אברהם פרשן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב פרשן לצד הרבי בכניסה ל-770

הרב אברהם פרשן (פרושנובסקי) (כ"ב בתמוז תר"ע - י"א אייר תשמ"ו) היה חסיד ומקושר לרבי, זכה להיכנס ליחידויות רבות ולבצע שליחויות מגוונות עבור הרבי במדינות שונות, ולתרום ביד נדיבה למוסדות חב"ד. היה מן היושבים ראשונה במלכות מאחורי הרבי בהתוועדויות.

קורות חייו[עריכה]

הרב אברהם פרשן (פרושנובסקי) נולד ביום כ"ב בתמוז תר"ע בעיר לודז' שבפולין, לאביו הרב החסיד ר' דוד, שהיה מנכבדי חסידי סוכטשוב, ולאמו מרת מיכלא בריינדל (לבית ברגר) שהיתה דור ה-14 למהר"ל מפראג.

לאחר נישואיו בשנת תרצ"ג (1933) עלה ארצה והתיישב במרכז תל אביב. ששה שבועות לאחר לידת בתו בשנת תרצ"ו (1936), נפטרה עליו רעייתו בהותירה אחריה שני עוללים: דוב (נפטר בשנת תשנ"ח) ובתו אסתר חנה (כיום בקווינס, ניו יורק). הרב פרשן גידל וחינך את שני ילדיו הקטנים במסירות רבה. כעבור שלוש שנים נישא בשנית למרת איטא ברכה פרוינד, בת לאחת המשפחות המיוחסות בירושלים (אחות הצדיק הירושלמי רבי אשר פריינד). לאחר נישואיו עבר להתגורר בירושלים. מאשתו השנייה נולדו שני ילדים נוספים: יהושבע (נפטרה בשנת תשע"ז), ויוסף שאול (מתגורר בטורונטו, קנדה).

ידענותו וחריפותו בתורה, ובקיאותו בספרי החסידות, הקנו לו שם של תלמיד חכם. אך בחר להתפרנס מיגיע כפיו. שנותיו הראשונות בארץ הקודש עברו עליו בסבל רב מייסורי ארץ ישראל. למרות זאת צהלתו היתה תמיד על פניו.

בשנת תרצ"ט (1939) הקים הרב אליהו כי טוב (הרב אברהם מקטובסקי) יחד עם הרב אוריאל צימר, הרב אברהם טרגר והרב שלמה אייזנברג את תנועת הפועלים החרדית שנקראה פאג"י (ר"ת פורשי/פועלי אגודת ישראל. אין קשר בין תנועה זו לבין פא"י - פועלי אגודת ישראל, שנוסדה מאוחר יותר). לאחר פטירתו של הרב אייזנברג, הצטרף לראשות התנועה הרב אברהם פרשן. מני אז נקראו ראשי פאג"י בפי העם "שלושת האברמ'לך".

פעילותו של הרב פרשן במסגרת זו התמקדה בעיקר בבניית שכונות מגורים. היתה זו הפעם הראשונה שנבנתה שכונה מיוחדת לחרדים, כשהדירות נמכרו במחירים מוזלים ביותר, בהתאם ליכולות הכספיות.

מטרתם היתה רצויה בעיני גדולי התורה בארץ ישראל, והם קיבלו מהם תמיכה. בין התומכים היה רבה של ירושלים הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי, הגאון מטשעבין רבי דוב בעריש ויידנפלד, כמו גם הגאון הרב אברהם ישעיהו קרליץ מבני ברק. במסגרת פעילותו בפאג"י, נלחם הרב פרשן יחד עם חבריו למען קדשי ישראל. אידאולוגית נקטה פאג"י גישה יותר לעומתית כלפי המנהיגות הציונית מאשר אגודת ישראל, ולאידך עסקה יותר בעשיה בשטח למען הפרט. שיכון פאג"י בירושלים, שהרב פרשן היה מבוניו, מהווה עד היום עדות לפועלה החלוצי של תנועה זו למען הכלל והפרט.

על אף חילוקי הדעות של פאג"י עם כמה מראשי החסידויות העומדים בראש אגודת ישראל, הרב פרשן עמד בקשר קרוב עם כל גדולי ישראל בארץ הקודש, וביניהם עם האדמורי"ם מלעלוב, בעלז, גור ואדמו"רי בית רוזין שקירבוהו מאוד. כמו כן עמד בקשר עם הגאון מטשעבין וגדולי רבני ירושלים. ידידות מיוחדת היתה לו עם רבי בונים אלתר, לימים האדמו"ר "לב שמחה" מגור.

