אין ערוך

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון · מקום פנוי · רשימו · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית)

אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן

אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה

עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא

סוגי השתלשלות
יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך

אין ערוך הינו מושג המתאר את גדולתו של הקב"ה ביחס לשאר הנבראים.

ענינו[עריכה]

ההבדל בין הנבראים להקב"ה הוא בבחינת "אין ערוך", אשר אין אפשרות להעריך את גדולתו של ה' ביחס לשאר הנבראים.

כמו כן, המושג 'אין ערוך' מבטא את ההבדל והמרחק בין הקב"ה לבין האדם, שאדם הוא שפל הבריאה[1], והינו רחוק באין ערוך מהקב"ה. עם זאת, בתניא[2] מוסבר, שלמרות שלאדם אין הבנה והשגה באלוקות - נשמתו של האדם הינה כלשון התניא "חלק א-לוקה ממעל ממש[3]".

אך אדמו"ר הזקן מסביר שם, שלא רק הנשמה יכולה להיות כלולה בהקב"ה, אלא גם האדם עצמו יכול להיות כלול בה', ומסביר בהמשך שכאשר אדם לומד תורה, הוא נהיה כלול בהקב"ה. ומביא משל, על אדם המחבק מלך, שכשאר מחבק - גם האדם המחבק את המלך, המלך מלובש באותו אדם, וכן המלך המחבק את האדם והאדם מלובש במלך. והנמשל המובא שם הוא, אשר בלימוד תורה, כאשר היהודי לומד תורה, הוא מלביש עצמו בתורה, ואף התורה מלבישה עצמה ביהודי, ומכיון ש"אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד", כלומר, שהתורה והקב"ה הינם גוף אחד, מכל מקום יוצא, שהאדם מלביש עצמו באלוקות, וכל זאת למרות שהקב"ה הינו באין ערוך לנבראים, ולא שייך בו כל הבנה והשגה.

עוד מבואר בתניא[4], אשר האבות, שהינם היוו כמרכבה לאלוקות, הייתה להם ברמה מסוימת הבנה ותפיסה באלוקות, אך עם ישראל, שאיננו מרכבה ולא מתקרבים לדרגה זו, אין ביכולתם להבין ולהשיג את גדולתו של הקב"ה.

בקדושה[עריכה]

בחינת אין ערוך בקדושה הינה ביחס לשם הקב"ה, משום שביחס לשם אלוקים עוד שייך ברמה מסויימת הבנה והשגה, לאור כך ששם אלוקים מולבש בטבע, אך ביחס לשם הקב"ה, שהינו למעלה מהצמצום, לא שייך הבנה והשגה כלל.

הערות שוליים

  1. מאמר יתוש קדמך וכו'.
  2. תניא פרק ב'.
  3. אדמו"ר הזקן הוסיף את המילה "ממש" לפסוק כדי להדגיש עד כמה נשמתו של האדם מחוברת להקב"ה.
  4. פרק ל' ליקוטי אמרים.