הבדלים בין גרסאות בדף "בגתן ותרש"
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
==לימוד חכמות חיצוניות== | ==לימוד חכמות חיצוניות== | ||
| − | במענה לאלו שטענו שניתן ללמוד מחלק זה בסיפור המגילה שצריך להיות בקי בעניני העולם ובשפת האומות, שהרבי בזכות השכלתו הרחבה של מרדכי וידיעת השפות שלו ניצל העם היהודי, הזכיר הרבי את התשובה שהשיבו על כך גדולי ישראל, שאדרבה, דווקא מסיפור זה מוכח להיפך, כיון שדווקא העובדה שבגתנא ותרש ידעו שבני ישראל לא לומדים שפות שונות, היא העובדה שגרמה להם לא לחשוש לדבר בקרבת מרדכי, ולכן הצליח לשמוע את דבריהם ולהעביר זאת למלך{{הערה|1=[dvarmalchus.org/Download/623CD1E2-5FC5-4E6F-A98A-5E5ECA9BA099.pdf שיחת חג הפורים תשכ"ט סעיף יז] | + | במענה לאלו שטענו שניתן ללמוד מחלק זה בסיפור המגילה שצריך להיות בקי בעניני העולם ובשפת האומות, שהרבי בזכות השכלתו הרחבה של מרדכי וידיעת השפות שלו ניצל העם היהודי, הזכיר הרבי את התשובה שהשיבו על כך גדולי ישראל, שאדרבה, דווקא מסיפור זה מוכח להיפך, כיון שדווקא העובדה שבגתנא ותרש ידעו שבני ישראל לא לומדים שפות שונות, היא העובדה שגרמה להם לא לחשוש לדבר בקרבת מרדכי, ולכן הצליח לשמוע את דבריהם ולהעביר זאת למלך{{הערה|1=[dvarmalchus.org/Download/623CD1E2-5FC5-4E6F-A98A-5E5ECA9BA099.pdf שיחת חג הפורים תשכ"ט סעיף יז] [[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=12332&CategoryID=2056 וראה גם הנסמן בקישור זה במדור ניצוצי רבי]}}. |
גרסה מ־20:49, 16 בפברואר 2021
בגתן ותרש הינם שני שומרי הסף של המלך אחשוורוש, שתכננו להרעיל אותו אולם בסוף נעצרו ונתלו.
הסיפור המקראי
בגתן ותרש היו שני שומריו של המלך אחשורוש או ע"פ גרסא אחרת שומרי כליו של המלך[דרוש מקור], השניים כעסו על המלך אחשורוש שהעבירם אותם מתפקידם ושם את מרדכי במקומם ותכננו להרעיל את המלך וכך תיפול האשמה על מרדכי[1], השניים דיברו בטרסית, אולם מרדכי שידע את כל השפות שמע זאת (ע"פ גרסא אחרת הוא שמע ברוח הקודש[דרוש מקור]) ואמר לאסתר המלכה שתגיד זאת למלך אחשורוש, אחשורוש ששמע זאת לקח את השניים ותלה אותם.
הסיפור מופיע במגילת אסתר כך:
בַּיָּמִים הָהֵם ומָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ: וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי: וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
— פרק ב', פסוקים כב-כג
על הטעם שמרדכי נחלץ להגן על המלך הרשע, מסופר שפעם אביו של רבי יהונתן אייבשיץ שאל את בנו בסעודת פורים בעודו ילד כבן שש שאלה זו; מה היה אכפת למרדכי אם אחשורוש היה מת והיה העולם חסר רשע אחד? והשיב הילד תוך כדי שאלה: הלוא על-ידי גילוי הסוד נהרגו בגתן ותרש, ונחסרו בעולם שני רשעים. ואילו הרבי הסביר שמרדכי עשה זאת כדי לגרום לקידוש השם בעיני כל העמים, דבר שמהווה הוראה ליהודי שצריך לנצל כל הזדמנות שנקרית בדרכו כדי לקדש שם שמים[2].
בתורת החסידות
בגמרא מובא שמעשה זה היה "רפואה למכה", שבזכות זה בעת שנדדה שנת המלך והמלך פתח את "ספר הזכרונות" הוא ראה את הסיפור עם מרדכי שהציל אותו וציווה על המן לסחוב את מרדכי היהודי על גבי סוס ברחובות העיר[דרוש מקור], בתורת החסידות מבואר שבגלל שהקב"ה במעשה זה הקדים "רפואה למכה", ולכן מיד לאחר מכן הוא גידל את המן כדי למהר את מפלתו[3].
על הפסוק "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי" נכתב במסכת אבות ש"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" [4], הרבי מסביר שהמעלה בכך היא שע"י הוא "גואל" את דברי התורה ומגלה את "מסורת התורה" עד למשה רבנו[5].
לימוד חכמות חיצוניות
במענה לאלו שטענו שניתן ללמוד מחלק זה בסיפור המגילה שצריך להיות בקי בעניני העולם ובשפת האומות, שהרבי בזכות השכלתו הרחבה של מרדכי וידיעת השפות שלו ניצל העם היהודי, הזכיר הרבי את התשובה שהשיבו על כך גדולי ישראל, שאדרבה, דווקא מסיפור זה מוכח להיפך, כיון שדווקא העובדה שבגתנא ותרש ידעו שבני ישראל לא לומדים שפות שונות, היא העובדה שגרמה להם לא לחשוש לדבר בקרבת מרדכי, ולכן הצליח לשמוע את דבריהם ולהעביר זאת למלך{{הערה|1=[dvarmalchus.org/Download/623CD1E2-5FC5-4E6F-A98A-5E5ECA9BA099.pdf שיחת חג הפורים תשכ"ט סעיף יז] [וראה גם הנסמן בקישור זה במדור ניצוצי רבי}}.