ביתו בירושלים היה תמיד מלא באורחים. ובאי ביתו היו רבים, מכל סוג ומכל מקום מבלי לבדוק בציציותיהם. נזקקים רבים מצאו נוחם ושובע בביתו. גם אדמו"רים שונים היו מאורחיו, בהם האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלזא אשר נמלט מציפורני הנאצים והגיע לארץ הקודש התגורר בבית משפחת פרשן במשך שבוע ימים, בעוד הרב פרשן דואג לכל מחסורו של האדמו"ר ומלוויו.

בשנת תש"ז (1947) כאשר הרב פרשן טס מארץ ישראל לאירופה חלה תאונה והמטוס התרסק בחלקו על הקרקע בעת נחיתת חירום. כל הנוסעים נהרגו במקום מלבד שלושה שנותרו בחיים, וביניהם הרב פרשן שנפצע ברגלו. הוא אושפז במרכז רפואי במינכן שבגרמניה במשך שלושה חודשים. שם נפגש לראשונה עם חסידי חב"ד אשר שהו במחנה העקורים הסמוך בפוקינג וסייעו בידו להשיג אוכל כשר.

כשחזר ארצה רצה להביע תודתו לבורא עולם על הצלתו המופלאה. באותם ימים נודע לו באמצעות ידידו הרב יוסף אליהו דייטש, כי בבית הצדיק רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב סובלים מחרפת רעב. הוא החליט אפוא לתמוך במשפחת האדמו"ר מלעלוב ודאג לרווחתם. בד בבד נוצר קשר מיוחד בינו לבין רבי משה מרדכי, לימים נישאה בתו לבן האדמו"ר, רבי דוד בידרמן.

מסירות נפש למען יהודים[עריכה]

בתקופת מלחמת השחרור עסק הרב פרשן במסירות רבה למען הזולת. בעת המצור על ירושלים, כאשר שרר מחסור חמור במזון ונפט להדלקת התנורים, רבים מהניסיונות להבריח מזון וציוד מערי השפלה, עלו בנפש והחיילים הערבים ירו ברכבים שניסו להתגנב לירושלים. הרב פרשן לא נרתע, וביחד עם מתנדבים נוספים אשר ארגן נסע בדרכים עקלקלות והבריח לעיר הנצורה מוצרי מזון בסיסיים, וכן גם תרופות ונפט. בימים ההם גם אירע שהמשוריינית בה נסע נוקבה בכדורי האוייב ובנס לא נפצע.

בשנת תש"ח (1948) לכשהוקמה ממשלת החירום הראשונה בראשות דוד בן גוריון, מונה הרב פרשן לסגן שר הסעד דב יוסף, והיה לאחראי על מחוז ירושלים, כיון שנודע בפועלו למען נזקקים. עקב מינויו זה שונה שמו מפרושנובסקי לפרשן, כפי שנדרש משרים וסגני שרים בימים ההם. בתפקיד סגן שר כיהן זמן קצר עד שנערכו בחירות כלליות בארץ.

בשנות הראשית של המדינה, אירע ובנו ר' דב פרשן, שפעל במסגרת ארגון דתי-קנאי, נטל חלק באירוע למען קודשי ישראל שגרם למאסרו יחד עם הרב מרדכי אליהו, (לימים הראשון לציון), והמשטרה מנעה פגישת עורך דין עם העצורים. הרב פרשן הבין כי עליו לפעול בצורה שונה, הוא יצר אפוא מהומה רבתי ברחובה של עיר בתואנה כלשהי, והחל לזרוק כסאות לכל עבר בבית קפה בסמיכות לבית המעצר. עד מהרה הגיעו למקום שוטרים שעצרוהו. הוא נלקח אחר כבוד לבית מעצר בו נכלא גם בנו, וכפי שתיאר לעצמו הצליח להפגש עם הבן ויכל לעדכנו בדבר הוראות עורך הדין...

בצל האור בליובאוויטש[עריכה]

הרב פרשן (שני משמאל) בסליחות אצל הרבי (אלול תשל"ז)

בשנת תשי"ד (1954) היגר לקנדה והשתקע בעיר טורונטו. בעיר זו ריכז את עסקיו בהם ראה הצלחה רבה.

