הורודוק
הורודוק (Гарадок, Городок, גורודוק) - עיר קטנה במחוז ויטבסק שבצפון מזרח בלארוס - רוסיה הלבנה, בו התקיימה עד השואה קהילה יהודית וחסידית גדולה.
העיר הייתה מרכז החסידות ובה פעל רבי מנחם מענדל מוויטבסק ובהמשך הייתה מקום מושבו של אדמו"ר הזקן (בין השנים תקמ"א - תקמ"ג).
יהודי הורודוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
העיר הורודוק היתה שייך לליטא ובהמשך לרוסיה הצארית.
בתקופה שלאחר הסתלקותו של המגיד ממזריטש בשנת תקל"ג עמד רבי מנחם מענדל מוויטבסק בראש עדת החסידים. הוא עקר דירתו ממינסק ועבר להורודוק הסמוכה לויטבסק על מנת להפיץ שם את דרך החסידות[1]. באותה תקופה אדמו"ר הזקן היה נוסע אליו להורודוק כחסיד לרבו.
לאחר עליית רבי מנחם מענדל לארץ ישראל בשנת תקל"ז, התיישב אדמו"ר הזקן בהורודוק בין השנים תקמ"א - תקמ"ג. באותה העת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק מינו את אדמו"ר הזקן, רבי ישראל מפולוצק ורבי ישכר דוב מליובאוויטש כמנהיגי עדת החסידים[2].
הרב מרדכי מהורודוק, מגדולי חסידי אדמו"ר האמצעי, היה נחשב מבעלי ההשכלה בחסידות, ואדמו"ר האמצעי מינה אותו למשפיע בצ'אסניק ולאחר מכן בהורודוק.
בתקופת נשיאותו של אדמו"ר הרש"ב, לאחר נישואיו בסביבות שנת תער"ב שימש הרב יוסף דב קסטל כרב מורה הוראה בהורודוק עד שנת תרפ"ט.
בין שתי מלחמות העולם נמנו בהרדוק כ-3,400 יהודים, רוב תושביה. בעיר פעלו מספר בתי כנסת, תלמודי תורה ו"חדרים" ושני בתי ספר יהודיים.
לאחר המהפכה הקומוניסטית, נסגרו בהדרגה בתי הכנסת ומוסדות הלימוד, ערב מלחמת העולם השניה, עמד מספרם של יהודי הרדוק על כ-1584, כאשר אליהם נוספו עם פרוץ המלחמה גם פליטים מפולין.
שואת יהודי הורודוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בי"ד בתמוז תש"א (9 ביולי 1941) נכבשה העיר בידי הגרמנים, כאשר רק חלק קטן מיהודי העיר הספיקו לעזוב טרם כיבושה. עד מהרה הוטלו על יהודים שנותרו תחת כיבוש נאצי גזירות שונות, כשהראשונה בהן הייתה נשיאת טלאי צהוב. לאחר מכן נשדד ונבזז רכושם של היהודים ופוגרום שפגע בכל יהודי העיירה. הונהגו עבודות כפייה והחלו הוצאות להורג המוניות.
בסוף קיץ תש"א, מספר שבועות בלבד לאחר נפילתה של העיר בידי הגרמנים, רוכזו כ-500 היהודים שנותרו בעיר בגטו, אשר הוקף בהמשך בגדר תיל, ואמנם הגטו גבל בנהר הגורוז'אנקה, מה שאפשר בריחה מהגטו. בגטו התקיימו תנאי צפיפות ורעב, שהפילו חללים רבים, ומעת לעת נרצחו קבוצות של עשרות יהודים ממנו. בכ"ג בתשרי תש"ב (14 באוקטובר 1941) נלקחו כל היהודים שנותרו בגטו (זקנים, נשים וטף) לוורובייבי גורי (Vorobyevy Gory) הסמוכה לעיר, ונרצחו שם. בזמן זה הועלו באש בתי הגטו.
הרדוק שוחררה בכ"ז בכסלו תש"ד (24 בדצמבר 1943) חלק מהמשפחות היהודיות חזרו אל העיר לאחר שחרורה כ-400 איש. הקהילה הקטנה ששרדה את המלחמה ניהלה גם לאחריה חיי קהילה יהודית.
חסידי חב"ד בעיר[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב מנחם מענדל דוד קיובמן הידוע בשם ר' דוד הורודוקער - מתלמידי תומכי תמימים ליובאוויטש, רב בוויעטקא, משפיע בכמה קהילות בברית המועצות ועובד ה' מופלא
- ילידי העיר האחים ר' שמואל לייב פרוס מכפר חב"ד ור' חיים שניאור זלמן פרוס מחסידי חב"ד במוסקבה
הערות שוליים
- ↑ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק ח'
- ↑ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק י' תקופת ויטבסק - האראדאק. ראה ערך התייסדות חסידות חב"ד.
| עיירות ברוסיה הלבנה | |
|---|---|
| |
| עיירות ברוסיה • עיירות באוקראינה • עיירות בליטא • עיירות בלטביה • ערים בפולין |