טעמי המקרא

טעמי הנגינה - נוסח חב"ד

טעמי הנגינה לקריאה בתורה (או טעמי המקרא, טעמים) הינם סימנים מיוחדים המצורפים לתיבות התנ"ך (מעל כל מילה, מתחתיה או אחריה), ומנחים את הקורא בנגינת התיבות ובצורת הגיית המילים. טעמי הנגינה מלווים את מילות התורה, לכל מילה טעם אחד בדרך כלל. הטעם מלמד על הטעמתה של המילה ועל מידת הפסקתה מהמילה שאחריה.

נוסח חב"ד של הטעמים, הועבר במסורת מאדמו"ר הזקן לאדמו"ר הצמח צדק, עד שהגיע לידי אדמו"ר הריי"צ. בנוסח זה, משתמשים כיום חסידי חב"ד ליובאוויטש בקריאת התורה בימות החול, שבת ומועדים. ניגוני טעמים דומים משמשים את החסידים לקריאת המגילה בפורים, קריאת התורה בימים נוראים והפטרה בכל שבוע.

המקור לטעמים

ישנם חילוקי דעות בנוגע למקורם של טעמי הנגינה וסימניהם, לרוב הדעות המנגינה של הטעמים היא הלכה למשה מסיני, והסימנים היו בהתחלה רק עם הידיים ולאחר מכן ציירו אותם איך שהם כיום בספרים.

יש דעה נוספת שהמנגינה נוספה לצורך הפיסוק הנכון ובשביל להקל ללמידה בעל פה.

נגינת הטעמים

הקריאה בטעמי הנגינה לימות החול, שבת ומועדים
לעזרה בהפעלת הקבצים

פַּשְׁטָ֙א מֻנַּ֣ח זַרְקָא֮, מֻנַּ֣ח סֶג֒וֺל, מֻנַּ֣ח | מֻנַּ֣ח רְבִ֗יעִי,

מַהְפָּ֤ךְ פַּשְׁטָא֙, זָקֵף־קָטֹ֔ן, זָקֵף־גָּד֕וֹל,

מֵרְכָ֥א טִפְּחָ֖א, מֻנַּ֣ח אֶתְנַחְתָּ֑א,

פָּזֵ֡ר, תְּלִישָא־קְטַנָּה֩, תְּ֠לִישָא־גְדוֹלָה,

קַדְמָ֙א־וְאַזְלָ֜א, אַזְלָ֨א־גֵּ֜רֵשׁ, גֵּרְשַ֞יִּים,

דַּרְגָּ֧א תְּבִ֛יר, יְ֤תִיב פְּסִיק | סוֺף פָּסֽוּק׃

טעמים נדירים

שַׁלְשֶׁ֓לֶת, קַרְנֵֽי־פָ֟רָה, מֵרְכָ֦א־כְפוּלָה, יֶרַֽח־בֶּן־יוֹמ֪וֹ׃

טעמים שאינם מנוגנים

• מַקָף־ - תפקידו לחבר שתי מילים ולעשות אותן כמילה אחת.
• פְּסִיק | - תפקידו להפריד בין שתי מילים, אף על פי שהן מחוברות בטעם מחבר. מופיע בעיקר: בסמוך לאחד משמותיו של הקב"ה, בין שני פרטים, בין שתי מילים דומות, בין עיצורים דומים, או כשהקשר בין שתי מילים קטן מאוד. טעמים מסוימים, למשל אחרי הטעם שלשלת ומונח - מופיע 'פסיק' ( | ) אחריהם, וזאת על מנת להבדילם מטעמים אחרים הדומים להם.
• מֶֽתֶג - משמש במילה יחד עם טעם אחר, ותפקידו לסמן הטעמה משנית.

שרשראות של טעמים

כללי הטעמים, ובפרט העובדה שישנם טעמים שבאים רק בסמוך לטעמים אחרים, יוצרים שרשראות קבועות של טעמים, החוזרות שוב ושוב. נציג כמה מהן:

• פַּשְׁטָ֙א, מֻנַּ֣ח זַרְקָא֮, מֻנַּ֣ח סֶג֒וֺל.
• מַהְפָּ֤ךְ פַּשְׁטָא֙, מֻנַּ֣ח זָקֵף־קָטֹ֔ן.
• מֵרְכָ֥א טִפְּחָ֖א, מֻנַּ֣ח אֶתְנַחְתָּ֑א.
• פָּזֵ֡ר, תְּ֠לִישָא־גְדוֹלָה, אַזְלָ֨א גֵּ֜רִשׁ, מֻנַּ֣ח רְבִ֗יעִי.
• דַּרְגָּ֧א תְּבִ֛יר, מֵרְכָ֥א טִפְּחָ֖א, מֵרְכָ֥א סוֺף פָּסֽוּק׃

טעמי אמ"ת

לספרים תהילים ומשלי, ורובו של ספר איוב (בראשי תיבות נקראים ספרי אמ"ת), יש טעמים משלהם. טעמי נגינה אלו נקראים "טעמי אמ"ת".

אדמו"ר הזקן לימד את נכדו הה'צמח צדק' ונינו הרב"ש את נגינת טעמי אמ"ת. כיום נגינת טעמים אלו אבדו, ואין לנו מסורת לגביהם.

השימוש בטעמי המקרא

השימוש העיקרי בטעמי המקרא בימינו נעשה בבית הכנסת - בעת קריאת התורה, קריאת ההפטרות שבנביאים, וחמש המגילות שבכתובים.

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים טעמי המקרא.

ניגון הטעמים

ערך מורחב – ניגון טעמי הנגינה

בספר הצאצאים מסופר שאדמו"ר הזקן לימד את נכדו אדמו"ר הצ"צ ונינו הרב"ש עשרה מיני נגינה (כולל טעמים לספרי אמ"ת - תהלים משלי ואיוב), הרב"ש לימדם לרז"א שלימדם לרבי הריי"צ. חלק ממנגינות אלו אבדו ואין לנו היום מסורת לגביהם.

כיום יש לנו ארבעה סוגי נגינות לטעמים: ימי החול ושבת ויום טוב, מגילת אסתר, הפטרה וימים נוראים.

ראו גם

• קריאת התורה
• ניגון טעמי הנגינה

קישורים חיצוניים

• בהמחשה וויזואלית: טעמי המקרא לפי נוסח חב"ד