השגחה פרטית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף השגחה הפרטית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבעל שם טוב לימד שההשגחה העליונה היא אפילו על עלה המתגלגל ברוח

השגחת ה' (או ההשגחה העליונה) הוא אחד הרעיונות המרכזיים ביהדות, הקובע כי הקב"ה משגיח על הבריאה אותה ברא. הבעל שם טוב בתורת החסידות הוסיף והדגיש את רעיון "ההשגחה הפרטית", הקובע שהשגחת ה' על הבריאה היא על כל פרט ופרט; ובנוסף, שלכל פרט ופרט יש משמעות וחלק עיקרי הנוגע לתכלית הבריאה כולה.

שיטות הרמב"ם ואחרים[עריכה]

ביהדות ישנן שיטות שונות בפירושה של ההשגחה העליונה.

הרמב"ם בספרו הידוע "מורה הנבוכים"[1] סובר שהשגחה פרטית ישנה רק על מין האדם (להוציא את מיני הדומם, הצומח, והחי) וגם במין האדם גופא לא על כולו, אלא על האדם בעל השכל השלם, הדבוק באלוקות, וככל שדבקותו באלקות גדלה יותר, כן גדלה ההשגחה הפרטית עליו.

אך ברשעים, כך אומר הרמב"ם, לא חלה ההשגחה הפרטית - בדיוק כמו בדומם צומח וחי - אלא רק השגחה כללית על כללות המין, שגורמת לכך שטבע העולם יתנהל כהרגלו, וכביכול מעצמו ללא התערבות פרטנית מלמעלה.

לפי "ספר החינוך" חלה ההשגחה הפרטית על כללות המין האנושי, אך לא על דומם צומח וחי.

מלשונו של "ספר החינוך" אנו למדים שבזמנו לא היתה ידועה בעולם היהודי שיטה שסברה כי ההשגחה הפרטית חלה על כל פרט ופרט מהבריאה.

גם לשיטות הסוברות שהשגחת ה' על הדומם-צומח-חי היא כללית - כאשר מדובר על פרט מפרטי הדומם-צומח-חי שיש לו יחס לאדם, מודים הם שישנה עליו השגחה פרטית. לדוגמא: אף שה' אינו משגיח על הדגים מי יחיה ומי ימות, משגיח הוא על האדם המתפרנס מהם, ולכן על דגים אלו תהיה השגחה פרטית. כך גם בנוגע לממונו של האדם שה' משגיח על כל פרט ממנו, אם ימות שורו או ישבר כדו[2].

שיטת תורת החסידות[עריכה]

מיסד החסידות הכללית, מורנו הבעל שם טוב הקדוש לימד וגילה כי ההשגחה הפרטית חלה על כל נברא ונברא, גם על עלה המתגלגל ברוח[3]. על כך הוסיף אדמו"ר הזקן שההשגחה היא לא רק על המתרחש עצמו (ובמשל: גלגולי העלה), אלא גם על הגורמים לו (כגון האם העלה יתגלגל על ידי רוח או אדם העובר במקום).

ההוכחה לכך מובאת מסיפור הגמרא[4]:

י.png רבי יוחנן כי הוי חזי [כאשר היה רואה] שלך, אמר: "משפטיך תהום רבה".
ופירש רש"י: משפטיך אף בתהום רבה, שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות
י.png

מכאן מוכח, שהשגחת ה' ומשפטו היא על כל אחד מדגי הים, אם יחיה או ימות[5].

כל פרט נוגע לתכלית הבריאה[עריכה]

בתורת החסידות מתבאר בעומק יותר חידושו של הבעל שם טוב, שלא רק שה' משגיח על כל פרט, אלא שלכל פרט יש משמעות וכוונה עמוקה בדרך להשלמת כוונת הבריאה כולה. ובלשונו של אדמו"ר הריי"צ[6]:

י.png ועל דרך דוגמא הנה תנועת אחד הדשאים הצומח בעמקי יער או באחד ההרים הגבוהים או בעמקים היותר עמוקים אשר לא עבר שם איש, הנה לא זו בלבד דתנועת הדשא ההוא לימינו ולשמאלו לפנים ולאחור בכל משך ימי חייו הוא על פי השגחה פרטית, אשר הוא יתברך גזר אומר אשר דשא פרטי זה חיה יחיה חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך זה יסוב ויכוף לימינו ושמאלו לפניו ולאחוריו במספר כזה וכזה, אלא עוד זאת דתנועת הדשא הפרטי הלזה יש לו יחס כללי לכללות כונת הבריאה, דבצרוף ואחוד כל הפעולות הפרטים של הרבוי רבבות פרטים אין מספר שישנם בכל האלפים ורבבות מינים שישנם בהד' חלוקות דדומם צומח חי מדבר הנה נשלמה כונה העליונה בסוד הבריאה כולה י.png

הרבי מביא לכך דוגמא מכך שרואים אצל עקרת בית מוצלחת: לא רק שכל החפצים בביתה נמצאים בסדר ובתכנון מדוייק, אלא שלכל אחד מהם יש מטרה ותכלית עבור הנהגת הבית, ואין אף פריט חסר או מיותר[7].

