קישינב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שיעור בישיבה בקישינב

קישינב היא בירת מולדובה והעיר הגדולה ביותר בה. בעיר מוסדות חב"ד בראשותו ובהקמתו של השליח הרב זלמן אבלסקי. הרב הראשי לקישינב ומלדובה.

שליח הרבי ורבה הראשי של מולדובה הוא הרב זלמן טוביה אבלסקי, אביהם הרוחני של יהודי ויוצאי מולדובה, חלוץ הפעילות החב"דית והיהודית במדינות במדינות חבר העמים, השליח הראשון למדינות ברית המועצות.


ב(1903) התרחשו בעיר פרעות קישינב נגד היהודים.

יהדות בעיר[עריכה]

לפני המלחמה היו בעיר קישינב כשבעים בתי כנסת יהודיים. כיום ממוקם בית הכנסת המרכזי "חב"ד ליובאוויטש" ברחוב חב"ד ליובאוויטש, והוא בית הכנסת היחיד שנותר לאחרי המלחמה ופעיל עד היום.

במקום פועל ארגון "בית חם". יהודים רבים מהעיר קישינב, נתמכים בבית חם, המספק שלוש אחרוחות מזינות ומבושלות ביום, לקראת החגים מקיים בית חם חלוקת מזון רחבת היקף.

פעילות בית חב"ד במקום[עריכה]

עם הגעתו של הרב אבלסקי לשליחות במדינת מולדובה הוא התיישב בבירתה קישינב, פתח ישיבת תומכי תמימים, וביקש, מהרב משה סלונים, מנהל עזרת אחים, שיכתוב לרבי על פתיחת הישיבה, ולשאול באיזה שם לקרוא לה אחי תמימים או תומכי תמימים. המענה שקיבל הרב סלונים: "ישיבת תומכי תמימים, ברכה והצלחה".

ברחוב חב"ד ליובאוויטש נבנה מקווה טהרה מפואר המשמש את הקהילה היהודית. מכספי הפנסיה של השליח הרב זלמן אבעלסקי בסיוע הרב יצחק רייטפארט מבורו פארק.

מעונות חב"ד פועלים בקישינב הבירה במבנה רחב מימדים המכיל גם את גני חב"ד, הפועלים ומחנכים את ילדי יהודי קישינב הבירה עוד בקטונתם, הגנים ממוקמים יחד במבנה משותף למעונות וגני חב"ד ליובאוויטש קישינב.

בעקבות הגעת כ300 סטודנטים יהודיים מישראל ללמוד באוניברסיטאות הרפואה של קישינב, הוקם בית חב"ד לסטודנט, הפועל עמם סביב ימות השנה ומועדי ישראל.

מרכז הקהילות היהודיות חב"ד - מולדובה[עריכה]

משרדי הקהילות היהודיות, הדואגות ליהודי מולדובה הפזורים בערי השדה, משלוח קבוע של תשמישי קדושה, וצורכי החג, בחגי ישראל.

במכון הוצאה לאור הנמצא רחובות ספורים מרחוב חב"ד ליובאווייטש, יוצא לאור מידי חודש בחודשו, עיתון רב עמודים בשם "מעינות החיים", המופץ בכל רחבי המדינה, ואף מחוצה לה. כמו כן הוציא המכון, ארבע ספרי יהדות בשפה הרוסית, הראשון על תולדות חייו של המהר"ל מפראג, השני על תולדות חייו של השל"ה, השלישי על מפעל השליחות של הרבי מליובאוויטש, והרביעי, על מלך המשיח. מלבד זאת מידי חג יוצא לאור חומר הסברה על מהותו של החג.

רקע[עריכה]

בראשית שנת תש"נ, התמוטט המשטר הקומוניסטי, וברית המועצות התפרקה ל15 מדינות עצמאיות, ביניהם רפובליקת מולדובה שנודעה בעבר כחבל בסרביה, הידועה בעקבות פוגרום קישינב שארע בה לפני 107 שנה, בו נבזז רכוש יהודי רב, וחיים של יהודים רבים הופסקו באחת, מרבית יהודי המדינה נספו בשואה.

