מלחמת סיני
מבצע קדש[1] המכונה גם בשם מלחמת סיני, היה מערכה צבאית שהתנהלה בין ישראל ומצרים על רקע הסתננות של חוליות מחבלים טרוריסטים (ה'פדאיון') לשטח ישראל ורצח אנשים חפים מפשע וסגירת תעלת סואץ ומיצרי טיראן למעבר אניות ישראליות ושיתוק נמל אילת. במהלך המלחמה הצליח צה"ל לכבוש את חצי האי סיני ולפגוע קשות בתשתית הצבא המצרי. על אף זעקות הרבי, עם סיום המלחמה ויתרה ישראל מרצונה על כל השטח שנכבש. המלחמה ארכה שבוע ימים בלבד, ונמשכה מכ"ד חשוון ועד א' כסלו תשי"ז.
תוכן עניינים
רקע היסטורי
עם סיומה של מלחמת השחרור בנצחון ניסי של חיילות צה"ל, החל מדינות ערב בהתחמשות מחודשת נגד ישראל תוך התמרמרות עמוקה על הנצחון, וביקשו להשיב את כבודם האבוד. במשך קרוב לעשר שנים הסתננו לגבולות ישראל חוליות מחבלים (שכונו בשם "הפדאיון"), וביצעו מעשי טרור ורצח והצליחו לפגוע בלמעלה מ-1,300 יהודים, רובם מאזור מצרים ורצועת עזה.
במהלך השנים שבין המלחמות הקימה ישראל יחידה שהשיבה בפעולות תגמול כנגד מעשי הטרור, ומנגד מצרים התחמשה והגבירה את העוצמה הצבאית שלה באמצעות עסקאות רכש בסדר גודל עצום עם צ'כוסלובקיה ובתיווך ברית המועצות, ומאזן הכוחות גרם להסלמה באזור, שהתעצם לאחר 'מבצע שומרון' במהלכו החריב צה"ל את בנין המשטרה בקלקליה, והרג 88 חיילים ירדנים.
לאחר נסיגת הכוחות הבריטיים מתעלת סואץ בי' אב תשט"ז, הכריז נאצר נשיא מצרים על הלאמת תעלת סואץ וסגירת מיצרי טיראן לכלי שיט ישראלים, וקידם טנקים תותחים וכלי נשק לעבר הגבול עם ישראל ועיבה את שליטתו באזור חצי האי סיני ובאזור תעלת סואץ.
החברה שניהלה עד אז את תעלת סואץ היתה בשליטת בריטניה וצרפת, והם לחצו על ישראל לצאת למערכה צבאית מול מצרים כשהם מבטיחים סיוע למאמץ המלחמתי[2], וכן הבטחה לסיוע צרפתי על רקע מלחמה זו לקבל את הידע הנדרש להקמת כור גרעיני.
כדי לפתור בעיות פוליטיות שעלולות להתעורר, סיכמו נציגי שלוש המדינות על הנחתה של כוחות ישראלים בסמיכות לתעלת סואץ, לאחריו יציבו בריטניה וצרפת אולטימטום לנסיגה של מצרים וישראל מתהעלה, כאשר רק ישראל תעמוד באולטימטום ותיסוג עם כוחותיה, ואילו הצבא המצרי יוותר במקום, דבר שיהווה עילה מוצדקת להשמדת כלי הטיס שלו על ידי צרפת ובריטניה.
מהלך המלחמה
בכ"ד חשון תשי"ז הצניח צה"ל גדודי צנחנים במרחק של 70 קילומטר מתעלת סואץ, הגדודים נעו במקביל לעבר 'מעבר המתלה' ובדרכם כבשו צמתים מרכזיים, עמדות ויישובים מצריים קטנים. כאשר ניסו הכוחות לחבור אחד לשני, התגלעו חילוקי דעות בין מפקדי צה"ל על הדרכים הנכונות לכיבוש, כאשר חלקם דגלו בכיבוש תקיף וחזיתי על אף שהיחידות לא היו כשירות מספיק, וחלקם טענו שיש להתקדם במערכה במתינות, מבלי לסכן חיי אדם[3].
בכ"ה חשון, ניסוכוחות צה"ל לכבוש את 'אום כתף' בו חנתה חטיבה מצרית מבוצרת ומצויידת, והכוחות כשלו במשימה ונסוגו אחור עם פצועים והרוגים, ורק למחרת הושלם כיבוש המתחם שסימן את השלב הראשון בהצלחת המבצע, כאשר המוצבים בחזית המצרית נכבשו והובקעו, והציר המוביל לתעלת סואץ נפתח בפני חיילות הטנקים והשריון של צה"ל.
