עושר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עשיר, הוא כינוי למי שיש לו ממון, וברוחניות עשיר הוא מי שעשיר בדעת ובחכמה.

אדמו"ר הזקן מבאר כי על ידי שאדם מביא חומש מנכסיו לצדקה, מעלה בזאת את כל ממונו לקדושה.

עושר רוחני[עריכה]

עושר רוחני נמדד אחרת. בהיום יום[1] כתוב: לא בתים וכסף הוא העושר היהודי. העושר היהודי הנצחי הוא, שאנו יהודים השומרים תורה ומצוות ומביאים לעולם ילדים ונכדים השומרים תורה ומצוות.

למעשה תכליתו של העושר הגשמי הוא להוות מרכבה ומשל ואמצעי עזר לעושר הרוחני, וכמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי בפרקי אבות: הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאים לצדיקים ונאים לעולם, אמר רבי שמעון בן מנסיא כי שבעת מידות אלו נתקיימו ברבי ובניו. כך גם נפסק כי הכהן גדול צריך להיות עשיר יותר מכל אחיו הכהנים.

נסיון העושר ונסיון העוני[עריכה]

בתלמוד אנו מוצאים שני מיני נסיונות; נסיון העושר, ונסיון העוני על נסיון העוני נאמר "הלל מחייב את העניים", כלומר אין אדם יכול לתרץ את עצמו שלא עבד את השם ולא למד תורה מכיוון שהיה עני, שהרי הלל הזקן היה עני מופלג, ולמרות זאת גדל להיות גדול חכמי ישראל בדורו, עד שמינוהו להיות נשיא ישראל

דעת הרבי בנוגע לנסיון העשירות[עריכה]

כאשר רבי אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ אמר לרבי כי "עשירות - היא נסיון, והנני פוחד מהנסיון של עשירות", אמר לו הרבי: גם עניות היא נסיון, ואדרבה, הנסיון דעניות - שגורם ליגיעה וצער כו' - גרוע וקשה יותר[2], ועד כדי כך שאמרו חז"ל[3] שעניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו! וכיון שכן, מוטב איפוא שיהיה הנסיון של עשירות!...

כאשר האדמו"ר אמר כי מפורש בכתוב[4] "ראש ועושר אל תתן לי"?, אמר לו הרבי: אדרבה: בכתוב זה נאמר גם "ראש (עניות).. אל תתן לי", והכתוב מקדים "ראש אל תתן לי" ל"עושר אל תתן לי", היינו, שהבקשה דשלילת העניות קודמת לבקשה דשלילת העשירות.[5].

בהתוועדות פורים תשט"ו[6], הסביר הרבי שהנסיון שיש בעשירות הוא יותר גדול מזה שיש בעניות, לאחר ההסבר שאל הרבי את הנוכחים בהתוועדות מי חפץ בעשירות. שלושה אנשים הרימו את ידיהם, ואז הרבי אמר בכאב שאחר כך באים ומתלוננים שחסר זה וחסר זה, וכשנותנים משמים עת רצון להשפיע עשירות, מוכנים להפסיד זאת.

אלו שהרימו את ידיהם באותה התוועדות, זכו לעשירות מופלגת.

אצל רבותינו נשיאנו[עריכה]

ר' מאיר שלמה ינובסקי, סבו של הרבי סיפר שהרבי מהר"ש התנהג בעשירות מופלגת עד כדי כך שקופסת הטבק שלו הייתה עשויה מזהב.

שאל אותו אחד מהחסידים, מדוע הוא מתנהג בכזו עשירות, מה לרבי ולגשמיות וחומריות העולם?

ענה לו ר' מאיר שלמה ינובסקי "פּעטאַך! וכי בשביל מי נברא הזהב, בשבילי ובשבילך? הרי הזהב נברא מלכתחילה בשביל הצדיקים!"[7].

הערות שוליים