לאלו ששרדו את השואה, ציפתה התמודדות עם אימי השלטון הקומוניסטי, שדיכא כל פעילות יהודית. לאחר התפוררות ברית המועצות, הפך המצב האקונומי במדינה, קשה מנשוא. יהודים רבים סובלים גם הם מהמחסור בגשמיות, ולאלו מצטרפות עשרות שנות דיכוי רוחני.

תהלוכת ל"ג בעומר[עריכה]

תהלוכת ל"ג בעומר הראשונה בחבר העמים התקיימה בשנת תש"נ בקישינב בירת מולדובה.

ההכנות לתהלוכה[עריכה]

תחייתה והגאווה היהודית של יהודי מולדובה, התרחשה לו במעט, בזכות תהלוכת ל"ג בעומר ברחובה של עיר, על ידי הרב הראשי הרב זלמן אבלסקי ורעייתו, שהחלו את פעילותיהם בחג החנוכה בשלהי תש"נ, כמו גם את יתר החגים, אך המיוחד מכולם לשנה זו, היה בהחלט התהלוכה הגדולה של ל"ג בעומר שלמעשה הייתה באותה שנה התהלוכה הראשונה והיחידה בכל מרחבי חבר העמים, זאת מכיוון שהפחד, שרר ברחובות, ואף אחד לא ידע מה צופן העתיד. למרות ההרגשה שכעת ישנו חופש דת והיהודים יכולים לקיים את מצוות דתם בחופשיות, הכל היה בזהירות והאנשים האחראים לכך ברמת השטח לא ממש ידעו כיצד עליהם לנהוג בהרבה מקרים, מכיוון שהדברים לא היו ברורים עד שנת תשנ"א.

במקום פעלה כבר ישיבת תומכי תמימים שקיבלה את אישור וברכת הרבי, בה למדו 30 בחורים(!) שפעלו ופירסמו את התהלוכה בכל העיר, ועזרו ביתר הפרטים.

יתירה מכך פרסמו את התהלוכה, בבית הכנסת בשיחות עם הורים וביקורי בית, ואפילו שכנעו את כל העיתונים המקומיים שבסופו של דבר פרסמו בגאון על התהלוכה הגדולה!

היה צריך פרסום ושכנוע מאסיבי במיוחד, כי אנשים הסכימו לקיים מצוות ולהגיע לבית הכנסת, אבל ברחוב, נשמע להם מופרך במיוחד, אך לאחר עבוד שטח רבה הצלחנו לשכנע את יהודי העיר, להגיע אם ילדיהם לתהלוכה, ואכן מאות הגיע.

התהלוכה[עריכה]

התהלוכה עברה דרך בית הכנסת המרכזי ברחוב חב"ד ליובאוויטש במרכז העיר קישינב והמשיכה דרך הרחוב הראשי: לנינה, כיום שטפן צ'למריי, עד לתחנת הרכבת בעיר, ומשם צעדו אל האולם הענק לכינוס צבאות השם.

בכל מקום בו עברו היהודים, עצרו האנשים כולם ברחוב, והביטו במחזה הגדול, לראשונה בחייהם של התושבים בקישינב, ובעצם בברית המועצות כולה... התקיים כינוס ענק, ובו אמרו הילדים את י"ב הפסוקים, הגרלנו פרסים, והתקיימה מקהלת ילדים, לאחר מכאן הסבירו לילדים על מהותו של יום, והתרגשות היתה מורגשת בחלל האוויר. לאחר התהלוכה התקיימה התוועדות גדולה בבית הכנסת למאות היהודים, שהגיעו לשמוח בשמחתו של רשב"י, שמעו על ל"ג בעומר, כמובן, לראשונה בחייהם, ועל הרבי שדואג לכל יהודי בקצה העולם.

