|
|
| (23 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | [[תמונה:ליס.jpg|left|thumb|350px|ר' שמואל צבי ליסון]] | + | [[קובץ:ליס.jpg|שמאל|ממוזער|350px|ר' שמואל צבי ליסון]] |
| − | הרב '''שמואל צבי הירש ליסון''' נולד בעיר וייערכניפרובסק שבאוקראינה בשנת [[תרמ"ב]] בערך. אביו, הרה"ח ר' אברהם ליסון, היה נין של אחד מחבריו של [[הבעל שם טוב]] מהתקופה שלפני התגלותו. ר' אברהם התקרב לחסידות חב"ד לאחר נישואיו עם בתו של הרה"ח ר' [[אברהם יצחק קוץ]], מחסידיו המובהקים של [[אדמו"ר הצמח צדק]]. | + | הרב '''שמואל צבי הירש ליסון''' היה משפיע בעיירה פונביז'. |
| | | | |
| − | בבחרותו נשלח ר' שמואל צבי ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים הארדישץ]]. בהארדישץ למד אצל הרה"ח ר' [[אברהם מזעמבין]] [לנדא].
| + | == תולדות חיים == |
| | + | נולד בעיר וייערכניפרובסק שב[[אוקראינה]] בשנת [[תרמ"ב]] בערך. אביו, הרב אברהם ליסון, היה נין של אחד מחבריו של [[הבעל שם טוב]] מהתקופה שלפני התגלותו. ר' אברהם התקרב לחסידות חב"ד לאחר נישואיו עם בתו של הרב [[אברהם יצחק קוץ]], מחסידיו המובהקים של [[אדמו"ר הצמח צדק]]. |
| | | | |
| − | בשנת תר"ס החל ללמוד ב[[ליובאוויטש]] עצמה בצלו של כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]]. במשך שמונה שנים למד בליובאוויטש, כשבשנים אלה שקד על לימוד נגלה וחסידות בהתמדה רבה. ר' שמואל צבי היה בקי בכל ארבעת חלקי שולחן ערוך והוסמך לרבנות על ידי גאונים ידועים מהתקופה ההיא. מלבד זאת ידע בעל פה מספר סדרי משניות.
| + | בבחרותו נשלח ר' שמואל צבי ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים הארדישץ]]. בהארדישץ למד אצל הרב [[אברהם מזעמבין]] [לנדא]. |
| | | | |
| − | בעת שנקרא להתייצב לשירות בצבא הצאר, נכנס ל'[[יחידות]]' וביקש מאדמו"ר הרש"ב ברכה ועצה כדי להיפטר משירות הצבאי. אדמו"ר הרש"ב הורה לו כי שבועיים לפני יום התייצבותו, יקשור שתיים מאצבעותיו זו לזו ואת הקשר יתיר רק ביום ההתייצבות. | + | בשנת תר"ס החל ללמוד ב[[ליובאוויטש]] עצמה בצלו של [[אדמו"ר הרש"ב]]. במשך שמונה שנים למד בליובאוויטש, כשבשנים אלה שקד על לימוד [[נגלה]] וחסידות בהתמדה רבה. ר' שמואל צבי היה בקי בכל ארבעת חלקי שולחן ערוך והוסמך לרבנות על ידי גאונים ידועים מהתקופה ההיא. מלבד זאת ידע בעל פה מספר סדרי משניות. |
| | + | |
| | + | בעת שנקרא להתייצב לשירות בצבא הצאר, נכנס ל'[[יחידות]]' וביקש מ[[אדמו"ר הרש"ב]] ברכה ועצה כדי להיפטר משירות הצבאי. [[אדמו"ר הרש"ב]] הורה לו כי שבועיים לפני יום התייצבותו, יקשור שתיים מאצבעותיו זו לזו ואת הקשר יתיר רק ביום ההתייצבות. |
| | | | |
| | ר' שמואל צבי עשה כהוראת הרבי ורופאי הצבא החליטו כי יש לו בעיה רפואית בידו ובשל כך הוא אינו כשיר לשירות בצבא הצאר. | | ר' שמואל צבי עשה כהוראת הרבי ורופאי הצבא החליטו כי יש לו בעיה רפואית בידו ובשל כך הוא אינו כשיר לשירות בצבא הצאר. |
| | | | |
| − | כאשר חזר לליובאוויטש הורה לו אדמו"ר הרש"ב לקשור שוב את שתי האצבעות במשך שבועיים וכך האצבעות יחזרו למקומן. ר' שמואל צבי מילא אחר הוראת הרבי והנס אכן קרה - האצבעות הבריאו לחלוטין. | + | כאשר חזר לליובאוויטש הורה לו [[אדמו"ר הרש"ב]] לקשור שוב את שתי האצבעות במשך שבועיים וכך האצבעות יחזרו למקומן. ר' שמואל צבי מילא אחר הוראת הרבי והנס אכן קרה - האצבעות הבריאו לחלוטין. |
