אימוץ
אימוץ הוא תהליך של בני זוג המגדלים בביתם ילד שאינו בנם הביולוגי, ודואגים לכל צרכיו. הסיבות לאימוץ יכולות להגיע מתוך רצון לסייע לילדים שאין מי שיגדל אותם (יתומים, או ילדים שהוריהם לא יכולים לגדל אותם מסיבות כלכליות ואחרות), או במקרים בהם בני הזוג לא זכו לילדים משלהם ורוצים לזכות בגידול ילדים וחינוכם באמצעות אימוץ. אפשרות נוספת היא בני זוג המתחתנים בזיווג שני, ומגדלים בביתם את הילד של בן הזוג מנישואיו הראשונים.
הדבר היה נפוץ יותר בשנים עברו, בתקופה שהרפואה עוד לא התפתחה דיה וזוגות רבים לא זכו לילדים משלהם, ויחד עם זאת ילדים רבים איבדו את הוריהם בעקבות מאורעות המלחמה, מחלות, ואירועים נוספים.
הרבי העיר והתריע מפני חששות הלכתיים הכרוכים באימוץ, כאשר אף אדם ירא שמים יתקשה להימנע מאיסורים אלו, שהינם דברים יום-יומיים.
דעת הרבי[עריכה]
במספר מכתבים הרבי הדגיש שמבחינה הלכתית הילדים לא נחשבים כבעלי זיקה משפחתית כלל להורים המאמצים, ומבלי משים הדבר עלול להביא לידי איסורי תורה כשההורים המאמצים מחבקים ומנשקים את הילדים הקטנים, אף שמעל גיל 3 אסור לאבא המאמץ לגעת בבתו כלל, וכן עלולים לעבור על איסור יחוד, ועוד.
דברים אלו הם בנוסף לבעיות הלכתיות שעלולות להתעורר בגיל מאוחר יותר, כאשר פעמים רבות העובדה שמדובר בילד מאומץ מוסתרת מעיני הילד וסביבתו, וצריך לנקוט בפתרונות שונים כדי להבטיח שכאשר יגיע לשלב של חתונה ימנעו מנישואי קרובים, וכן שאלות שונות בעניני ירושה[1].
מקרים בהם יש צד קולא[עריכה]
הרבי הדגיש שהדבר שונה בנוגע לילד יתום, שחז"ל שיבחו את המכניס יתום לתוך ביתו, שם לא משתדלים להעלים ממנו את העובדה שאינו בן ביולוגי של ההורים המאמצים, ובשל כך קל יותר להימנע מאיסורים, זאת לעומת אימוץ של משפחה אומנת, שם משתדלים לתת לו הרגשה של שווה בין שווים ובשל כך עלולים להגיע בקלות לאיסורי תורה מבלי משים.
על דרך זה העיר הרבי גם בנוגע לבני זוג המתחתנים בזיווג שני, שם הבעיה פחות חזקה מאשר באימוץ של משפחה אומנת[1].
השפעה חינוכית[עריכה]
השפעה על הבן המאומץ היא דווקא באמצעות חברים, שגדולה יותר מהשפעת הקרובים אליו, ובפרט גדולה יותר מאלו שגידלו אותו, והשפעת ההורים המאמצים היא רק באופן של דוגמה חיה[2].
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 מכתב למערכת אוצר הפוסקים, אגרות קודש כרך כ"ג אגרת ח'תתקכד.
- ↑ ממכתב ד' מר חשון תשל"ג, תרגום מרוסית.
