זוהר (ספר)

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספר הזוהר הקדוש הוא הספר המרכזי של תורת הקבלה. הוא מורכב ממדרשים על התורה המחולקים לפי פרשות השבוע. הזוהר לא היה ידוע ומפורסם והועבר מדור לדור ליחידי סגולה בלבד. עד שרבי משה די-לאון בספרד שהפיץ את הזוהר לנחלת הכלל. לזוהר קמו מפרשים רבים שלימדו והרחיבו את תורת הקבלה, כמו הרמ"ק - רבי משה קורדובירו, האריז"ל - רבי יצחק לוריא אשכנזי, ובדורות מאוחרים יותר הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו ועוד.

חלקיו

הזוהר מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:

  • ספר הזוהר העיקרי.
  • סתרי תורה והמדרש הנעלם.
  • רעיא מהימנא והתיקונים.

בנוסף לכך קיים חלק נוסף בשם "תיקוני זוהר".

מבנה הספר

גופו של ספר הזוהר בנוי מדרשות מרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) וחבריו סביב פרשיות התורה, ושפתו רובה ככולה ארמית. בספר כלולות "האידרות" - "אידרא רבא" (המושב הגדול), "אידרא זוטא" (המושב הקטן) ו"אידרא דבי משכנא" (מושב בית המשכן), שתוכנן:

באידרא רבא רשב"י מגלה את "הפרצופים" גילויי אלוקות בדמות רוחנית ומופשטת הנמשלת לפני אדם על פי הפסוק "על הכיסא דמות במראה אדם עליו מלמעלה" (יחזקאל א' כ"ו) עשרה חברים משמיעים את דרשותיהם כל אחד בתורו, ורשב"י חותם את הדיון ומגלה את הדברים שהחברים ידעו רק בראשי פרקים. בסוף ה"מושב" שלושה מהחברים נופחים את נשמתם מרוב הקדושה כיוון שלא היו מזוככים מספיק. באידרא זוטא מסופר על פטירתו של רשב"י ומשמיע באזני תלמידיו סודות שחשש לגלות לפני כן, לבסוף יוצאת נשמתו של רשב"י במילה "חיים". באידרא דבי משכנא דנים רשב"י ושלושה מתלמידיו בסודות התפילה על פי דרשות הבנויות על פסוקי הקמת המשכן. בזוהר נכלל גם תיאור ההיכלות העליונים בחלק שנקרא: 'היכלות דרשב"י' ובו מתוארים שבעת היכלות גן העדן השמורים לצדיקים מחד, ומאידך שבעת מדורי הגיהנום המיועדים לרשעים. בפרשת "ואתה תחזה" (יתרו) מובא מאמר המבאר את חכמת הפרצוף וחכמת היד, המיוחס בדרשה למשה בבחירתו אנשים כפי עצת יתרו. חלקים אחרים בזוהר מתייחסים לצדיקים נסתרים כגון רב ייבא סבא שהוא איש העוסק בחימר ונראה בתחילה כעם הארץ, אך מתגלה כמקובל גדול הדורש בענייני תורת הנפש. דמות אחרת היא "הינוקא" המופלא - אותו ילד-פלא, בנו של רב המנונא סבא, שמגיל ינקות יודע לדרוש בסתרי תורה ועולה עליהם בחכמתו. סיפור אחר בזוהר מתאר את מפגשם של רשב"י וחבריו בגן עדן עם 'רב מתיבתא', הוא ראש הישיבה של מעלה, הדן אתם על ענייני העולם הבא והנשמה.

בחטיבה השנייה של הזוהר כלולים החיבור 'סתרי תורה', בו מקובצים מאמרים על ספר בראשית; ומדרש הנעלם על התורה, ששפתו מעורבת עברית וארמית והוא עוסק בבריאה, עולם הבא והנשמה.

עשרת החברים הנקראים חבריא קדישא (החבורה הקדושה) שהם בעלי הזוהר הם: רשב"י ראש החבורה; בנו - רבי אלעזר; רבי אבא הסופר; רבי יהודה; רבי יוסי; רבי יצחק; רבי חזקיה; רבי חייא; רבי ייסא; רבי אחא.

חלקים נוספים השייכים ל"ספר הזוהר", הם "רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן - כלומר משה רבינו) ו"תיקוני זוהר". החיבור "רעיא מהימנא" משולב בתוך גוף ספר הזוהר והחיבור "תיקוני זוהר" הוא חלק נפרד.

תיקוני זהר

תיקוני זוהר הוא ספר חלק נוסף לספר הזוהר, ובו מובאים שבעים תיקונים, שהם שבעים הפנים לתורה אותם מפרש רבי שמעון בר יוחאי במלת "בראשית". בהקדמה של תיקוני זוהר, מובא המאמר פתח אליהו.

תרגומי הזוהר

הזוהר נכתב בארמית בניב השונה מהארמית של התלמוד הבבלי (ארמית בבלית), והוא אינו נגיש לרוב קוראי הזוהר היהודים, קל וחומר ללא-יהודים. על כן הזוהר תורגם במרוצת הדורות לכמה שפות: עברית, לטינית, יידיש, לאדינו, ערבית יהודית (ערבית באותיות עבריות), גרמנית, אנגלית וצרפתית.

