תהלים נ'

תהילים נ' מִזְמוֹר לְאָסָף
א: מִזְמוֹר לְאָסָף אֵ-ל אֱ‍-לֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ. ב: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱ-לֹהִים הוֹפִיעַ. ג: יָבֹא אֱ-לֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. ד: יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ. ה: אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. ו: וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱ-לֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה. ז: שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱ-לֹהִים אֱ-לֹהֶיךָ אָנֹכִי. ח: לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. ט: לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים. י: כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. יא: יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. יב: אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ. יג: הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה. יד: זְבַח לֵא-לֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ. טו: וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי. טז: וְלָרָשָׁע אָמַר אֱ-לֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ. יז: וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. יח: אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. יט: פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה. כ: תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. כא: אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ. כב: בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱ-לוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל. כג: זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱ-לֹהִים.

תהלים נ' הוא המזמור החמישים בספר תהלים, הפותח במילים: מִזְמוֹר לְאָסָף.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מהכניסה לשנה החמישים ביום ההולדת ה-49, ועד ליום ההולדת ה-50.

תוכן המזמור

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב על מזמור זה: "בזה המזמור מדובר כמה תוכחות ומוסרים גדולים, אשר המשורר מוכיח שאינם עושים תשובה בהכנעה ובנמיכות רוח, וגם הלומדים שאינם מקיימים מה שלומדים רק מן השפה ולחוץ, הם חוטאים ומחטיאים כהנה וכהנה".

מזמור זה נאמר על ידי אסף, ולדעת רבי יוחנן היה גם הוא מבני קורח (ובכך המזמור הזה הוא המשך לרצף המזמורים שלפניו שנאמרו על ידי בני קורח), ובזכות זה שהיה תלמיד חכם, זכה לומר שירה גם יחד עם אחיו, וגם בפני עצמו, ואמר זאת בנבואה על המשפט שהקב"ה ישפוט לעתיד לבוא כשתבוא הגאולה, ובכך מזמור זה הוא המשך למזמורים שלפניו שמדברים אף הם על הגאולה העתידה, והמזמור שלפניו שכולל אף הוא דברי תוכחה.

(הביטוי 'ממזרח שמש עד מבואו' חוזר על עצמו גם בפרק קיג, ומשם לנוסח התפילה בברכות קריאת שמע של שחרית).

ביאורי החסידות

• א-ל אלוקים הוי' דיבר ויקרא ארץ - בפסוק זה ישנם שלושה שמות שעמם הקב"ה ברא את ה'ארץ', חסד (א-ל), גבורה (אלוקים), ורחמים (הוי'), תחילה היה גילוי אור אין סוף, לאחר מכן הסילוק של צמצום הראשון, ולבסוף נמשך האור באופן של רחמים.
• אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח - כאשר יש מחלוקת בהלכה ותורת הקבלה מכריעה כאחת הדעות, מקובל על כל הפוסקים שמכריעים כפי הכרעת הקבלה, ומכיון שגם המרגלים היו במעמד כריתת הברית עם הקב"ה, גם להם יש חלק לעולם הבא (למרות שיש תנאים החולקים על כך), וזה מלמד אותנו כיצד צריך להסתכל על כל יהודי, וכריתת הברית אצל כל אחד הוא בברית המילה, וכאשר אדם מל את בנו הוא מחדיר בו את כח המסירות נפש שכל יהודי מקבל בירושה מהאבות, ונחשב לו כאילו הקריב אותו לפני הקב"ה.
• אלוקים אלקיך אנכי - פסוק זה נאמר במשה רבינו, שנשמתו שמעולם האצילות היא אלוקות ממש, אך אפילו משה רבינו כשיורד בעולם הזה כבר נעשה נברא ואין שייך לקרוא לו 'אלוקים', וזה מה שנאמר בו 'נתתיך אלוקיך', שנמשך בו גם מהאורות, שהוא בבחינת אלוקות ממש, והטעם שדווקא בנוגע לפרעה ניתנו לו כוחות נעלים אלו ונאמרה לו לשון מיוחדת זו, הוא מכיון שהיה צריך נתינת כח מיוחדת כדי לשבור את הקליפות, שלשון אלוקים הוא לשון רדיה וממשלה (ולמרות זאת, כל זה הוא רק לגבי מה שלמטה ממנו, אך לגבי אור אין סוף 'אלקיך אנכי - אני על גבך').
• אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה . . האוכל בשר אבירים - אין צורך לשלול אצל הקב"ה אכילה כפשוטה, אלא הכוונה ל'אכילה' ברוחניות, שכמו שאצל האדם האוכל מחבר את הנשמה עם הגוף, כך אצל הקב"ה ענין הקרבנות הוא לחבר את הקב"ה עם העולם, להמשיך אלוקות בעולם שיהיה מורגש בו שיש בעל הבית לבירה זו, ועם כל זאת הקב"ה לא צריך את האדם "אם ארעב לא אומר לך", כי הוא לא מוכרח להימשך דווקא באופן זה ויכול לעשות זאת גם באופנים אחרים, אלא שהעניק לנו את הזכות להיות שותפים בזה.
• ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי - הכוונה בפסוק היא לא רק לרשע כפשוטו, אלא לכל מי שעובד את השם עם כוונה נוספת לתועלת עצמו וכדומה, שפניה כזו יכולה לגרום לאדם להידרדר עד שהפסוק יקרא לו בשם 'רשע', אלא העבודה צריכה להיות בלי שום חשבונות אישיים וכוונות, וזו העבודה שמצד פנימיות הנשמה על ידי לימוד פנימיות התורה.

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
• יהל אור - פרק נ', באתר ספריית ליובאוויטש