כוונת המצוות
כוונת המצוות הינה חלק בלתי נפרד מהקיום המעשי של המצוות, החל מהרובד הפשוט ביותר לעשות את המצווה מתוך כוונה לקיים בכך את רצון השם שציווה אותנו לעשות זאת[1], ועד לרובדים העמוקים יותר, לחשוב בשעת עשיית המצווה על המשמעות שלה, ועל האופן שבו היא משלימה את התכלית הפנימית שלה, לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולהמשיך אלוקות בעולמות.
אף שגדולי ישראל לאורך כל הדורות נחלקו עד כמה היעדר הכוונה מחסיר בדיעבד מקיום המצווה, מוסכם על כולם שלכתחילה מצוות צריכות כוונה ועל האדם להשתדל לקיים את המצוות מתוך כוונה.
מקור הדין[עריכה | עריכת קוד מקור]
הדעות חלוקות בנוגע למקור ממנו למדו חז"ל את החיוב בכוונת המצוות, לשיטות שהכוונה מעכבת, ורבותינו לאורך הדורות הביאו לכך 2 מקורות עיקריים:
הדיון בחובת כוונת המצוות מופיע כבר בגמרא[6] האם בדיעבד אדם יצא ידי חובה כשקיים את המצווה ללא כוונת מיוחדת, אך לפועל נפסק להלכה בשולחן ערוך שמצוות צריכות כוונה[7].
לפי חלק מהדעות, הצורך בכוונה בעת קיום המצווה הוא רק כאשר ניתן לשייך את מעשה המצווה גם לתכלית אחרת (לדוגמה, אדם הקורא את קריאת שמע כחלק מפרשת ואתחנן, ניתן לשייך את מעשהו לתכלית של לימוד תורה). אך אדם המניח תפילין ומתעטף בציצית, אף שלא התכוון במפורש לשם קיום מצווה, כיוון שאין תכלית אחרת במעשיו מלבד לקיום מצוות ציצית ותפילין, מעשהו נחשב בברירת מחדל לקיום מצווה[8].
על אף קיומה של המחלוקת לגבי כוונה במצוות, מוסכם על כל הדעות שישנה ידיעת מינימלית המוכרחת בכל אופן, כמו אמונה בה' והידיעה על חיובו במצווה[9], וכן אם הייתה כוונה הפוכה והתכוון שלא לצאת ידי חובה במעשה שלו, לא יצא ידי חובה[10].
דוגמא נוספת למצוות שיש הסוברים שלכל הדעות אין צריך כוונה, הוא במצוות שעיקרן היא התוצאה ולא הפעולה, כגון פדיון שבויים שהעיקר הוא שהשבוי יהיה פדוי ואין חשיבות למעשה הפדיון עצמו, שבמצוות אלו גם אם לא כיוון יצא ידי חובה[11], וכן במצוות שיש בהן הנאה לגוף כמצוות של אכילה [12].
תורת החסידות מדגישה את סוג המצוות שבאות לאדם מבלי שהתכוון כלל לקיים אותם, ואדרבה, הוא לא יכול לקיים אותם על ידי כוונה, דוגמת מצוות שכחת העומר, שמורות על השורש הנעלה שלהם, שלמעלה מבחינת הרצון[13].
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן מביא בתניא את מאמר הקדמונים 'מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה'[14].
תורת החסידות ממשילה את כוונת המצוות לחוט השדרה שאף אינו נמנה כחלק ממניין האיברים, בו תלויה החיות שלהם ובלעדיו אין להם קיום[15]. וכפי שבכל איבר יש עצמות וגידים ובשר, כך העצמיות של כל מצווה היא הכוונה שלה, וזהו המצוות כפי שהן ממשיכות אלוקות בעולם, והטעם הפנימי לדעות הסוברות שמצוות אינן צריכות כוונה, היא מצד המצוות כמו שהן למעלה שהן נעלות מכל ענין של כוונה והשגה[16].
בכוונות המצוות תלויה שלימות קיום המצוות, היות וכל מצווה צריך האדם לקיים במחשבה בדיבור ובמעשה: כוונת המצוות - מחשבה, ברכת המצוות - דיבור, מעשה המצוות - מעשה[17].
הכוונה הכללית שבכל המצוות השייכת לנשמה (בשונה ממעשה המצוות ששייך לגוף)[18], היא הביטול שמבטל את רצונו ועושה את רצון המלך[19], וכוונה זו נעלית מהכוונה הפרטית במטרה והתכלית של כל מצווה[20], שממשיך את עיקר מלכותו של הקב"ה, וכן החיות שבמצוות, לעשות אותם מתוך אהבה ויראה[21], שאז האדם מקיים את המצווה בחשק ובהידור ומדקדק בכל פרטי המצווה.
אדמו"ר הזקן מבאר בכוונה כללית זו עצמה, שכאשר אדם מעורר אותה על ידי התבוננות בגדלות השם בהעמקת הדעת, כוונתו היא בדוגמת נשמת המדבר שיש בה שכל ודעה, ואילו כשמעורר זאת בעצמו באמצעות גילוי האהבה המסותרת שהיא טבעית אצלו, כוונת המצוות שלו היא בדוגמת נשמת הבעל חי שכל הפחד והמשיכה שלה היא טבעי אצלה ולא על ידי התבוננות ושכל[22].
