הבדלים בין גרסאות בדף "רב אשי"
(תולדותיו מויקיפדיה) |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
עד רבינא ורב אשי היו [[סמיכה לרבנות|סמוכים]] איש מפי איש עד [[משה רבינו]], ובהם הסתיים הדבר{{הערת שוליים|1=[[תורת מנחם]] חלק טו שנת תשט"ז חלק ראשו שיחת ש"פ חיי שרה, [[שבת מברכים|מבמבה"ח]] [[כסליו]], ה'[[תשט"ז]]. ומציין: ראה הקדמת ה[[רמב"ם]] לספרו יד החזקה.}}. | עד רבינא ורב אשי היו [[סמיכה לרבנות|סמוכים]] איש מפי איש עד [[משה רבינו]], ובהם הסתיים הדבר{{הערת שוליים|1=[[תורת מנחם]] חלק טו שנת תשט"ז חלק ראשו שיחת ש"פ חיי שרה, [[שבת מברכים|מבמבה"ח]] [[כסליו]], ה'[[תשט"ז]]. ומציין: ראה הקדמת ה[[רמב"ם]] לספרו יד החזקה.}}. | ||
| − | כאשר היתה מתעורת לו שאלה בכשרות, הוא היה אוסף עשרה קצבים ושואל את דעתם. הרבי לומד מכך, שכמו רב אשי שהיה גביר, גדול בישראל וחד בדרא, עם כל זה הוא היה שואל את דעתם של קצבים, על אחת כמה וכמה שעל סתם יהודי להזהר בכל הכרעה הנוגעת, ובפרט לרבים{{הערת שוליים|1=[[אגרות קודש כרך ט ב'תרסח.}}. | + | כאשר היתה מתעורת לו שאלה בכשרות, הוא היה אוסף עשרה קצבים ושואל את דעתם. הרבי לומד מכך, שכמו רב אשי שהיה גביר, גדול בישראל וחד בדרא, עם כל זה הוא היה שואל את דעתם של קצבים, על אחת כמה וכמה שעל סתם יהודי להזהר בכל הכרעה הנוגעת, ובפרט לרבים{{הערת שוליים|1=[[אגרות קודש]] כרך ט ב'תרסח.}}. |
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:אמוראים]] | [[קטגוריה:אמוראים]] | ||
גרסה מ־08:27, 21 ביולי 2010
רב אשי היה מגדולי האמוראים ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל.
רב אשי הקים מחדש את ישיבת סורא, במתא מחסיא, פרבר של העיר הבבלית סורא, ועמד בראשה. הוא החל בעריכת התלמוד בבלי יחד עם רבינא, עבודה שאותה השלימו ממשיכי דרכו. הוא הקפיד במיוחד על כבודם של בתי הכנסת בעירו. דוגמה לכך היא הקפדתו שלא ייבנו בתים יותר גבוהים מבית הכנסת. פעם אחת, כאשר ראה סדקים בבית כנסת בעירו, סתר את בית הכנסת והכניס מיטתו לשם (כדי להכריח עצמו להתעסק בתיקון), ולא הוציא אותה משם עד שהתקין לו מרזבים.
ידוע שהיה עשיר ורב השפעה. עליו אומרת הגמרא: "תורה וגדולה במקום אחד"[1], וגם ראש הגולה, רב הונא בר נתן, שהיה מרבותיו, היה כפוף אליו. מסופר על רב אשי שהיה לו יער, ומכרו לבית האש (לבית פולחן עבודה זרה), בהנחה ש"סתם עצים להסקה ניתנו" ועל פי רוב, השימוש בעצים לא יהיה לפולחן עבודה זרה אלא לחימום סתם.
לפני פטירתו נגלה אליו מלאך המוות בשוק. אמר לו: "המתן לי שלושים יום ואחזור על תלמודי, שאמרו: "אשרי מי שבא לכאן (לעולם הבא) ותלמודו בידו", אך מלאך המוות לקח אותו יום אחד לפני כן (אחרי עשרים ותשעה יום).
עד רבינא ורב אשי היו סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, ובהם הסתיים הדבר[2].
כאשר היתה מתעורת לו שאלה בכשרות, הוא היה אוסף עשרה קצבים ושואל את דעתם. הרבי לומד מכך, שכמו רב אשי שהיה גביר, גדול בישראל וחד בדרא, עם כל זה הוא היה שואל את דעתם של קצבים, על אחת כמה וכמה שעל סתם יהודי להזהר בכל הכרעה הנוגעת, ובפרט לרבים[3].