עם הגיעו לקנדה החל לחפש לו מורה דרך רוחני ועבר בבתיהם של גדולי ישראל שהתגוררו בארצות הברית. הוא הגיע לחצרות האדמורי"ם וביקש לתהות מקרוב על מהות החסידות והעומד בראשה.

לבסוף הגיע גם ל-‏770 בלוויית ידידו הרב מאיר מינקאוויטש איתו נפגש לראשונה בעת פציעתו במינכן. הוא שהה במשך השבת בבית חיינו, השתתף בהתוועדות ונכנס למחרת ליחידות והבין כי מצא את מקומו. לימים יסביר כי בביקור ראשון זה הרגיש כי זה הרבי שלו, והבין שהרבי הינו מנהיג כלל ישראל הפועל באמת ובמסירות למען היהדות כולה. שם בחצר הרבי גם פגש שוב בידידו רבי אוריאל צימר ממייסדי פאג"י.

הדרך שלו לחב"ד לוותה בעידודו הישיר של הרבי אשר בין השאר היה משגר לו ספרי חסידות שונים עם צאתם לאור. מזכירו של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, נהג לטלפן אליו ברצף קבוע, לעיתים מדי שבוע. הרב פרשן שהיה בקי בספרי חסידות מכבר, ובעיקר בספרי חסידות סוכטושוב, מצא כר נרחב ללמוד ולהתעמק. הרקע שלו, יחד עם ידענותו הרבה, סייעו לו במעבר לחב"ד.

בתחילה הוא לא היה מוכר בין חסידי חב"ד בעירו טורונטו. אלא שבאחד הימים הגיעה לקהילת חב"ד במקום הוראה מפתיעה מהרבי. באותם ימים, יהודי אמיד מגזע חסידי חב"ד, ביקש לתרום בניין עבור מוסדות חב"ד בעיר, עסקני חב"ד במקום שאלו את הרבי אם ואיך לקבל את התרומה. התשובה שהתקבלה הייתה: לפנות לרב פרשן ולפעול לפי עצתו. לכשפנו אליו, הציע כי לא יקבלו את הבנין כתרומה אלא לרוכשו מאת הנדיב במחיר סימלי של דולר אחד. אכן, למרבה המבוכה, לאחר שבועיים התורם הודיע, בהשפעת זרים, כי הוא מתחרט על התרומה. אלא שאז התברר כי על פי החוק הקנדי, אם הבניין הועבר לרשות העמותה בשטר מכר, הנדיב אינו רשאי לחזור בו.

פעם נוספת בה פיקחותו מנעה עגמת נפש מהרבי, היתה בעת לוויית אם הרבי, הרבנית חנה. בזמן הלוויה נכחו שוטרים רבים, דבר שהקשה להוציא את הקרש התחתון של הארון כנהוג, היות והדבר נוגד את חוקי מדינת ניו יורק, כך נוצר עיכוב ומתח שגרם למהומה בלוויה ועל פני הרבי ניכרו אותות צער נוסף ומיותר מהמצב. בעוד סביב עומדים רבים במבוכה, נקט הרב פרשן יוזמה וכינס אליו את השוטרים כדי לדון עימם באם מותר לו להציע להם תשלום עבור מסירותם ובגלל הטורח הנוסף שנגרם עקב הקהל הרב, תוך כדי פעולת הסחה זו הצליחו אנשי החברה קדישא לסיים את הקבורה כדת וכדין. לימים התבטא הרבי ביחידות הוועד המסדר כי עליהם ללמוד מהרב פרשן מהי תושיה חסידית.

פעמים רבות הפנה הרבי אנשים להתייעץ עימו בתחומים שונים. לשאלות שונות שהפנו נכדיו אל הרבי, המענה היה לעיתים קרובות "כעצת זקנו\זקנה הרא"פ", וזאת אף בענייני הכלל, כשלוחים.