בנוסף לכך, בכל מצווה יש כוונה מיוחדת הקשורה עם האור האלוקי שנמשך על ידי המצוה. וכמו מצות תפילין שענינה הוא שעל ידה תהי' המשכת ד' מוחין, שלכן יש ד' פרשיות בתפילין כנגד ד' המוחין, וע"י ל"ב חוטים שבמצות ציצית ממשיכים ל"ב נתיבות חכמה, וע"י סכך הסוכה ממשיכים בחי' הכתר[23], וכאשר האדם מכוון את כוונת המצווה, הוא נעשה כלי אל האור והאור 'נדבק' בו.
הרבי כותב בלוח היום יום[24] כי "העוסק בכוונות צריך ללמוד הענינים ברור בכתבי האריז"ל, ואז כוונתו רצויה".
משל נוסף שמובא בחסידות לכוונת המצוות הוא שכמו שבפרי יש את גרעין הפרי ואת הבשר שלו הכולל טעם וריח, כך במצוות יש את מעשה המצוות הנמשל לגרעין, את ברכת המצוות שנמשלת לריח, וכוונת המצוות שנמשלת לטעם[25].
בתפילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה |
בנוסף לחשיבות שיש בכוונה בשאר המצוות, במצוות התפילה תופסת הכוונה מקום עיקרי וחשוב ביותר, היות ועיקרה של התפילה היא הגיון הלב, שאדם עומד לבקש את צרכיו מאת הבורא, ומכוון את דעתו להתחבר לאלוקות, והמתפלל בלא כוונה, הרי זה כגוף בלא נשמה שגם הגוף עצמו מאבד מערכו.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, כוונת המצוות, אתר חב"ד אור אין סוף, מתוך פניני התניא
מצוות |
---|
תרי"ג מצוות · רמ"ח איברין דמלכא · דברי קבלה · מצוות דרבנן · הכנה למצווה · כוונת המצוות · ברכת המצוות · הידור מצווה |
מצוות עשה נבחרות |
אהבת ה' · אהבת ישראל · אכילת מצה · ברית מילה · ברכת המזון · גמילות חסדים · אמונה בה' · שילוח טמאים מהר הבית ובית המקדש · יראת ה' · כיבוד אב ואם · מזוזה · פריה ורביה · צדקה · ציצית · קידוש השם · קריאת שמע · שבת · שילוח הקן · תפילה · תפילין · תקיעת שופר · תשובה· הכנסת אורחים |
מצוות לא תעשה נבחרות |
עבודה זרה · גילוי עריות · שפיכות דמים · הסגת גבול |
הערות שוליים
- ↑ לדוגמא אדם יכול לתת צדקה מצד טבע נפשו, בלי לכוון לקיים בזה את רצון השם.
- ↑ דברים כו, טז.
- ↑ דרך פיקודיך, הקדמה ב'.
- ↑ דברים יא, יג.
- ↑ ספר המקנה (נג).
- ↑ ראש השנה כח, א. ברכות יג, א. פסחים קיד, ב.
- ↑ אורח חיים ס, ד.
- ↑ תבנית:ירושלמי; חיי אדם סח, ט, משנה ברורה ס, י.
- ↑ ראש אמנה לאברבנאל פרק ד' ופרק ז'.
- ↑ רבינו יונה ברכות ו, א. שו"ת הרשב"א חלק א' סי' תנ"ח. רא"ש ברכות פרק א' סימן יד. במקרה שלא ידע את מהות הפעולה או חשב שאין לו חיוב במצוה - כגון שאכל מצה וחשב שהיא בשר, או שידע שהיא מצה אך חשב שיום חול הוא - כתב הרא"ה (הובא בר"ן ז, ב) שלכל הדעות לא יצא ידי חובתו, וכן פסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו סימן תע"ה סכ"ט בנוגע למצוות של אכילה, והרבי מוסיף ומסביר שדין זה הוא דווקא כשברור לו שמדובר בבשר או שברור לו שהיום לא יום חול שזוהי ידיעה מוטעית. אך במקרה שיש חיסרון בידיעה בלא ידיעה מוטעית (כגון שאינו ניודע מה הוא אוכל) יוצא ידי חובה (מבית הגנזים ע' צא).
- ↑ קובץ שיעורים ח"ב כג-ו, ספר המקנה נג-ג ד"ה ובזה, מנחת חינוך א-ג [כט] ד"ה וידוע. ראו גם במשנה ברורה תרצה, ד לעניין כוונה במצוות משלוח מנות מה שכתב בשפ הפרי מגדים.
- ↑ ר"ן ר"ה ז,ב מדפי הרי"ף בדעת הרמב"ם, (מנחת חינוך י-ג [כו] ד"ה ולעניין). וכן פסק בשולחן ערוך הרב סימן תע"ה סכ"ב.
- ↑ ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'פט.
- ↑ תניא פל"ח (נ, א). של"ה רמט, סע"ב. וראה בהנסמן במפתח פסוקים ומחז"ל בתניא (קה"ת תשמ"ה) ע' צ הערה 11.
- ↑ ספר הליקוטי דא"ח צמח צדק עמוד א'קז.
- ↑ ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'פו.
- ↑ לקוטי תורה ריש פרשת פנחס. אור התורה יתרו עמוד תתקלז.
- ↑ מאמר 'אלה תולדת נח' פרשת בראשית ה'תנש"א.
- ↑ ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק א'צא.
- ↑ כפי שאמר שמואל לשאול: "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים".
- ↑ שיחת שבת פרשת בראשית תשי"ג.
- ↑ ראו הרחבה בשיעורים בספר התניא סיום פרק לח.
- ↑ שיחת שבת פרשת חיי שרה תשי"ט.
- ↑ ב' תשרי.
- ↑ מאמר ד"ה 'אחת שאלתי' פרשת נצבים וילך תשט"ו.