הבדלים בין גרסאות בדף "טיט הנידוק"
שלום עליכם (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
שלום עליכם (שיחה | תרומות) מ (הגהה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} | {{בעבודה}} | ||
| − | '''טיט הנידוק''' הוא תערובת של לכלוך, המכיל בין השאר עפר | + | '''טיט הנידוק''' (או '''הנירוק''' - בתלמוד הירושלמי{{הערה|ברכות פרק ז' משנה א'}}) הוא תערובת לא סמיכה של לכלוך, המכיל בין השאר [[עפר]] ו[[מים]], ואשר אודותיה דנים בתלמוד אם ניתן לצרף אותה לשיעור ארבעים [[סאה]] של [[מקווה]] (בשונה מ'''טיט שאינו נידוק''' שהיא כעין שכבה סמיכה של עיסה ששקעה בתחתית [[מקווה]] מים). |
| − | הוא משמש במשניות | + | |
| + | הטיט הנירוק הוא משמש במשניות ובשני התלמודים כדוגמא לדבר שלמרות שאינו אמור להיות חלק מהמקווה, מכיון שאינו [[מים]] במלא מובן המילה, ניתן לצרפו לשיעור מקווה אך לא ניתן להתייחס אליו בעצמו כחלק מרכזי במקווה ולטבול בו. | ||
==בברייתא== | ==בברייתא== | ||
| − | ב[[מסכת מקואות]]{{הערה| פ"ב (מ"י)}} נחלקו רבי אליעזר | + | ב[[מסכת מקואות]]{{הערה| פ"ב (מ"י)}} נחלקו [[רבי אליעזר]] ו[[רבי יהושע]] אודות מקווה שיש בו טיט, ובאים לידי הסכמה בסוג מסויים של טיט, שלפי פירוש התוספות{{הערה|זבחים כב, א ד"ה למעוטי}} הכוונה היא לטיט הנידוק: |
| − | {{ציטוטון|מקוה שיש בו מ' סאה וטיט... אם היו המים מצד אחד, מודה [[רבי יהושע]] שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו? בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו דברי [[רבי מאיר]], [[רבי יהודה]] אומר מקום שאין קנה המדה עומד. אבא אליעזר [בן דילאי] אומר מקום | + | {{ציטוטון|מקוה שיש בו מ' סאה וטיט... אם היו המים מצד אחד, מודה [[רבי יהושע]] שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו? בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו דברי [[רבי מאיר]], [[רבי יהודה]] אומר מקום שאין קנה המדה עומד. אבא אליעזר [בן דילאי] אומר מקום שה[[משקולת|שקולת]] יורדת. רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית. [[רבי שמעון]] אומר היורד ב[[שפופרת הנוד]] [[רבי אליעזר ברבי צדוק]] אומר הנמדד בלוג}}. |
==בגמרא== | ==בגמרא== | ||
במסכת זבחים {{הערה|כב א}} מתייחסת הגמרא לכשרותו של טיט הנידוק לגבי [[מקווה]], [[נטילת ידיים]], ורחצת הכהנים ממימי ה[[כיור]], וקובעת כי יש לחלק בין שני דרגות הסמיכות של הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שבעלי חיים (כגון [[פרה]] - הדוגמא המובאת בגמרא) אינה שוחה ושותה מתוכו הוא פסול לכל שלושת העניינים הנזכרים. ואם הטיט אינו סמיך, אלא הוא מימי בדרגה שכאשר [[פרה]] רואה אותו היא אינה מהססת להרכין את ראשה ולשתות ממימיו, הוא נחשב כמים, וניתן לצרף אותו לשיעור ארבעים [[סאה]] של מקווה, או לשיעור [[רביעית]] של נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה [[כהן|כהנים]]. | במסכת זבחים {{הערה|כב א}} מתייחסת הגמרא לכשרותו של טיט הנידוק לגבי [[מקווה]], [[נטילת ידיים]], ורחצת הכהנים ממימי ה[[כיור]], וקובעת כי יש לחלק בין שני דרגות הסמיכות של הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שבעלי חיים (כגון [[פרה]] - הדוגמא המובאת בגמרא) אינה שוחה ושותה מתוכו הוא פסול לכל שלושת העניינים הנזכרים. ואם הטיט אינו סמיך, אלא הוא מימי בדרגה שכאשר [[פרה]] רואה אותו היא אינה מהססת להרכין את ראשה ולשתות ממימיו, הוא נחשב כמים, וניתן לצרף אותו לשיעור ארבעים [[סאה]] של מקווה, או לשיעור [[רביעית]] של נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה [[כהן|כהנים]]. | ||
גרסה מ־18:18, 15 ביוני 2021
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
טיט הנידוק (או הנירוק - בתלמוד הירושלמי[1]) הוא תערובת לא סמיכה של לכלוך, המכיל בין השאר עפר ומים, ואשר אודותיה דנים בתלמוד אם ניתן לצרף אותה לשיעור ארבעים סאה של מקווה (בשונה מטיט שאינו נידוק שהיא כעין שכבה סמיכה של עיסה ששקעה בתחתית מקווה מים).
