תהלים מ"ו

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תהילים מ"ו
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר

א: לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר.
ב: אֱ-לֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד.
ג: עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים.
ד: יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה.
ה: נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱ-לֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן.
ו: אֱ-לֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱ-לֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר.
ז: הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ.
ח: ה' צְבָא-וֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.
ט: לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ.
י: מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ.
יא: הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱ-לֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ.
יב: ה' צְבָא-וֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.

תהלים מ"ו הוא המזמור הארבעים ושישה בספר תהלים, הפותח במילים: לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח עַל עֲלָמוֹת שִׁיר, והוא אחד מתוך 12 המזמורים שבתהלים שנאמרו על ידי בני קורח כתפילה על הגאולה.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מהכניסה לשנה הארבעים ושש ביום ההולדת ה-45, ועד ליום ההולדת ה-46.

תוכן המזמור[עריכה]

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב על מזמור זה: "בו יסופר בעת שיבוא גוג ומגוג, ישליכו איש כלי מלחמתו, ולא יהיה עוד מלחמה בעולם".

את המזמור ניתן לחלק לשני חלקים, על פי הפזמון החוזר בסיום שני החלקים:

  • הבעת בטחון בקב"ה שאין לנו מה לפחד מהסערות המתרחשות בעולם בזמן מלחמת גוג ומגוג (פסוקים א-ח).
  • תיאור המצב בגאולה, כאשר לא יהיו עוד מלחמות כלל, בדומה ליעוד וכתתו חרבותם לאיתים (פסוקים ט-יב).

הפזמון החוזר (פסוק ח' ופסוק י"ב) נכלל בקטעי תפילה רבים, בהם: לקראת סיום סדר הקרבנות שנוהגים לומר קודם תפילות שחרית ומנחה, בנוסח תפילת 'הודו' בתפילת שחרית, בסיום הפתיחה של תפילת ערבית של יום חול (שלושה פעמים), באמירת הבדלה, ועוד.

כהמשך ישיר למזמור זה, מופיע מזמור מ"ז שלאחריו, העוסק במצב העולם לאחרי מלחמת גוג ומגוג.

ביאורי החסידות[עריכה]

  • נהר פלגיו ישמחו עיר אלוקים - כמו שהמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך גם על ידי המצוות שהם אורות עליונים שירדו והתגשמו בענינים גשמיים של עולם הזה, כמו צמר של ציצית, וקלף של תפילין, וכמו שהמים בגשמיות גורמים לתענוג ושמחה[1], כך גם ה'נהר' האלוקי של ה'מים' העליונים גורמים שמחה ותענוג אלוקי, ומצמיחות אצל האדם אהבה ויראה שיהיה לה רצון וצמאון להשתוקק לקב"ה[2].
  • לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ - חז"ל דרשו בפסוק זה שניתן לקרוא אותם גם בניקוד 'שֶׁמות', כלומר שהקב"ה מתגלה בעולם באופנים ובשמות שונים, אך כולם לגביו יתברך הוא בבחינת 'שמות' ושיממון, היות וכל חיותם של כל העולמות הוא רק מבחינת שמות בלבד[3].

קישורים חיצוניים[עריכה]


מזמורי ספר תהלים
א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י'י"אי"בי"גי"דט"וט"זי"זי"חי"טכ'כ"אכ"בכ"גכ"דכ"הכ"וכ"זכ"חכ"טל'ל"אל"בל"גל"דל"הל"ול"זל"חל"טמ'מ"אמ"במ"גמ"דמ"המ"ומ"זמ"חמ"טנ'נ"אנ"בנ"גנ"דנ"הנ"ונ"זנ"חנ"טס'ס"אס"בס"גס"דס"הס"וס"זס"חס"טע'ע"אע"בע"גע"דע"הע"וע"זע"חע"טפ'פ"אפ"בפ"גפ"דפ"הפ"ופ"זפ"חפ"טצ'צ"אצ"בצ"גצ"דצ"הצ"וצ"זצ"חצ"טק'ק"אק"בק"גק"דק"הק"וק"זק"חק"טק"יקי"אקי"בקי"גקי"דקט"וקט"זקי"זקי"חקי"טק"כקכ"אקכ"בקכ"גקכ"דקכ"הקכ"וקכ"זקכ"חקכ"טק"לקל"אקל"בקל"גקל"דקל"הקל"וקל"זקל"חקל"טק"מקמ"אקמ"בקמ"גקמ"דקמ"הקמ"וקמ"זקמ"חקמ"טק"נ

הערות שוליים

  1. תניא פרק א': כי המים מצמיחים כל מיני תענוג".
  2. לקוטי תורה במדבר ה, ד.
  3. לקוטי תורה בהר מא, ד.