אחד מתרגומי הזוהר לעברית הוא תרגומו של הרב יהודה יודל רוזנברג בו תורגמו רק חלקים מהזוהר (5 כרכים, ניו יורק, 1927). תרגום נוסף בעברית לספר הזוהר הוא הספר מתוק מדבש של המקובל הירושלמי רבי דניאל פריש, מראשי ישיבת שער השמים ותלמידו המובהק של האדמו"ר רבי אהרן ראטה. הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהר, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבורים נוספים.


רבותינו נשיאינו וספר הזוהר

שיטת החסידות מיוסדת בעיקרה על ספר הזוהר ותורת האר"י (שנכתבה ע"י רבי חיים ויטאל), ומשום כך ספר הזוהר מוזכר פעמים רבות בחסידות.

כ"ק אדמו"ר הזקן

  • ספר הזוהר מוזכר פעמים רבות בספר התניא.
  • מהר"ם הלוי יפה אמר בשם אדמו"ר הזקן: סגולה למחשבות זרות בעת התפילה הוא ג' דרכים כו', וכן ספר הזוהר הלשון מסוגל לנשמה אף על פישאינו מבין מה או אומר[1].
  • "מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רב לימודו בזוהר אף שאינו מבין, כי מה אכפת ליה שאינו מבין, - אפילו הי הוא סגולה"[2].
  • לימוד בזוהר הקדוש מסיר טמטום הלב[3].
  • הלומד בספר הזוהר הקדוש בעולם הזה, אז לעתיד לבא לא ישב בבושה"[4]
  • י"ג דברים הם להסרת כל המונעים בתפילה כו', והג' הוא עסק ולימוד דברי מוסר הנמצאים בזוהר מלשון הארה, שמאיר במקום החושך שהוא חמת אמת"[5]
  • אדמו"ר הצמח צדק כותב[6] ששמע מפיו של אדמו"ר הזקן, אשר שמע מפיו של רבו המגיד ממזריטש שהבעל שם טוב אמר שלא ילמדו את חכמת הקבלה, מבלי לימוד תורת החסידות יחד עימה[7], מפני שמי שהוא מגושם ויבין הדברים כפשוטו ויגשם, יכול לבוא ח"ו לאפיקורסות.
  • אדמו"ר הזקן היה נוהג לאמר דרשות על הזוהר לפני בניו, וביקש מאדמו"ר האמצעי שיכתבם. בשנת תקע"ו נדפסו דרשות אלו בספר "ביאורי הזהר"

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק

חיבר את הספר ביאורי הזוהר.

כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א

הרב שפירא: וכמו כן יש גם מה מכתבים של הרב קוק ז"ל שבהם מזכיר בדברים קשים אודות ההכרח והצורך בלימוד קבלה, שלולי זאת אי אפשר ללמוד תורה לאמיתה [על-דרך מה שהזכיר הרבי מה שכתב הגר"א בפרושו לספר משלי, שבלי ללמוד את חכמת הנסתר – אי אפשר שישיג את ה'נגלה'] וכותב שעל ידי זה מעכבים את הגאולה כו'.

כ"ק אדמו"ר שליט"א: אם דבריו היו מתקבלים – לא היה מקום לפגישה שלנו בחוץ לארץ, כי היינו כבר כולנו בארץ הקודש, ביחד עם משיח צדקנו!

הרבי השיב לו, כי מקובל בחב"ד שחסידות חב"ד בנויה על פי יסודות הקבלה אך בשיטה של חכמה בינה דעת, וממילא מי שלומד תורת חב"ד לומד גם קבלה. כשהאדמו"ר הכפיל את בקשתו השיב הרבי שבתור נכד של אדמו"ר הזקן אינו יכול לחתום על פסק שצריך ללמוד את תורת הקבלה, שעלול להיות משמע בזה שבתורת חב"ד אין יוצאים ידי חובה. המשיך האדמו"ר והביא ראיה מלשון אדמו"ר הזקן[9] שכותב "דברי הבעש"ט לפי קבלת האריז"ל" ומשמע מזה שאינו קבלה ממש. אך הרבי השיב כי כיון שהאדמו"ר הזקן כותב בפירוש באגרת הקודש אחרת, לא יתכן שסתר את דבריו במקום אחר.



הערות שוליים

  1. ספר "מגדל עז", מאמרי דא"ח מאדמו"רי חב"ד עמוד תכ"ו
  2. מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, דף תקע"א
  3. מאה שערים לאדמו"ר הזקן
  4. כתב ע"ז בזוהר פרשת וישב דף קפ"ה עמוד א', והאריך בזה בלקוטי תורה פרשת צו
  5. לקוטי תורה פ' כי תבוא
  6. דרך מצוותיך שורש מצוות התפילה.
  7. הערת הרבי במכתב לגאב"ד שפראן זצ"ל
  8. אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ) חלק י' עמוד ש"צ. מובא גם בהיום יום ט"ז טבת.
  9. אגרת הקודש סוף פרק כ"ה