לשם יחוד

לשם יחוד
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָּא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל

לשם יחוד הוא קטע תפילה שעל פי תורת הקבלה נהוג לאמרו לפני תפילות ומצוות שונות. לפי נוסח חב"ד, אומרים אותו רק פעם אחת ביום, לפני ברכת ברוך שאמר. בתורת החסידות מבוארת משמעותו של הנוסח בהרחבה: על ידי עשיית מצוה, מייחד יהודי את האור האלוקי שלמעלה מהעולם הטמון במצוה (הנרמז בתואר קודשא בריך הוא), עם האור המאיר לעולם (הנרמז בשכינתיה).

תוכנה

קודשא בריך הוא - הקדוש ברוך הוא, מתייחס אל המדריגה של אור אין סוף הבלי גבול הסובב כל עלמין, (קדוש מלשון מובדל ומופלא). ובשם הוי"ה דרגא זו היא משתייכת לשני האותיות הראשונות, י"ה - אור בלי גבול נעלה.

שכינתיה - שכינתו, מלכות דאצילות הנקראת שכינה על ששוכנת ומתלבשת, בדרגות תחתונות של גבול - ממלא כל עלמין. ובשם הוי"ה, דרגא זו משתייכת לשני האותיות ו"ה - המשכה לעולם התחתון.

יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה - שהאור הבלי גבול של אור אין סוף - קודשא בריך הוא, יומשך ויתגלה בתוך הגדרים של עולם הזה הגבולי.

אמירתו

בשונה מנוסחאות אחרות, שנוהגים לומר את ה'לשם יחוד' לפני מצוות רבות, ובשונה מהנאמר בספר קבלה, שיש לומר זאת פני כל מצווה; האדמו"ר הזקן, תיקן בסידורו, לומר נוסח זה בקצרה, רק קודם ברוך שאמר.

האדמו"ר הרש"ב מסביר, שאנחנו אומרים פעם אחת לפני התפלה, ויוצאים ידי חובה - לכל מצוות שבמשך היום.

הרבי מבאר את הענין: אנחנו לא אומרים לפני כל מצווה ומצווה, מכיון שאין אנו מכונים את הכוונות האלו בכל מצווה. אבל בכל זאת האדמו"ר הזקן, תיקן לומר פעם אחת ביום, כי בתפלה פעם אחת ביום, מצליחים לכוין זאת. וגם באם לא יודע לכוין, יכול לכוין כוונה כללית, שעל ידי תפלתו יומשכו ההמשכות.

הרבי אומר שאמירת לשם יחוד גורם ליהודי שבכל מצווה שהוא עושה יהיה את העניין של "יחוד קוב"ה ושכינתי", אפילו אם הוא לא מצליח להתכוון בייחדו של הקב"ה זה גורם כאילו התכוון ממש ודבר זה פועל במשך כל היום כולו. וזוהי גם הסיבה לכך שאומרים את הקטע דווקא בבוקר, ובבוקר גופא בתחילת תפילת שחרית, כדי שזה ישפיע לכמה שיותר זמן.