התנכלות השלטונות[עריכה]

למרות שבסופו של דבר הושג אישור רשמי לצעוד ברחובה של עיר בתהלוכת ל"ג בעומר, השלטונות לא ידעו כיצד להתמודד עם התהלוכה הבלתי חוקית מלכתחילה, והחליטו לבסוף לשלוח לכלא את שני התלמידים השלוחים הצעירים שבחבורה שהגיעו לביקור לשלוח אותם ממדינת מולדובה, בתואנה שחיפשו מתחת לשטיח, ממש כמו בזמני הק.ג.ב. והיא שאסור להם לישון בבית פרטי וכי היה עליהם להתגורר בבית מלון מכיוון שהם אורחים, טענה מגוחכת כשלעצמה, אך הסיבה היתה ברורה לכל.

אך למרות כל זה היה שווה, שהתהלוכה במולדובה שברה את הקרח, באותה שנה הוקמה על ידי השליחים סוכת ענק בחג הסוכות ברחוב הראשי, בחנוכה הוצבה חנוכייה מוארת הרשימה ביופייה את העיר אף היא ברחוב הראשי, ולאחר שנה שוב התהלוכה הגדולה ברחובה של עיר, שהמשכיה גם ביתר שנותינו כאן בשליחות המלך. וכבר בתשנ"א התקיימו תהלוכות מעין אלו במרחבי חבר העמים.

רבי אברהם שניאורסון[עריכה]

בעיר קישינב התגורר גם רבי אברהם שניאורסון, חותנו של אדמו"ר הריי"צ, בשנת תשס"ב לערך התגלה קברו בבית הקברות היהודי הישן בקישינב ובחודש חשוון תשע"ב, לקראת יום ההילולא, הוא שופץ מחדש על ידי החברה קדישא בקישינב והרבנות הראשית למולדובה בהנהגת השליח הרב זלמן אבלסקי ובריכוזו של נכדו הרב מנחם מענדל זלמנוב.

פוגרום קישינב[עריכה]

'עַל הַשְּׁחִיטָה בְּעִיר הַהֲרֵגָה'. היסטוריית 'קישינעווער שחיטה' - 'פרעות קישינב'.

פרעות קישינב פרצו בפסח תרמ"ג (1903). אז זו היתה עיר בחבל בסרביה שסופח לאימפריה רוסית ב(1812). היום זו בירתה של רפובליקת מדינת מולדובה. לפוגרום קדמה תעמולה אנטישמית פרועה, שהופצה בעיר במשך שנים, על ידי העיתונות, ובעידוד מושל פלך בסרביה ר"ס פון ראאבן, מפקדי הצבא והמשטרה המקומיים, וכן גורמים בשלטון המרכזי ובראשם שר הפנים הרוסי פון פְּלֶבֶה.

היהודים הואשמו ברצח נער נוצרי למטרות דתיות ובעיר הופצו כרוזים שבהם נכתב, כי הצאר מתיר לעשות שפטים ביהודים. בקישינב הופיעו בריונים, שקראו "מוות ליהודים" והפיצו כרוזים שבהם נכתב כי הצאר ניקולאי השני התיר לפגוע ביהודים לכבוד חג הפסחא. הפוגרום החל בניפוץ שמשות והתפתח להתקפה כללית על דירות היהודים וחנויותיהם. לפנות ערב החלו גם מעשי הרצח. הפורעים השליכו ילדים מן הקומות העליונות. עקרו עיניים של יהודים ותקעו מסמרים בראשי קרבנותיהם.

פוגרום קישינב הצטיין במספר גדול של אבידות בנפש ובאכזריות מבחילה מצד הפורעים, שהתעללו בקורבנותיהם ועינו אותם בכל מיני עינויים. במקומות שהיהודים ניסו להגן על עצמם, עצרה המשטרה את המתגוננים, דבר שעודד את הפורעים

המשטרה לא התערבה במעשי הפורעים במשך יומיים בימים 6–8 באפריל. ביום השלישי הגיעה הפקודה להפסיק את הפוגרום, והחיים שבו לשגרתם. בסך הכול נרצחו בפרעות 49 יהודים, כ-‏600 נפצעו, ואלפי בתים וחנויות נשדדו ונהרסו. הפוגרום האכזרי זיעזע את דעת הקהל.

מידי שנה מתקיימים אירועי זיכרון מרכזיים על ידי הקהילה היהודית בקישינב