הבדלים בין גרסאות בדף "אמירה לנוכרי"
(הוספת ערך) |
|||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
* הגוי נחשב כ[[שליח]] של היהודי וכאילו הוא עצמו עושה זאת (רש"י){{הערה|שבת קנג, א. למרות הכלל שאין שליחות לגוי (הגהות מימוניות הלכות שבת פרק ו ס"ק ב).}}. | * הגוי נחשב כ[[שליח]] של היהודי וכאילו הוא עצמו עושה זאת (רש"י){{הערה|שבת קנג, א. למרות הכלל שאין שליחות לגוי (הגהות מימוניות הלכות שבת פרק ו ס"ק ב).}}. | ||
| − | אדמו"ר הזקן{{הערה|סימן רמג סעיף א' | + | אדמו"ר הזקן{{הערה|סימן רמג סעיף א'.}} מביא את הטעם של שליחות כיסוד ראשון, ומוסיף עליו את טעמו של הרמב"ם, שלא יבואו לזלזל באיסורי שבת ויבוא לעשות בעצמו, ומביא את האסמכתא מדברי הפסוק שכתוב '''"כל מלאכה''' לא יעשה". |
| + | |||
| + | בשונה מההיתר הנפוץ, הכרעת אדמו"ר הזקן להלכה היא שאין הבדל בין רמיזה לגוי לאמירה מפורשת: מה שמותר לומר לגוי - אין צורך ברמיזה. ומה שאסור - אסור גם ברמז. | ||
==היתר במקום מצווה== | ==היתר במקום מצווה== | ||
| שורה 17: | שורה 19: | ||
היתרים נוספים הם אמירה לנכרי במקום הפסד מרובה או צורך גדול, אך בזה עצמו אדמו"ר הזקן מסתפק האם אפשר להקל{{הערה|קונטרס אחרון סימן רנב סעיף קטן ב'.}}. | היתרים נוספים הם אמירה לנכרי במקום הפסד מרובה או צורך גדול, אך בזה עצמו אדמו"ר הזקן מסתפק האם אפשר להקל{{הערה|קונטרס אחרון סימן רנב סעיף קטן ב'.}}. | ||
| + | |||
| + | מקרים נוספים שהותרו בהלכה: | ||
| + | *לצורך חולה או צער גדול | ||
| + | *למניעת צער בעלי חיים (כגון חליבת בעלי חיים) | ||
| + | *בבין השמשות | ||
==ספר 'אמירה לנכרי'== | ==ספר 'אמירה לנכרי'== | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[אמירה לנכרי (ספר)|אמירה לנכרי]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[אמירה לנכרי (ספר)|אמירה לנכרי]]}} | ||
| − | הספר 'אמירה לנכרי' מלקט את כל ה[[הלכה|הלכות]] ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] העוסקות באמירה לנכרי ב[[שבת]], עם ציונים והערות. הלכות אלו הם אחד מהסוגיות המסובכות שב[[הלכות שבת]] ומפוזרת במקומות רבים ב[[ש"ס]], [[פוסקים]] וב[[שו"ע]]. [[אדמו"ר הזקן]] יגע לברר הלכות אלו באופן יסודי ומעשי. ישנם מקומות שבמשנה אחרונה חזר בו [[אדמו"ר הזקן]] מדעתו | + | הספר 'אמירה לנכרי' מלקט את כל ה[[הלכה|הלכות]] ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] העוסקות באמירה לנכרי ב[[שבת]], עם ציונים והערות. הלכות אלו הם אחד מהסוגיות המסובכות שב[[הלכות שבת]] ומפוזרת במקומות רבים ב[[ש"ס]], [[פוסקים]] וב[[שו"ע]]. [[אדמו"ר הזקן]] יגע לברר הלכות אלו באופן יסודי ומעשי. ישנם מקומות שבמשנה אחרונה חזר בו [[אדמו"ר הזקן]] מדעתו במשנה ראשונה. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | הספר יצא לאור בשנת [[תשס"ז]] על ידי הוצאת [[ | + | הספר יצא לאור בשנת [[תשס"ז]] על ידי הוצאת [[קה"ת]] בעריכת הרב [[שלום דובער לוין]], הרב [[יצחק וילהלם]] והרב [[אברהם אלאשוולי]]. |
| + | ==בשאר האיסורים== | ||
| + | אף שישנו ספק האם איסור אמירה לנכרי נאמר רק באיסורי מלאכות שבת אבל בשאר איסורי תורה שהם בלאו בלבד מותרת אמירה לנכרי, או שגם בהם אסורה אמירה לנכרי, וישנם דעות להקל, היות שזהו ספק דרבנן והכלל הוא שספק דרבנן - להקל, לדעת רוב הפוסקים הספק נפשט לחומרא והדבר אסור. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה אחרונה מ־11:50, 24 באפריל 2024
איסור אמירה לנכרי, הוא איסור מדברי סופרים שאסרו ליהודי לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה בשבת, ביום טוב, או בחול המועד.