הוא זכה לקבל הוראות רבות מהרבי בענייני עסקיו בנדל"ן. בתחילה קנה שטחים גדולים קרוב לטורונטו, בסוברו כי העיר צפויה להתרחב וערך השטחים הללו יעלה, וכך אכן היה. אולם כשהתעסק בנדל"ן ביוסטון, כתב לו הרבי את דברי חז"ל "הרוצה לאבד ממונו ישכור פועלים ואל ישב עמהם". הכוונה היתה כי מכיון שהוא גר הרחק מיוסטון ולא יוכל לפקח על עסקיו, הרי הוא צפוי להפסדים. עד מהרה אכן נוכח לדעת כי כך פני הדברים והשתדל לצאת מהעיסקה בהקדם האפשרי ולעזוב את המקום.

בונה מוסדות חב"ד בכל אתר[עריכה]

הרב פרשן מעיין בספר, יחד עם הרב שמחה גורודצקי, לקראת התוועדות הרבי. לשמאלו הרב זלמן שמעון דווארקין, מימינם הרב אברהם מאיור (דריזין)
הרב פרשן (קיצוני מימין מלפנים) מגיש לרבי כרך מתוך הנחות השיחות הבלתי מוגהות. היתה זו היוזמה הראשונה לקבל אישור הרבי להדפסת והפצת סדרת השיחות הבלתי מוגהות

על תרומותיו הנדיבות של הרב פרשן, התבטא הרבי (לרב שניאור זלמן גוראריה) כי ממנו יוכלו אנ"ש ללמוד איך נותנים צדקה.

הרב פרשן תרם בעין יפה למוסדות, ארגונים ולאנשים פרטיים. הוא גם תרם בניינים שעלותם הסתכמה בהון רב לפי ערך הימים ההם, מתוך חפץ לב לגרום נחת רוח לרבי. בעיקר יזכר כהמשקיע שנרתם להקמת שיכון חב"ד בלוד לפי בקשת הרבי, למרות שעסקית לא נראה סיכוי שהדבר יהיה כדאי. כאשר שליש המימון לבניית השיכון הגיע ממזכירות הרבי, שליש מקופת ישיבות חב"ד בארה"ק ושליש מכספי הרב פרשן. כמו כן פעל רבות בהוראת הרבי לגאולת בניינים בשכונת קראון הייטס.

הרב פרשן תרם למוסדות חבד רבים במדינות שונות. ובמיוחד היה נרגש להשתתף בהקמת מוסדות ע"ש הורי הרבי. לכששמע על חפץ הרבי בכך, פדה והקדיש את הבית הסמוך לבית הכנסת "צמח צדק" בעיר העתיקה בירושלים. זאת כשהוא נותן לבעלי המקום בתמורה את ביתו שלו שרכש בעיר העתיקה במיקום יקר יותר. כן תרם את השטח ובנה את בית הכנסת "בית חנה" בשכונת סנהדריה בירושלים. תרם את בנין מכון חנה מוסד לחוזרות בתשובה ע"ש אם הרבי בקראון הייטס. מימן את "ספריית לוי יצחק" ע"ש אבי הרבי, בקראון הייטס. תרם להקמת "בית ליובאוויטש" בפריז, בית חב"ד הראשון בעיר זו. העניק לרבי את טנק מבצעים הראשון בניו-יורק. כמו כן תרם למוסדות חב"ד בטורונטו, קליפורניה, לכולל חב"ד ולעמותת כפר חב"ד. הוא אף תרם את בניין הפנימיה של ישיבת תומכי תמימים לוד עליה כתוב עד היום "בית פרשן", ועוד.

בשנים האחרונות נהג להעניק לרבי מתנה מיוחדת ליום הולדתו בי"א ניסן, בנוסף לתרומה כסכום שנותיו של הרבי כפול אלף דולר, סכום שנחשב נכבד בימים ההם. בשנת תשל"ז (1977) בהתוועדות י"א ניסן הגיש לרבי קיבוץ כל ההנחות הבלתי מוגהות משיחות הרבי כתשתית ליוזמה ראשונית להדפיס גם שיחות אלו כסט. הרב פרשן יזם את זכות קניית העליה "מפטיר" ב770, ומדי שנה היה קונה עליה זו עבור הרבי למשך כל השנה.

מדי הגיעו לחצרות הקודש היה מקבל בבית נכדתו מרת מיכלא בריינדל בלעסופסקי ע"ה, מנהלי מוסדות וקהל נזקקים ותומך בהם ביד רחבה. כן היה שמור בליבו מקום מיוחד לעניי ירושלים בהם תמך, במיוחד בהגיעו לעיה"ק.

