי הסיבה לכך, אולי בגלל המחאות; ובמבוא לקונטרס ומעין ע' 21, שע"י התעסקות הרבי עבר התקציב לייסוד בית חרושת לאריגה בדוברובנה.
  15. מבוא לקונטרס ומעין, ע' 16. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב ח"א אגרות קטז וקיז. ועוד.