עקידת יצחק
נסיון העקדה הינו אחד מהניסיונות הקשים שעבר אברהם אבינו.[1]
יש שמקשים מה החידוש במסירות נפשו של אברהם אבינו, הרי הכל הדורות היו יהודים שמסרו את נפשם כידוע[2].
בעל העקדה מסביר כי החידוש בכך הוא מכין שלא היה לאברהם אבינו שום הכרח לקיים את המצווה, מכיון שהיה יכול לטעון "כי ביצחק יקרא לך זרע". מה שאין כן אצל היהודים בדורות שלאחרי קבלת התורה, היה זה מכח הציווי של "ונקדשתי בתוך בני ישראל".
על פי חסידות התירוץ הוא מכיון שהוא היה הראשון שהטביע בעולם את כח מסירות הנפש והוא הצינור לכך, ואותם יהודים צאצאיו של אברהם אבינו שמסרו את נפשם, עשו זאת מכוחו. אך בכל זאת קשה, שהרי אברהם אבינו עצמו כבר עבר נסיונות קשים יותר של מסירות נפש, כמו הנסיון של אור כשדים, ואם כן מה הגדולה בנסיו זה דווקא.
הרבי[3] מתרץ ומבאר כי מסירות נפש ישנה גם אצל אומות העולם ולא באה תמיד ממניעים טהורים, אך בנסיון העקדה דווקא מוכח מסירות נפשו המוחלטת של אברהם אבינו בבחינת ביטול במציאות, שהרי היה יכול לטעון שבעקידת יצחק יבטל הענין של גילוי אלוקותו בעולם, שנמשך על ידי אברהם אבינו, ואם היה יצחק נשחט ח"ו לא היה לענין זה המשך. נמצא שאברהם אבינו קיים את נסיון העקדה רק מפני דיבורו הפשוט של הקב"ה ללא שום חשבונות, וזהו ביטול במציאות.