| | | | |
| − | שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
| + | ==[[משפיע]] בפונוביז' == |
| | | | |
| − | כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
| + | עוד בטרם חתונתו נשלח על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] לפונוביז' שבליטא. הוא קיבל הוראה מפורשת להתחתן עם בת ה[[עיירה]], להמשיך ולהתגורר ב[[עיירה]] ובה להפיץ את תורת החסידות. |
| | | | |
| − | הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
| + | ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, נסע ר' שמואל צבי ליסון למדינות אירופה בכדי לאסוף כסף לישיבה ששכנה בפוניבז' בה רוב התלמידים היו מקהילות ליובאוויטש בכל רחבי ליטא. בין השאר הגיע גם לפריז שם ייסד "חדר" בעידודו ובסיועו של הרב זלמן שניאורסון. במקביל לגיוס הכספים שימש גם כ[[מלמד]] דרדקי. |
| | | | |
| − | ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
| + | עקב מאורעות ליל הבדולח הוא נאלץ לעזוב את [[צרפת]] ולשוב הביתה לפוניבז'. הוא נסע דרך [[אטוואצק]] שם שהה באותם ימים [[אדמו"ר הריי"צ]] וזכה להיכנס ל'יחידות'. היה זה ביקורו האחרון אצל הרבי שכן חודשים מספר לאחר מכן פרצה מלחמה העותם השניה. |
| | | | |
| − | לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
| + | בראש [[חודש אלול]] תש"א, רוכזו יהודי פוניבז' בשדה תעופה קטן בסמוך לעיר, וכולם חוסלו ביריות.. רק בודדים מהם נותרו לפליטה. |
| | | | |
| − | קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
| + | == משפחתו == |
| | + | *בנו ר' [[אברהם ליסון]], התגורר ב[[כפר חב"ד]]. |
| | | | |
| − | זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
| + | ==לקריאה נוספת== |
| − | | + | *[[בית משיח]] [https://chabadpedia.co.il/images/7/7d/500.pdf גיליון מספר 500] עמודים 91 - 96 |
| − | שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
| |
| − | ==משפיע בפונוביז' == | |
| − | | |
| − | עוד בטרם חתונתו נשלח על ידי אדמו"ר הרש"ב ל[[פונוביז']] שבליטא. הוא קיבל הוראה מפורשת להתחתן עם בת העיירה, להמשיך ולהתגורר בעיירה ובה להפיץ את תורת החסידות.
| |
| − | | |
| − | ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, נסע ר' שמואל צבי ליסון למדינות אירופה בכדי לאסוף כסף לישיבה ששכנה בפוניבז' בה רוב התלמידים היו מקהילות ליובאוויטש בכל רחבי ליטא. בין השאר הגיע גם לפריז שם ייסד "חדר" בעידודו ובסיועו של הרה"ח ר' זלמן שניאורסון ע"ה. במקביל לגיוס הכספים שימש גם כמלמד דרדקי.
| |
| − | | |
| − | עקב מאורעות ליל הבדולח הוא נאלץ לעזוב את צרפת ולשוב הביתה לפוניבז'. הוא נסע דרך [[אטוואצק]] שם שהה באותם ימים כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] וזכה להיכנס ל'יחידות'. היה זה ביקורו האחרון אצל הרבי שכן חודשים מספר לאחר מכן פרצה מלחמה העותם השניה.
| |
| − | | |
| − | בראש חודש אלול תש"א, רוכזו יהודי פוניבז' בשדה תעופה קטן בסמוך לעיר, וכולם חוסלו ביריות. הי"ד. רק בודדים מהם נותרו לפליטה.