כסניף לאיסור האמירה, הדבר, אסור לא רק באמירה מפורשת או ברמיזה, אלא אפילו כאשר הגוי עשה את המעשה מעצמו עבור היהודי - אסור ליהודי להנות מהמעשה.
על אף האיסור הכולל, במקרים מסויימים התירו חכמים אמירה לגוי, כגון במקרה שמדובר באיסור דרבן במקום צער או חולי, ועוד.
תוכן עניינים
טעם האיסור[עריכה]
ישנם מספר דעות בטעם איסור אמירה לגוי:
- שלא יבואו לזלזל באיסור שבת (רמב"ם)[1].
- כסניף לאיסור 'ודבר דבר' (רש"י)[2].
- הגוי נחשב כשליח של היהודי וכאילו הוא עצמו עושה זאת (רש"י)[3].
אדמו"ר הזקן[4] מביא את הטעם של שליחות כיסוד ראשון, ומוסיף עליו את טעמו של הרמב"ם, שלא יבואו לזלזל באיסורי שבת ויבוא לעשות בעצמו, ומביא את האסמכתא מדברי הפסוק שכתוב "כל מלאכה לא יעשה".
בשונה מההיתר הנפוץ, הכרעת אדמו"ר הזקן להלכה היא שאין הבדל בין רמיזה לגוי לאמירה מפורשת: מה שמותר לומר לגוי - אין צורך ברמיזה. ומה שאסור - אסור גם ברמז.
היתר במקום מצווה[עריכה]
אף שישנם שיטות המתירות שבות במקום מצווה, כלומר לומר לגוי לעשות אפילו מלאכה שאסורה מדאורייתא במקום מצווה, אדמו"ר הזקן מכריע לאסור, והוא מתיר רק במקרה של שבות דשבות במקום מצווה, כלומר להתיר אמירה לנכרי (שאסורה מדרבנן, 'שבות') רק במקרה של עשיית איסור דרבנן (שהוא גם 'שבות'), ואף זאת רק במקום מצווה.
היתרים נוספים הם אמירה לנכרי במקום הפסד מרובה או צורך גדול, אך בזה עצמו אדמו"ר הזקן מסתפק האם אפשר להקל[5].
מקרים נוספים שהותרו בהלכה:
- לצורך חולה או צער גדול
- למניעת צער בעלי חיים (כגון חליבת בעלי חיים)
- בבין השמשות
ספר 'אמירה לנכרי'[עריכה]
| ערך מורחב – אמירה לנכרי |
הספר 'אמירה לנכרי' מלקט את כל ההלכות בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן העוסקות באמירה לנכרי בשבת, עם ציונים והערות. הלכות אלו הם אחד מהסוגיות המסובכות שבהלכות שבת ומפוזרת במקומות רבים בש"ס, פוסקים ובשו"ע. אדמו"ר הזקן יגע לברר הלכות אלו באופן יסודי ומעשי. ישנם מקומות שבמשנה אחרונה חזר בו אדמו"ר הזקן מדעתו במשנה ראשונה.
הספר יצא לאור בשנת תשס"ז על ידי הוצאת קה"ת בעריכת הרב שלום דובער לוין, הרב יצחק וילהלם והרב אברהם אלאשוולי.
בשאר האיסורים[עריכה]
אף שישנו ספק האם איסור אמירה לנכרי נאמר רק באיסורי מלאכות שבת אבל בשאר איסורי תורה שהם בלאו בלבד מותרת אמירה לנכרי, או שגם בהם אסורה אמירה לנכרי, וישנם דעות להקל, היות שזהו ספק דרבנן והכלל הוא שספק דרבנן - להקל, לדעת רוב הפוסקים הספק נפשט לחומרא והדבר אסור.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הספר 'אמירה לנכרי' באתר היברו-בוקס (בגירסת טקסט)
- מנחם מענדל כהן, גליון ביסוד דינא דאמירה לנכרי והמסתעף, קובץ 'מעין חי' גליון ה' עמוד סט
- מיכאל שלמה אבישיד, שיעור בענין אמירה לנכרי, קובץ הערות 'תורת השליחות' יא ניסן תשפ"ד עמוד 19
