שיטת החקירה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מברשת לפסח.png ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון וחלוקה לפסקאות ולפרקים טעונים שיפור, מקורות, והרחבה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


שיטת החקירה היא אסכולה שביהדות, ואשר נוקטת בדרך הפילוסופיה על מנת להוכיח באופן שכלי והגיוני את ההכרח במציאות הבורא, אחדותו, היות התורה מן השמים ושאר עיקרי היהדות. כן היא מחפשת לכל מצווה ומצווה הסבר שכלי לקיומה.

הספרים הבולטים באסכולה זו הם: "האמונות והדעות" לרבי סעדיה גאון, מורה הנבוכים להרמב"ם ו"הכוזרי" לרבי יהודה הלוי, ועוד.

רקע היסטורי[עריכה]

הראשון שפרץ את הדרך (אף שהיו כמה שקדמוהו כמו פילון האלכסנדוני ודוד אבן מרואן אלמקמץ, אך חיבוריהם לא התפשטו כ"כ). וביסס את היסודות לדרך החקירה הוא רבי סעדיה גאון, אשר נאלץ להתמודד עם בערות מצד אחד של העם ששפתו הייתה יותר ערבית מאשר לשון הקודש וארמית, ואשר לצורכם הוא אף תרגם את התורה לערבית, ומצד שני היו הקראים אשר טענו על שלילת היות התורה מן השמים, וכן אדם שנקרא חיוי הבלכי אשר חיבר חיבור המטיל ספקות בהמצאות הבורא ובהתרחשותם של ניסים שלמעלה מהטבע, ומצד שלישי כל הדתות, הזרמים והשיטות השונות שהסתובבו באיזור, ועל כן הוא נדרש לחיבורים שונים בנושא, ועד שחיבר חיבור מרכזי אשר עונה למכלול הנושאים שעמדו על הפרק - ספר האמונות והדעות, בחיבורים אלו הוא מתייחס לבעיות אלו על פי דעת התורה, אך הוא הולך בדרך הפילוסופיה בכדי להוכיח את עיקרי היהדות.

כמו הרס"ג בתקופתו, כן שאר ההולכים בדרך החקירה הונעו לכתוב את ספריהם מאחר שבתקופותיהם הלך וגבר הבלבול וחוסר הידע הבסיסי אצל היהודים. חיי היהודים, שהתנהלו בין נוצרים ומוסלמים, גררו את היהודים לוויכוחים ודיאלוגים ששיקפו עד כמה הם בורים בתורתם ודתם, מה שהוביל אצל כמה מישראל להתבולל בין הגויים, בעודם שומעים את דברי הארס וטענות השטנה שכוונו כחיצים ישירים נגד היהדות. לדידם של היהודים הפשוטים, טענות אלו שהופנו כלפיהם, היוו סתירה גמורה ליהדותם. בזמן זה, שינסו את מותניהם ונטלו על עצמם - כל אחד בתקופתו ובמקומו הוא, להיות הלוחמים את מלחמת ה', ולהשיב היטב למנאצים בדרכם הם: באמצעות השכל וההיגיון האנושי.

ספרי שיטה זו, הבנויים כשכליים ופילוסופיים, מלמדים את מחשבת ישראל על ידי ראיות איתנות ומוצקות, שנקלטים בבהירות מושלמת למוחו של הקורא, המוצף בן רגע בתשובות בנויות היטב לתהיותיו וקושיותיו. וכך, בהתעמתות ישירה עם הטענות הפילוסופיות הבאות מחוסר ידע בסיסי, הם מחזקים ויוצקים כוח במוחו של כל יהודי להשיב כראוי לטוענים עליו, מתוך בטחון גמור שתורתו, תורת ישראל, היא תורת האמת. יחד עם זאת, הם אף מתייחסים לפולמוס הדתי שבין היהדות לשאר הדתות.

ספרים אלו נקראים כעוסקים בשיטת ה"חקירה", משום שמטרתם היא לחקור ולחתור לאמת, ואכן כשמם כן הם.

אמנם, על אף המעלה שבספרים אלו, הזהירו גדולי ישראל שלא לקרוא בספרים אלו, וכמו שקרא הרמב"ם לספר "מורה הנבוכים", שאם מישהו כבר נבוך - שיעיין בספר ויפתור את מבוכתו, אך באם לאו, יתכן שהקושיה תובן אצלו יותר מהתירוץ, ויצא שכרו בהפסדו.

היחס לשיטה בחסידות[עריכה]

ההבדלים בין שיטת החקירה לשיטת החסידות היא, שספרי החקירה מוכיחים שיש בורא לעולם - על ידי שכל בלבד. תורת החסידות מסבירה שתכלית עבודת ה' האמתית היא כאשר תהא למעלה מהשכל, מתוך אמונה פשוטה ותמימה. הדברים מגיעים עד כדי שאפילו המצוות ההגיוניות והמובנות בשכל אנושי, צריכות להתקיים - על פי החסידות - מתוך כך שאלוקים הוא שציווה לקיימם, ולא מתוך כך שהשכל מכריח לקיימם, וזאת משום, שאם מצוותיו של היהודי ייתלו בשכלו, עלול שכלו להובילו למסקנות הפוכות מן היהדות. אך אם לא ייתלה בשכלו, אלא יעבוד את בוראו מתוך אמונה, ממילא שכלו לא יכול להפריעו.

לפיכך, שיטת החקירה, שכל מהותה שכל והיגיון, אינה עומדת על דרישת החסידות, לפיה עבודת ה' צריכה להיות למעלה מן השכל. החקירה שהותרה על פי דרך החסידות ואף מומלצת כיסוד מרכזי בעבודת ה', היא החקירה והדרישה בגדלות השם יתברך, להעמיק בגדולתו על פי תורת החסידות[1], אך לא ח"ו החקירה במציאותו יתברך.

אך למרות כל זאת, אדמו"ר הצמח צדק כתב ספר המסביר את החקירה על פי החסידות בשם דרך אמונה (ספר החקירה). במשך שנים נמנעו החסידים מללמוד בו, בפשטות מצד הטעם הנ"ל. אך בתשס"ג הו"ל הספר מחדש.

הערות שוליים

  1. ראה דגל מחנה אפרים לך לך ד"ה ולא בשם הבעל שם טוב