ניקולאי השני
ניקולאי אלכסנדרוביץ' רומנוב השני (תוארו הרשמי ניקולאי השני, הצאר והשליט של כל הנסיכויות הרוסיות) (תרכ"ח - תרע"ח) היה קיסר רוסיה.
תולדות חיים[עריכה]
נולד בשנת תרכ"ח לאביו הקיסר אלכסנדר השלישי. בשנת תרנ"ד לאחר מות אביו הוא הוכתר במקומו לקיסר רוסיה. שלטונו של ניקולאי הרבה להצר את היהודים, עם זאת בבתי הכנסת ברוסיה היה נהוג לערך תפילה לשלומו של הקיסר ניקולאי[1].
בשנת תרס"ה בשל האפליות החברתיות שהיו ברוסיה, נערך ניסיון כושל להפיכת השלטון שכונתה בשם "מהפכת 1905". המהפכה הסתיימה בפרסום "מנשר אוקטובר" בו העניק הצאר מספר זכויות לתושבי רוסיה, ובהקמת הפרלנמט הרוסי. הרבנית חנה שניאורסון כתבה בזיכרונותיה, כיצד הרבי באותה תקופה כילד קטן היה מתהלך בבית ומכריז:"הקץ לשלטון היחיד!"[2].
בשל כשלונו במלחמת עולם הראשונה, נערכה "מהפכת פברואר" בה הוא נהרג על ידי המורדים, ובכך הסתיים השלטון הצארי ששלט במדינה במשך 300 שנה.
טרם הריגתו של הצאר, אמר אדמו"ר הרש"ב את המאמר "דרכם של רשעים לרדות במקל". החסידים בתחילה תמהו על פשר תוכנו של המאמר, אולם לאחר הריגתו של הצאר כינו החסידים את המאמר בשם "מאמר הרבולוציה (המהפכה)" וייחסו לו את מפלתו של הצאר[3]. לפני שנשלח הרב יעקב לנדא לשליחות ברוסיה, קבע אדמו"ר הרש"ב את סדר נסיעתו בין הערים והפטיר ש:"האם אינם צודקים אלה הטוענים, כי יש להקטין את המדינה מעט, ולהרחיב את מוחו של הקיסר שלנו", זמן קצר לאחר מכן התגשמו דבריו של אדמו"ר הרש"ב כאשר נהרג הצאר, ורוסיה התפצלה והתקטנה[4].
