הבדלים בין גרסאות בדף "הקהל בנפש האדם"
(ביטול גרסה 96997 של 75.119.210.78 (שיחה)) |
|||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
עניינה של [[מצוות הקהל]] הוא להקהיל ולחבר יחדיו את כל חלקי עם-ישראל, ולהפנות את כל כוחותיהם ל[[יראת שמים]] ולקיום ה[[מצוות]]. דבר זה נדרש לעשות כל אדם מישראל - להקהיל ולרכז את כל כוחות [[נפש|נפשו]] ואת [[מחשבה|מחשבותיו]], [[דיבור|דיבוריו]] [[מעשה|ומעשיו]], ולהכניס אותם לתוך '[[בית המקדש]]' הפנימי. | עניינה של [[מצוות הקהל]] הוא להקהיל ולחבר יחדיו את כל חלקי עם-ישראל, ולהפנות את כל כוחותיהם ל[[יראת שמים]] ולקיום ה[[מצוות]]. דבר זה נדרש לעשות כל אדם מישראל - להקהיל ולרכז את כל כוחות [[נפש|נפשו]] ואת [[מחשבה|מחשבותיו]], [[דיבור|דיבוריו]] [[מעשה|ומעשיו]], ולהכניס אותם לתוך '[[בית המקדש]]' הפנימי. | ||
| − | + | == על ידי המלך == | |
| − | + | פעולה זו של הקהל, נעשית על-ידי ה[[מלך]]. עניינו של מלך שהוא משליט מרות וקבלת-עול בקרב העם. | |
| + | |||
| + | בעולמו הפנימי של האדם, המלך מסמל את קבלת-העול. | ||
| + | |||
| + | דבר זה מורה, ש[[יהודי]] נדרש להפנות את כל כוחותיו לעבודת ה' מתוך [[קבלת-עול]] ו[[התבטלות]] גמורה לקב"ה. | ||
| + | |||
| + | אמנם אפשר וצריך לעבוד את ה' גם באמצעות הבנה [[שכל|שכלית]] ותחושת [[עונג]] בקיום המצוות, אבל היסוד הוא קבלת-העול. | ||
| + | |||
| + | הסיבה לכך היא, מכיון שאם חסר לאדם הבסיס של קבלת-העול והוא עובד את ה' רק על-פי ההכרה השכלית והחשק שלו בקיום המצוות, עלולה להתפתח מזה תחושה של [[גאוה|חשיבות עצמית]], הפך התכלית הרצויה של "ויראו את ה'". | ||
== בימה של עץ == | == בימה של עץ == | ||
גרסה מ־18:48, 31 בינואר 2011
בעבר היייתה מצוות הקהל, בבית המקדש.
מכיון שהתורה היא נצחית, לכן על אף שאמנם אין באפשרותנו לקיים את מצוות הקהל במובנה הפשוט בבית המקדש, תוכנה הרוחני, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודת האדם ב'מקדש' הפרטי שבתוך ליבו, עומד בתוקפו.
עניינה של מצוות הקהל הוא להקהיל ולחבר יחדיו את כל חלקי עם-ישראל, ולהפנות את כל כוחותיהם ליראת שמים ולקיום המצוות. דבר זה נדרש לעשות כל אדם מישראל - להקהיל ולרכז את כל כוחות נפשו ואת מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, ולהכניס אותם לתוך 'בית המקדש' הפנימי.
על ידי המלך
פעולה זו של הקהל, נעשית על-ידי המלך. עניינו של מלך שהוא משליט מרות וקבלת-עול בקרב העם.
בעולמו הפנימי של האדם, המלך מסמל את קבלת-העול.
דבר זה מורה, שיהודי נדרש להפנות את כל כוחותיו לעבודת ה' מתוך קבלת-עול והתבטלות גמורה לקב"ה.
אמנם אפשר וצריך לעבוד את ה' גם באמצעות הבנה שכלית ותחושת עונג בקיום המצוות, אבל היסוד הוא קבלת-העול.
הסיבה לכך היא, מכיון שאם חסר לאדם הבסיס של קבלת-העול והוא עובד את ה' רק על-פי ההכרה השכלית והחשק שלו בקיום המצוות, עלולה להתפתח מזה תחושה של חשיבות עצמית, הפך התכלית הרצויה של "ויראו את ה'".
בימה של עץ
ה'מלך' צריך לעמוד על 'בימה של עץ'. דבר המורה על כך, שמצד אחד יש צורך ב'בימה' - במידה מסויימת של גבהות-לב ותקיפות. מכיון שאם האדם יחוש רק יראה והתבטלות כלפי הקב"ה, הוא עלול לאבד את התוקף והנחישות, את ה"יתגבר כארי". לכן יש צורך ב'בימה'.
מצד שני צריכה הבימה להיות של 'עץ', ולא של אבן או ברזל. בניין של עץ הוא בניין ארעי, וכך גם תחושת הגבהות שצריכה להיות אצל יהודי היא ארעית והיא קיימת רק 'בעזרה' - בענייני קדושה ועבודת ה'.
שילוב זה יוצר את הפעולה השלמה של מצוות הקהל ב'מקדש' הפרטי של האדם, עד שזוכים לקיים את מצוות הקהל כפשוטה, בבית-המקדש השלישי ולשמוע את הקריאה בתורה מפי מלך המשיח בעצמו.