| |
| − | | |
| − | == משפחתו ==
| |
| − | *בנו ר' [[אברהם ליסון]], מתגורר ב[[כפר חב"ד]].
| |
| | | | |
| − | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב|ליסון שמואל]] | + | {{מיון רגיל:ליסון שמואל}} |
| − | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|ליסון שמואל]] | + | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] |
| | + | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] |
| | + | [[קטגוריה:חסידים שנספו בשואה]] |
| | + | [[קטגוריה:משפחת ליסון]] |
| | + | [[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרמ"ב]] |
הרב שמואל צבי הירש ליסון היה משפיע בעיירה פונביז'.
תולדות חיים[עריכה]
נולד בעיר וייערכניפרובסק שבאוקראינה בשנת תרמ"ב בערך. אביו, הרב אברהם ליסון, היה נין של אחד מחבריו של הבעל שם טוב מהתקופה שלפני התגלותו. ר' אברהם התקרב לחסידות חב"ד לאחר נישואיו עם בתו של הרב אברהם יצחק קוץ, מחסידיו המובהקים של אדמו"ר הצמח צדק.
בבחרותו נשלח ר' שמואל צבי ללמוד בישיבת תומכי תמימים הארדישץ. בהארדישץ למד אצל הרב אברהם מזעמבין [לנדא].
בשנת תר"ס החל ללמוד בליובאוויטש עצמה בצלו של אדמו"ר הרש"ב. במשך שמונה שנים למד בליובאוויטש, כשבשנים אלה שקד על לימוד נגלה וחסידות בהתמדה רבה. ר' שמואל צבי היה בקי בכל ארבעת חלקי שולחן ערוך והוסמך לרבנות על ידי גאונים ידועים מהתקופה ההיא. מלבד זאת ידע בעל פה מספר סדרי משניות.
בעת שנקרא להתייצב לשירות בצבא הצאר, נכנס ל'יחידות' וביקש מאדמו"ר הרש"ב ברכה ועצה כדי להיפטר משירות הצבאי. אדמו"ר הרש"ב הורה לו כי שבועיים לפני יום התייצבותו, יקשור שתיים מאצבעותיו זו לזו ואת הקשר יתיר רק ביום ההתייצבות.
ר' שמואל צבי עשה כהוראת הרבי ורופאי הצבא החליטו כי יש לו בעיה רפואית בידו ובשל כך הוא אינו כשיר לשירות בצבא הצאר.
כאשר חזר לליובאוויטש הורה לו אדמו"ר הרש"ב לקשור שוב את שתי האצבעות במשך שבועיים וכך האצבעות יחזרו למקומן. ר' שמואל צבי מילא אחר הוראת הרבי והנס אכן קרה - האצבעות הבריאו לחלוטין.
עוד בטרם חתונתו נשלח על ידי אדמו"ר הרש"ב לפונוביז' שבליטא. הוא קיבל הוראה מפורשת להתחתן עם בת העיירה, להמשיך ולהתגורר בעיירה ובה להפיץ את תורת החסידות.
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, נסע ר' שמואל צבי ליסון למדינות אירופה בכדי לאסוף כסף לישיבה ששכנה בפוניבז' בה רוב התלמידים היו מקהילות ליובאוויטש בכל רחבי ליטא. בין השאר הגיע גם לפריז שם ייסד "חדר" בעידודו ובסיועו של הרב זלמן שניאורסון. במקביל לגיוס הכספים שימש גם כמלמד דרדקי.
עקב מאורעות ליל הבדולח הוא נאלץ לעזוב את צרפת ולשוב הביתה לפוניבז'. הוא נסע דרך אטוואצק שם שהה באותם ימים אדמו"ר הריי"צ וזכה להיכנס ל'יחידות'. היה זה ביקורו האחרון אצל הרבי שכן חודשים מספר לאחר מכן פרצה מלחמה העותם השניה.
בראש חודש אלול תש"א, רוכזו יהודי פוניבז' בשדה תעופה קטן בסמוך לעיר, וכולם חוסלו ביריות.. רק בודדים מהם נותרו לפליטה.
לקריאה נוספת[עריכה]
