אין ערוך לך ואין זולתך, אפס בלתך ומי דומה לך
בברכות קריאת שמע דשחרית שבת (בסיום הקטע שלפני א-ל אדון) מוזכרות ארבע הדרגות הכלליות של גילוי האלוקות בעולם: אין ערוך לך – בעולם הזה, אין זולתך – בעולם הבא, אפס בלתך – לימות המשיח, ואין דומה לך – לתחיית המתים. תורת החסידות מבארת[1] את ההתבוננות שבארבע דרגות אלו, כדלקמן:
בעולם הזה[עריכה]
הבראים מרגישים את עצמם, אלא שאפשר להרגיש בו איך שאין ערוך לך.
בעולם הבא (בגן עדן)[עריכה]
הוא גילוי האור האלוקי, שלכן שם ההרגש הוא איך שאין זולתך. והיינו, "אין זולתך" הוא בבחינת אור הקו כמו שנמשך לאחר הצמצום הראשון, דבהאור נרגש איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו. וזהו אין זולתך מלכינו לחיי העולם הבא – כי בגן עדן הוא גילוי האור (וכידוע, שגן עדן הוא "מקום" בעולם הבריאה והיצירה בו מתגלה אור האצילות[2]) ובכללות הוא גילוי הקו, וכמו שכתוב "את קשתי נתתי בענן - דבר המוקש לי"[3], הוא גילוי הקו שזהו הגילוי דגן עדן (ושם הוא ההרגש איך שהוא לבדו הוא ואין זולתו).
לימות המשיח[עריכה]
בימות המשיח יתגלה בעולם הזה האור כמו שהוא כלול במאור שלפני הצמצום[5], שם נרגש איך ש"אפס בלתך", והעולם יתאחד עם האור האלוקי בתכלית השלימות. היינו, אם כי עדיין תהיה שייכת עבודת האדם (ואדרבה – אז היא תהיה בתכלית השלימות) –העולם לא יסתיר כלל על אלוקות, והטבע יתנהג באופן שלמעלה מהטבע, בניסים גלויים.
לתחיית המתים[עריכה]
אלא שכל שלושת הדרגות הראשונות הן ב"גילויים" ובעליה מדרגה לדרגה, אבל בתחיית המתים תתגלה מלמעלה למטה עצמותו יתברך ממש – וזהו שלעתיד לבוא "אין דומה לך" – לך לעצמותך.