בכ"ו חשון נערך קרב המתלה, במסגרתו יצאה חטיבת צנחנים בפיקודו של אריאל שרון למלחמה נגד הוראות הפיקוד העליון של צה"ל, במטרה להשתלט על השטח ולטהר אותו מהמצרים, פעולה שהצליחה אך גבתה את חייהם של 38 חיילים פציעתם של 120 נוספים. על אף שהיציאה לקרב זה היתה חסרת תכלית צבאית, הוא זכה להערכה רבה בשל גילויי הגבורה של החיילים שהשתתפו בו.
לאחר שהמצרים לא נענו לאולטימטום, הצטרפו למערכה כוחות חיל האויר של בריטניה ומצרים בכ"ז חשון, ופגעו קשות בחיל האוויר המצרי דבר שאיפשר לכוחות הישראלים להמשיך לנוע בבטחה לעבר תעלת סואץ תוך כיבוש והשתלטות כל המוצבים המצרים שנסוגו לאחוריהם בזה אחר זה.
ביום שישי כ"ח חשון כבשו חיילי צה"ל את רצועת עזה, שנמסרה לישראל כמעט ללא התנגדות עקב כניעתו של הגנרל המצרי ברצועה, ובאותו יום הצליח חיל הים ללכוד בשלימות משחתת מצרית על 150 אנשיה, והיא הועברה תוך זמן קצר לשימוש חיל הים.
עם סיום השלב העיקרי במלחמה, התמקמו כוחות צה"ל במרחק של 15 ק"מ מתעלת סואץ כפי שסוכם מראש עם נציגי בריטניה וצרפת.
במקביל, חטיבת מילואים ממונעת יצאה לאזור דרום סיני, וכבשה מספר מתחמים בעלי חשיבות אסטרטגית, ביניהם מתחם תותחי חוף ושארם א-שייח', כאשר כוחות נוספים מוצנחים מהאוויר, וחיל הים משתלט על האיים הסמוכים מתוך מטרה לאפשר שוב את פתיחת מצירי טיראן למעבר חופשי.
רק לאחר שצה"ל השלים את חלקו, יצאו כוחות בריטיים וצרפתיים ל'מבצע מוסקטר' במהלכו השתלטו על הערים שמצפון תעלת סואץ ותפסו עמדות נוספות לאורך התעלה. בתגובה לפלישת הכוחות, הטביעו המצרים אניות בתעלה וחסמו אותה למעבר ואף גרמו לשיבוש באספקת הנפט לאירופה וארצות הברית. בהמשך לכך, הופעל לחץ כבד מהאו"ם ממשלת ארה"ב וברית המועצות לנסיגת כל כוחות הצבא מהאזור.
תוצאות המבצע
לאחר פרסום החלטת האו"ם, נפסקו כליל הקרבות באזור תעלת סואץ, וכלל המדינות השותפות בלחימה נכנסו לתקופת המתנה עד להקמת כח צבאי מטעם האו"ם לשמירה על מעבר חופשי בשטח התעלה, שהחליף את כלל הכוחות הצבאיים באזור בי"ח טבת תשי"ז.
המבצע הסתיים בנצחון ישראל ובהשגת היעד בפתיחת מיצרי טיראן שיאפשר שיט לנמל אילת, אך נגבו חייהם של 177 חיילים. בצד המצרי לעומת זאת דווח על כ-3,000 הרוגים, קרוב ל-5,000 פצועים, ולמעלה מ-6,000 שבויים, ובפגיעה קשה במוראל הצבא המצרי ובעוצמתו. עם זאת מבחינה מדינית נחל מצרים נצחון על בריטניה וצרפת כאשר בעוד מעמדן הבינלאומי ניזוק בעקבות הקנוניה עם ישראל שנחשפה, מעמדה הבינלאומי של מצרים התחזק והיא קיבלה אשרור רשמי בגיבוי האו"ם לבעלותה על תעלת סואץ וכמנהיגת העולם הערבי.
יחס הרבי
המעורבות החב"דית במלחמה
הערות שוליים
- ↑ ההשראה לשם המבצע שאוב משם העיר 'קדש ברנע' שבגבול ישראל, ממנה שלח משה את המרגלים לתור את הארץ.
- ↑ הגנה אווירית למקרה של התקפה מצרית על ערי ישראל, הספקת נשק צרפתית גדולה, והשמדת חיל האויר המצרי.
- ↑ על מחלוקת זו התבטא לימים משה דיין שדגל בריסון ואיפוק: "עם כל התרעומת שהייתה בלבי על הפרת המשמעת, הרי שמוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבולמם - מאשר לדחוק ולהאיץ בשוורים המסרבים לזוז".
| מלחמות ישראל | |
|---|---|
|