הטיט הנירוק הוא משמש במשניות ובשני התלמודים כדוגמא לדבר שלמרות שאינו אמור להיות חלק מהמקווה, מכיון שאינו מים במלא מובן המילה, ניתן לצרפו לשיעור מקווה אך לא ניתן להתייחס אליו בעצמו כחלק מרכזי במקווה ולטבול בו.
תוכן עניינים
בברייתא
במסכת מקואות[2] נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע אודות מקווה שיש בו טיט, ובאים לידי הסכמה בסוג מסויים של טיט, שלפי פירוש התוספות[3] הכוונה היא לטיט הנידוק:
"מקוה שיש בו מ' סאה וטיט... אם היו המים מצד אחד, מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו? בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד. אבא אליעזר [בן דילאי] אומר מקום שהשקולת יורדת. רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית. רבי שמעון אומר היורד בשפופרת הנוד רבי אליעזר ברבי צדוק אומר הנמדד בלוג".
בגמרא
במסכת זבחים [4] מתייחסת הגמרא לכשרותו של טיט הנידוק לגבי מקווה, נטילת ידיים, ורחצת הכהנים ממימי הכיור, וקובעת כי יש לחלק בין שני דרגות הסמיכות של הטיט: אם הטיט סמיך כל כך, עד שבעלי חיים (כגון פרה - הדוגמא המובאת בגמרא) אינה שוחה ושותה מתוכו הוא פסול לכל שלושת העניינים הנזכרים. ואם הטיט אינו סמיך, אלא הוא מימי בדרגה שכאשר פרה רואה אותו היא אינה מהססת להרכין את ראשה ולשתות ממימיו, הוא נחשב כמים, וניתן לצרף אותו לשיעור ארבעים סאה של מקווה, או לשיעור רביעית של נטילת ידיים, וכן לשיעור המים שאמור להיות בכיור - כדי נטילת ארבעה כהנים.
במסכת סוכה[5] משווה הגמרא בין אויר שהוא פחות משלושה טפחים וכשר בסוכה מדין לבוד לדין טיט הנירוק בכך שלמרות שניתן לצרפם לשיעור הכשרות (ארבעים סאה של מקווה ושבעה טפחים של סוכה בהתאמה), אסור להשתמש בהם עצמם, וכשם שאסור לטבול בטיט הנירוק עצמו כך אסור לישון מתחת לאויר שבין קורות הסוכה[6].
בהלכה הפסוקה
אדמו"ר הצמח צדק דן בשו"ת[7], בענין מקווה שיש חור בתחתית כותלו לכיוון מקווה אחר, באופן שלאחר מספר שעות חלק גדול ממימי המקווה עתידים לצאת ממנו ולהכנס למקווה השניה, האם יש להחשיב את כל המים שעתידים לצאת כ"זוחלין", והוא קובע כי הדבר תלוי במחלוקת הראשונים האמורה. לפי רבינו שמשון - המקווה יהיה פסול כיון שהטבילה היא גם במים הפסולים שעתידים לצאת, ולפי הרא"ש כל עוד המים לא יצאו ממנו - הם כשרים.
את שיטת הרא"ש הוא מסביר גם באופן דומה, בכך שיש לדמות את המים הזוחלין לטיט הנירוק, שממנו לומדים שלמרות שהטיט הנירוק אינו נחשב למים באופן גמור, הרי שאפשר לצרפו למקווה. אם כן אפשר לצרף את המים הזוחלין שבמקווה, למרות שהם פסולים מכיון שעתידים לצאת ממנו.
אבל אם רוב מימי המקווה עתידים לצאת ממנו, בצורה כזאת המקווה פסול. ולכן הוא ממליץ לעשות חור בגודל "כשפופורת הנוד" (שיש בו מקום לשני אצבעות מכל כיוון של החור) שיגרום לכך ששני המקוואות יחשבו כאחד, וממילא הזחילה בין אחד לשני לא יחשב כ"זוחלין".
