הבדלים בין גרסאות בדף "סיפור יציאת מצרים"
(הפניה לדף מצרים) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | '''סיפור יציאת מצרים''' הינה מצווה מה[[תורה]], לספר ב[[יציאת מצרים]] ב[[ליל הסדר]]. | |
| + | |||
| + | == גדר המצווה == | ||
| + | |||
| + | במצוות [[ליל הסדר]] ישנם שני חיובים | ||
| + | כלליים דזכר ליציאת מצרים, המצוה שבדיבור, ספור ביציאת מצרים, והמצוות שבמעשה, | ||
| + | פסח מצה ומרור. | ||
| + | |||
| + | תוכן שניהם הוא להודיע גאולתנו וחירותנו, הן ע״י ספור ביציאת מצרים ב[[דיבור]], והן על ידי מעשי וחיובי לילה זה - אכילת [[קרבן פסח|פסח]] [[מצה]] ומרור". | ||
| + | |||
| + | == מתחיל בגנות ומסיים בשבח == | ||
| + | |||
| + | כשם שבסיפור יציאת מצרים בדיבור, צריך להתחיל בגנות, "מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשה לנו ובחירותינו" - על דרך זה הוא גם בזכר לחירות שבמעשי לילה זה, שצריך להדגיש בו את גודל העבדות והשעבוד שממנו היתה הגאולה, ולכן צריך להיות גם אכילת מרור ״על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים״, שרק עי"ז קיום המצות דחירות דפסח ומצה הוא כשלימות. | ||
| + | |||
| + | גדר סיפור יציאת מצרים בדיבור והנהגת חירות שב[[מעשה]], אינם רק לזכר | ||
| + | שאבותינו היו עבדים נגאלו, אלא | ||
| + | שעבדות וגאולה זו שייכת להאדם עצמו, | ||
| + | וכמו בסיפור ביציאת מצרים '''מתחיל''' ומודיע | ||
| + | שעבדים היינו לפרעה . . בנסים . . שנעשו | ||
| + | לנו ובחירותינו", על דרך זה הוא בחירות | ||
| + | שבמעשה, כמ״ש ה[[רמב"ם]] ד"חייב אדם | ||
| + | להראות את עצמו כאילו '''הוא בעצמו''' יצא | ||
| + | עתה משעבוד מצרים כו׳ ועל.דבר זה | ||
| + | צוה [[הקב"ה]] בתורה וזכרת כי עבד | ||
| + | היית כלומר כאילו אתה בעצמך הייה | ||
| + | עבד ויצאת לחירות ונפדית״.{{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=61 עמ' 48].}} | ||
| + | |||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
| + | [[קטגוריה:מצוות]] [[קטגוריה:פסח]] | ||
גרסה מ־18:28, 22 ביוני 2010
סיפור יציאת מצרים הינה מצווה מהתורה, לספר ביציאת מצרים בליל הסדר.
גדר המצווה
במצוות ליל הסדר ישנם שני חיובים כלליים דזכר ליציאת מצרים, המצוה שבדיבור, ספור ביציאת מצרים, והמצוות שבמעשה, פסח מצה ומרור.
תוכן שניהם הוא להודיע גאולתנו וחירותנו, הן ע״י ספור ביציאת מצרים בדיבור, והן על ידי מעשי וחיובי לילה זה - אכילת פסח מצה ומרור".
מתחיל בגנות ומסיים בשבח
כשם שבסיפור יציאת מצרים בדיבור, צריך להתחיל בגנות, "מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצרים וכל הרעה שגמלנו ומסיים בנסים ונפלאות שנעשה לנו ובחירותינו" - על דרך זה הוא גם בזכר לחירות שבמעשי לילה זה, שצריך להדגיש בו את גודל העבדות והשעבוד שממנו היתה הגאולה, ולכן צריך להיות גם אכילת מרור ״על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים״, שרק עי"ז קיום המצות דחירות דפסח ומצה הוא כשלימות.
גדר סיפור יציאת מצרים בדיבור והנהגת חירות שבמעשה, אינם רק לזכר שאבותינו היו עבדים נגאלו, אלא שעבדות וגאולה זו שייכת להאדם עצמו, וכמו בסיפור ביציאת מצרים מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה . . בנסים . . שנעשו לנו ובחירותינו", על דרך זה הוא בחירות שבמעשה, כמ״ש הרמב"ם ד"חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים כו׳ ועל.דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך הייה עבד ויצאת לחירות ונפדית״.[1]
הערות שוליים
- ↑ לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 48.
