ריקוד חסידי

ריקוד שמחה חסידי (ציור: זלמן קליינמן)

ציור המתאר ריקוד חסידי בשמחת תורה (ציור: זלמן קליינמן)

'מחול היחידות' במכחולו של הצייר החסידי זלמן קליינמן

חסידים עושים קול'ע בשעת שמחה

הריקוד החסידי הינו ריקוד שמח אותו רוקדים החסידים בזמני שמחה והתעוררות. מלבד שימושו של הריקוד כביטוי חיצוני לשמחת הלב, יש בו מטרות נוספות, והוא מסמל את שמחת הנפש וההתעלות של האדם מהענינים הארציים, והינתקותו מהאדמה בהתקרבות כלפי הבורא.

מהותו של הריקוד

על אף שמהותו של הריקוד הינו רגשי שמחה המתפרצים החוצה ומתבטאים בריקוד, תורת חסידות חב"ד הכניסה תוכן מהותי והתאימה גם את הריקוד ה'ספונטאני' שיהיה מתאים לרוח החסידות.

אדמו"ר הריי"צ באחד ממכתביו משווה את הריקוד החסידי לניגון החסידי, שבשניהם הכניסה תורת חב"ד תוכן עמוק, והפכה אותם לחלק מעבודת ה'. על פי ההדרכה של חסידות חב"ד, הריקוד של הרגלים צריך להיות תואם את רגשותיו הפנימיים של האדם, וככל שתגדל הבנתו כך תגדל גם שמחתו, ולכן בזמני שמחה והתעוררות בחצרות הקודש של רבותינו נשיאינו, מסופר שראשי הרוקדים היו דווקא זקני החסידים והמובחרים שבחבורה.

אדמו"ר הזקן מבאר שהסיבה לכך שההדגשה בריקודים הוא ריקוד ברגליים, היות שהשמחה של האדם חודרת את כל מהותו, ומגיעה אפילו לרגליים. כלומר שכאשר האדם מתעורר בשמחה, הוא פועל שכל הגוף שלו כולל האברים הכי מגושמים יחושו גם הם את השמחה הפנימים בה הוא שרוי ויצאו בריקוד.

במקומות אחרים בחסידות מבואר, שענין הריקודים הוא להרגיל את הגוף להתאמץ בשביל דבר מצוה, וללמוד להינות מכך. וכן שבשעת הריקוד האדם קופץ ומנתק את עצמו מהאדמה, דבר המסמל את הינתקותו מהענינים הארציים והגשמיים, והתקרבותו לענינים רוחניים.

זמני הריקוד

הריקוד החסידי יפה כוחו בכל עת ובכל זמן, אך ישנם זמנים מיוחדים המוקדשים לריקודי שמחה חסידיים, המרוממים את הנפש.

שמחת תורה

אדמו"ר הריי"צ הזהיר את החסידים בשם אביו: "את הארבעים ושמונה שעות של שמיני עצרת ושמחת תורה צריך לייקר, בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות עם דליים וחביות בגשמיות וברוחניות, וזה - על ידי הריקודים".

בשיחותיו של הרבי מבואר במקומות רבים שהריקודים בשמחת תורה הם דוקא עם ספר תורה מכוסה, וההדגשה היא על ריקודים ברגליים דווקא, היות והשמחה של שמחת תורה אינה על לימוד התורה, אלא שמחה על עצם נתינת התורה, ובזה כולם שווים.

מחול היחידות

בשלושת הדורות הראשונים של חסידות חב"ד (אצל חסידי אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק) היה נהוג שכל מי שזכה להיכנס לרבי ליחידות, חבריו החסידים היו רוקדים איתו בשעת יציאתו. לריקוד זה היה ניגון מיוחד, והוא נקרא בשם "מחול היחידות" או "מחול הטהרה".

בעקבות רצונו של אדמו"ר הצמח צדק להחליש את המחלוקת בין המתנגדים לחסידים, ציווה לר' הלל מפאריטש להחליש את הענין, כדי לסייע בהשקטת המחלוקת ולא לתת להם עילה להמשיך את המחלוקת.

התוועדות חסידית

בימי קדם היה נהוג ריקוד מיוחד שהתקיים בסיומה של כל התוועדות, שהחסידים היו מורידים את החליפות שלהם, ויוצאים בריקוד בחולצות בלבד.

סעודת משיח

אדמו"ר הריי"צ הנהיג שבסעודת משיח בחג אחרון של פסח ירקדו ריקוד מיוחד שיקרא בשם "משיח'ס טאנץ", והרבי ביאר שיש בכך שני פירושים, פירוש ראשון שריקוד זה הוא ריקוד שהחסידים רוקדים כהכנה לביאת משיח, ופירוש שני שזהו ריקוד עם משיח עצמו, שגם מלך המשיח משתתף בריקוד זה, והרבי הוסיף שהפירוש השני הוא הפירוש העיקרי!

סוגי ריקוד

רובם של ריקודי החסידים הינם במעגל - כתף אל כתף או יד ביד. בחסידות מוסבר שהסיבה הרוחנית לכך היא מפני שהעיגול מסמל את האור המקיף שסובב את כל העולמות בשווה, וכך גם החסידים על ידי שהם רוקדים יחד בעיגול, ומשווים אחד את השני בלי חילוקי דרגות, הם ממשיכים עליהם את האור האלוקי הנעלה הזה, ומתאחדים איתו.

האפ קוזאק

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ריקוד תחיית המתים

ריקוד תחיית המת – מעין ריקוד המציג סיפור – שני חסידים שותים ביחד יין, רבים ביניהם על בקבוק היין, מתקוטטים. אחד מהשניים נופל "מת" כאשר הרקדן השני מנסה להחיותו באמצעים שונים כמו: עיסוי חזה או הנשמה מלאכותית. ה"מת" מתעורר לחיים לנוכח מאמציו של הרקדן השני לאט לאט, ואז פורצת שמחה גדולה של הרקדנים, גם אלה שעד עכשיו עמדו מסביב, הריקודים סוערים והשמחה גדולה מאוד.

קישורים חיצוניים

• לקט פתגמים העוסקים בריקוד החסידי - אתר צעירי חב"ד