תהילים י"ז

תהילים י"ז תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי
א: תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה. ב: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים. ג: בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי. ד: לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ. ה: תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי. ו: אֲנִי קְרָאתִיךָ כִי תַעֲנֵנִי אֵ-ל הַט אָזְנְךָ לִי שְׁמַע אִמְרָתִי. ז: הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ. ח: שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי. ט: מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי. י: חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת. יא: אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ. יב: דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרֹף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים. יג: קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ. יד: מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם. טו: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ.

תהלים י"ז הוא המזמור השבעה-עשר בספר תהלים, הפותח במילים: תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי.

על פי תקנת הבעל שם טוב לומר פרק אישי בהתאם למספר שנות חיי האדם, נוהגים לומר מזמור זה החל מכניסה לשנה השבעה-עשר ביום ההולדת ה-16, ועד ליום ההולדת ה-17.

תוכן המזמור

בכותרת המזמור בתהלים אהל יוסף יצחק נכתב: "אל ידבר אדם גבוה לפני הקב"ה שינסנו באיזה דבר עבירה או על שאר דברים, ואם אדם חטא - יראה לתקן עצמו וישיב רבים מעוון".

במזמור זה מתפלל דוד שה' ישמע את התפילה שלו הנאמרת בכוונת הלב ויושיע אותו מהמתקוממים עליו, ויזכה לחזות באור פניו יתברך לעתיד לבוא, בתחיית המתים.

פסוק ב' במזמור זה נכלל בתפילות הימים הנוראים, ופסוק ח' נכלל בנוסח קריאת שמע על המיטה.

ביאורי החסידות

• מלפניך משפטי יצא - הפסוק מדייק שהמשפט הוא מלפניו יתברך דווקא, ודווקא 'עיניך' תחזינה מישרים, היות ודוד בתפילתו היה בטוח בזכות וביושר ליבו, ולכן ביקש שהמשפט יהיה מלפני הקב"ה דווקא, כיון ש'מלך במשפט יעמיד בארץ', שמידת המלכות היא במזיגה המדוייקת בין ימין ושמאל, לא לנטות אלא לשפוט בדיוק כפי המידה, וכיון שהיה בטוח ביושר ליבו, ביקש שהמשפט יהיה מלפני הקב"ה, וזהו גם הדיוק בעיניך תחזינה מישרים, 2 העיניים שהם השורש לכל ההתחלקות של ההטיה לימין ולשמאל, לראות בעין טובה את בנו או חברו וכיו"ב, ובעין רעה את מי ששונא וכדומה, גם הם יהיו בהתכללות ו'תחזינה מישרים', בדיוק כפי היושר והמיצוע, וכך גם אצל שאר האדם, הבקשה היא שהמשפט יהיה מבחינת הפנימיות של הקב"ה דווקא, שרואה את היושר הפנימי של האדם שרוצה תמיד לדבוק באלוקות, ולא את החיצוניות שלפעמים חוטא ומתלכלך.
• לפעולות אדם בדבר שפתיך - כאשר אדם מתחיל להתפלל, 'בדבר שפתיך', נופלות לו מחשבות משאר ענינינו ופעולותיו ("לפעולות אדם"), והמטרה היא כדי שיעלה אותם ויברר אותם על ידי זה שיתאמץ להתפלל, "אני שמרתי ארחות פריץ", אותם הדברים שנפרצו ונפלו.
• תמוך אשורי במעגלותיך - אשורי הוא גם מלשון הליכה וגם מלשון תענוג, והרמז בזה הוא שכאשר אדם פועל בעצמו לחבר את בחינת התענוג עם בחינת הרגל, כלומר לקבל עול מלכות שמים מתוך תענוג, הוא יכול להמשיך זאת אפילו בכח הנמוך ביותר, שתענוג האדון נעשה התענוג שלו, ושיהיה באופן של 'בל נמוטו', בלי שינוי והפסק.
• אני בצדק אחזה פניך - חז"ל לומדים מפסוק זה את החיוב לתת צדקה לפני התפילה, כי הגילוי אלוקות שבתפילה הוא בחינת חסד עליון, וכדי שאדם יזכה שישפיעו זאת עליו, הדבר תלוי באתערותא דלתתא, שינהג בעצמו באותה מידה וישפיע חסד וצדקה לאחרים, ואזי יעורר למעלה מידה כנגד מידה שיזכה שיושפע לו.
• וצפונך תמלא בטנם - 'וצפונך' נדרש מלשון ראיה וצפיה, שאדם לא שומר את עיניו וצופה בראיות אסורות, הוא נותן כח בקליפה ש'מתעברת' ו'מתמלאת' מראיה זו ("תמלא בטנם"), ואזי גם שאר מה שמוליד, מושפע מכח הקליפה ("הניחו יתרם לעולליהם"), אלא כאשר רואה ראיה אסורה, צריך הוא להתבונן שהיופי אינו מצד עצמה, שהרי אם היתה מתה לא היה בזה כל יופי, ואם כן כל היופי הוא מהכח האלוקי המלובש בראיה זו, ואם כן עדיף לו להתדבק בשורש האלוקי, וכן בשאר ענינים גשמיים.

ראו גם

• מידת ההשתוות

קישורים חיצוניים

• תצלום המזמור מתוך תהלים אהל יוסף יצחק
• ציהל אור - פרק י"ז, באתר ספריית ליובאוויטש