בין פעולותיו האחרונות - משלוח תרומה נכבדה כסיוע להקמת 18 בתי חב"ד חדשים בארץ הקודש, שכן בשנה בה נפטר - תשמ"ו, עורר הרבי על פתיחת בתי חב"ד חדשים בכל אתר ואתר.

שליחויות עלומות[עריכה]

הרב פרשן מגיע לרבי ביום חול (עומד שלישי מימין)

הרב פרשן זכה לבצע שליחויות רבות בהוראת הרבי, מרביתן עלומות. בין השאר היה לעיתים איש קשר בין הרבי לאדמורי"ם וראשי ישיבות ידועים, (כגון הרב יצחק יעקב ווייס גאב"ד העדה החרדית בירושלים, הרב יעקב קמינצקי ראש ישיבת תורה ודעת, ועוד) ובמיוחד העביר מסרים מהרבי עם בית גור עימם היה מקורב ביותר, והוא אשר הביא לראשונה את רבי יעקב אלתר האדמו"ר מגור לרבי. כמו כן הביא עוד רבנים ואישי ציבור שונים לרבי. הרבי שלח דרכו מסרים גם לאישים שאינם רבניים, ומדי פעם זכה להנחיות פעולה בהזדמנויות שונות בעניין מיהו יהודי, ובנושאים אחרים.

בני משפחתו מספרים כי היו מקרים בהם נשלח כדי לדווח לרבי על הנעשה במקום מסויים או להשתתף ולעזור בארגון חתונה לזוג בעלי תשובה. רוב השליחויות היו ונותרו חשאיות. במסגרת השליחויות רקם גם קשרים טובים עם אישים בכירים במערכת הפוליטית בישראל.

ידועים גם שליחויות במדינות אירופה שונות, בהם השתדלות להקמת מקווה בספרד, השתתפות באירוע באיטליה לשם השפעה בעניין גזירת "מיהו יהודי", דיווח על הנעשה באמסטרדם, ביקור בפריז ובישיבת "תומכי תמימים" בצרפת, ועוד.

פיזר נתן לאביונים[עריכה]

הרב פרשן (משמאל) בבר מצווה ליתומי צה"ל בכפר חב"ד, לה נתן חסות
הרב פרשן (מימין) מקבל את פני ראש הממשלה מנחם בגין (במרכז) לבר מצוה ליתומי צה"ל. (משמאל) הרב ישראל ליבוב

כאמור, הצטיין בהכנסת אורחים. כשבנה את ביתו בטורונטו, הוסיף קומה מרווחת ובה חדרים מיוחדים לאורחים. בכל עת התארחו בביתו אורחים קבועים מכל גווני הקשת, בהם גם אדמורי"ם, רבנים, משפיעים, עסקנים וראשי ישיבות, לצד יהודים קשיי יום, חולים ואפילו מואשמים בפשע שנחלץ לעזרתם.

ברשימת האורחים בבית משפחת פרשן ניתן היה למצוא זה לצד זה את חדב"נ הרש"ג, האדמו"ר מגור (ה"לב שמחה"), הרב אפרים וולף, הרב מנחם פרוש, ד"ר יוסף בורג, מרת רות בלוי, רבי אברהם מאיור, המשפיע ר' מענדל פוטרפס, ר' אליעזר ננס, הרב בערל גורעוויטש מצרפת, ר'מוטל קוזלינר, ועוד רבים וטובים. לצד אלו היה גם דניאל, בחור צעיר ש'התארח' במשך שנים רבות בביתו והפך לדייר קבע, ומדי זמן שהו בביתו עוד מקרים מיוחדים לתקופות ארוכות.

הרב פרשן לא רק פתח בפניהם את ביתו, אלא הוא ורעייתו דאגו באופן אישי לטובת האורחים. הוא נהג לטרוח ולהגיש בעצמו אוכל לסועדים, ולעיתים ישב לאכול עימם אף שהיה שבע כדי שלא יתביישו לאכול ועל מנת לעורר בהם תיאבון . מלבד האירוח והסכומים הנאים שנתן לכל אורח, פעל לעזור למשולחים לאסוף כסף גם מתורמים אחרים ואף סידר עבורם את המסמכים הנדרשים לפטור ממס.

כמו כן זכה וקירב מבני עירו לתורה ומצוות. מנהגו היה ללמוד בביתו בכל בוקר השכם שיעורי גמרא ושולחן ערוך, ובשבתות למד מדרש וספרי חסידות, לשיעורים אלו צירף כחברותא אקדמיים צעירים מבני העיר, מהם שהפכו במשך הזמן לבעלי תשובה וחסידים.