מהסבר זה מובן, שהחידוש של השגחה פרטית לפי הבעל שם טוב אינו רק לגבי דומם-צומח-חי אלא גם לגבי האדם. כי לפי ההסברים הקודמים, ההשגחה הפרטית על האדם היא מצד מעלתו, שהוא דוקא משלים את תכלית הבריאה; ולכן, ככל שהפרט השייך לאדם הוא נעלה יותר, ונוגע יותר לכוונת הבריאה - כך ההשגחה עליו תהיה גלויה יותר. אמנם לפי הבעל שם טוב, כל פרט ופרט נוגע לכללות הבריאה, ולכן ההשגחה היא על כל פרט הנוגע לאדם באותה מידה[8].

ההבדל בין ההשגחה על ישראל ושאר העולם[עריכה]

למרות שהבעל שם טוב גילה שההשגחה על כל פרט היא לא רק אצל בני ישראל אלא גם אצל אומות העולם ושאר עניני העולם, גם לפי שיטתו ישנה מעלה מיוחדת בהשגחה על ישראל.

ההסבר לכך: אצל שאר הפרטים שבעולם, למרות שה' משגיח עליהם, הרי הם רק אמצעי לדבר אחר - בשביל ישראל. ולכן, ההשגחה על כל פרט היא בהתאם למעלתו, עד כמה הוא נוגע ועיקרי לכוונת הבריאה. אך אצל בני ישראל - שהם מטרת הבריאה ולא רק אמצעי - לכל פרט ישנה חשיבות שווה, וכל פרט שלהם נוגע לכוונת הבריאה[7].

חידושו של הרבי בהבנת השיטת השונות[עריכה]

הרבי חידש ולימד כי שיטת הרמב"ם וסיעתו אינן סותרות זו לזו.

הרבי לימד כי בהשגחה פרטית ישנם שני סוגים, השגחה פרטית חיצונית והשגחה פרטית פנימית.

השגחה פרטית פנימית פירושה השגחה פרטית שההתערבות האלוקית בה בולטת לעין ואינה מכוסה בדרכו הרגילה של הטבע.

הרבי מסביר שהרמב"ם וסיעתו דיברו על השגחה פרטית מסוג כזה, שאכן נמצאת רק בדבקים באלוקות ולא בשאר מין המדבר, הצומח, או החי.

הסוג השני הוא השגחה פרטית חיצונית. הפירוש הוא, שההשגחה הפרטית הזו מלובשת בטבע, וההתערבות האלוקית בפרטים נעשית תוך התחשבות בחוקי הטבע ואי שידודם, ולכן אינה נראית כלל לעין אלא נראית כאילו הטבע מתנהל מעצמו.

בהשגחה פרטית מסוג זה, אומר הרבי, דיבר הבעל שם טוב, ובסוג הזה מודה גם הרמב"ם לדברי הבעל שם טוב[דרוש מקור].

ההשגחה הפרטית אינה בסתירה לאחדות[עריכה]

רעיון זה של השגחה פרטית מלמעלה על כל פרט ופרט, מעלה את השאלה כיצד ייתכן שה', שהוא אחדות פשוטה, משגיח על ריבוי פרטים נפרדים ואף על פי כן אינו מתחלק ומשתנה על פי הפרטים שמשגיח עליהם. בגלל קושיא זו לא הצליחו הפילוסופים החוקרים בשכל אנושי להשיג את ענין ההשגחה.

אדמו"ר הזקן מבאר[9], שהביאור לכך הוא בשתים: ידיעת ה' אינה כדעתנו, ולכן השגחתו על פרטי הנבראים אינה באופן שהוא מתלבש בתוכם כדי לדעת אותם, אלא הכל ידוע לו - כלשון חז"ל "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם". ובנוסף לכך, ישנה בחינה אלוקית היורדת ומתלבשת בתוך פרטי הנבראים ומשגיחה עליהם, והיא על ידי התלבשות האורות בכלים שהם מחולקים לריבוי; אך אף על פי כן הם בטלים לאור המלובש בהם. ועל בחינה זו של הכלים נאמר[10] "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ", וכן[11] "כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ".

לקריאה נוספת[עריכה]

  • ליקוטי-שיחות חלק ח' עמ' 277 ואילך.
  • ליקוטי-שיחות חלק י"ח שיחה ב' לפרשת קרח.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. חלק שלישי פרקים י"ז וי"ח.
  2. שומר אמונים (לר"י אירגס) סימן פא.
  3. כתר שם טוב בהוספות סימן קפב, קפג.
  4. חולין סג, א.
  5. יהל אור על תהלים לו, ז. הובא בלקוטי שיחות חלק ז' ע' 63. חלק ט' ע' 181. חלק כ"ט ע' 290. חלק ל' דלהלן, סעיף ב'. ושם נסמן.
  6. ספר המאמרים תרצ"ו ע' 120. הובא בהיום יום כ"ח חשוון.
  7. 7.0 7.1 לקוטי שיחות חלק ל', שיחה א' לפרשת וישלח.
  8. לקוטי שיחות חלק כ"ג יב-יג תמוז, סעיף יא.
  9. תורה אור וירא יד, ד ד"ה ארדה נא. וראה גם מאמרי אדמו"ר האמצעי בראשית ע' קפד. ועוד.
  10. זכריה ד, י.
  11. דה"ב טז, ט.