תחום נוסף אשר בו עסק והוזיל מהונו היה הדפסת ספרי קודש, לצד תרומותיו להוצאת הספרים קה"ת לשם הדפסת ספרי רבותינו נשיאנו, גם עסק ומימן הדפסת ספרי אדמו"רי סוכוטשוב, בעיקר "שם משמואל", כמו גם ספרי ידידו הרב אליהו כי טוב, ועוד.

מנהגיו ופטירתו[עריכה]

הרב אברהם פרשן נואם

הרבה לנסוע אל הרבי כמעט בכל חג ומועד חסידי שהדבר התאפשר, ולפעמים אף בסתם יום של חול. פעמיים בשנה נהג לעלות לארה"ק לתקופת היארצייט של הוריו. היה חותם על ספריו "אפ"ר מירושלים" (ראשי תיבות: אברהם פרשן). משך שנים ערך לו לוח חצאי צומות שנתי כדי לחשב צומותיו עליהם הקפיד. נהג לרכוש בהמה שלמה שנשחטה בהידור עבורו ע"י שוחט חסידי (הרב מנחם מענדל אהרונוב) ולהקפיא חלקיה וממנה הסתפקו בביתו. נהג לבשל תבשילי כל חג הפסח לפני כניסת החג. היה מוקיר ודחיל דרבנן מאד, והצטיין במיוחד בכיבוד הורים.

הוא ניחן בזכרון יוצא דופן והיה ידוע כבעל שמועה האוגר בתוכו אוצר בלום של מידע על תולדות חסידות פולין שלפני השואה ותולדות חכמי ארץ ישראל. כן הכיר את המשפחות המיוחסות בישראל לענפיהן המסועפות ונחשב לבקיא נדיר בגנאולוגיית יהדות אשכנז. לא פעם גילה לבני שיחו את ייחוסם שטרם הכירו, ואף חשף קרבת משפחה רחוקה בין אנשים שלא שיערו על כך. פעמים רבות השתמש בידע זה לקרב יהודים אל צור מחצבתם.

לכשנחלה כתב הרבי לרופאו כי הוא מודה לו על הטיפול המסור ב"ידידנו המשותף והמיוחד אשר מנהל את חייו על פי העיקרון התורני של ואהבת לרעך כמוך". אף בתקופה קשה זו, בשנתו האחרונה, תשומת ליבו התמקדה בשאיפה לגרום נחת רוח לרבי. בימים ההם אירעה פרשת הספרים אשר נלקחו מספריית אגודת חב"ד, לכשנוכח הרב פרשן לדעת על הצער הרב שהדבר גורם לרבי, ניסה ממיטת חוליו להשתדל בגאולת ספרים אלו. לכשהצליח בפרט מסויים, דיווח על כך לרבי תוך שהוא כותב כי הוא מנסה לסייע בעניין לפחות באצבע קטנה, ועל כך כתב לו הרבי “באצבע קטנה?! הרי עושה הנ”ל בכל לבבך וגורם נחת רוח באין ערוך מאצבע קטנה. אזכיר עה”צ”. ניתן לומר כי מענה זה משקף-מסכם את מסכת התמסרותו לרבי.

בי"א באייר תשמ"ו (1986) נפטר הרב פרשן והוא בן שבעים וחמש. בלווייתו השתתף קהל גדול של ידידים ומעריצים מכל רחבי ארצות הברית וקנדה, בהם רבנים, ראשי ישיבות ושלוחי הרבי. לפי בקשתו הוטס ארונו לארץ הקודש, הלווייתו עברה ליד ישיבת "תומכי תמימים" בלוד שהמנוח סייע לבניינה ואחזקתה.

לאחר מכן המשיכה הלווייה לבית הכנסת "בית חנה" בשכונת סנהדריה בירושלים, אותו הקים ובנה מהונו מן המסד עד הטפחות. קברו נכרה בחלקה שרכש בהר המנוחות סמוך לקבר ידידו הרב אליהו כי טוב. את חלקת הקבר קנה מיד לאחר פטירת הרב כי-טוב, עשר שנים קודם לכן.

בצוואתו הוריש לרבי חומש מכל אשר לו.