ארץ ישראל

e

מעלתה ויחודה של ארץ-ישראל

יחודה של ארץ ישראל מכל ארצות תבל היא בשתיים:

על פי המדרש: "חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה". על פי המכילתא: "עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל - יצאו כל הארצות". וכן בתנחומא: "חביבה עלי ארץ ישראל שקדשתי אותה מכל הארצות". וגם בבמד"ר: "ארץ ישראל ששם השכינה חונה".

נמצא אפוא, שמעלת ארץ ישראל היא בשתים:

ארץ הבחירה
ארץ הקודש

e

ארץ הקודש

הענין השני שבארץ ישראל היא קדושתה של הארץ, שבזה היא שונה ומיוחדת מכל ארצות תבל במהותה ומדריגתה העצמית. וזו כבר סיבה הגיונית לחשיבותה של הארץ.

קדושה המתבטאת במצוות התלויות בארץ, וכנ"ל, שגם כל המצוות עיקר קיומן בשלימות הוא בארץ ישראל, ובעיקר לעתיד לבוא. וכפי שמבאר הרבי באגרת הקודש שלו לעם ישראל; בה מבאר את ההבדל שבין ארץ ישראל לחוץ לארץ - אשר גזרו טומאה על גושה ואוירה.

והמובן מתוך המבואר שם, שהמיוחד בארץ ישראל הוא, שגם ה"ארץ" היא "ישראל", זאת אומרת שגם הארציות וחומר האדמה שבה, יהיו חדורים בקדושה, לא רק הרוחניות. ולכן חלים על הארץ וגידולי הארץ - מצוות ודינים התלויים בארץ.

השם "ארץ ישראל"

"ארץ" - שרצתה לעשות רצון קונה. ישראל - אותיות לי ראש, שהיא חכמתו של הקב"ה.

זאת אומרת, ארץ ישראל היא התגשמות וקיום חכמתו ורצונו של הקב"ה עלי אדמות, ומצות ישוב ארץ ישראל פרושה - כינון החיים בעולם הזה באופן שהם רצונו וחכמתו של ה' יתברך שבתורה. ובלא חיי תורה ומצוות, הרי ייתכן הדבר שאדם נמצא בגופו בארץ ישראל, ומכל מקום הוא חי בחוצה לארץ.

שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל

ארץ ישראל הייתה מיועדת ונתונה לבני ישראל מעצם בריאתה, וכמו שמביא רש"י דברי רב יצחק "... כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו'", זאת אומרת מזמן בריאתה כבר הייתה קדושה ונתונה לישראל - אלה אשר ישרו בעיניו, ואילו קידוש הארץ על ידי כיבושה בידי בני ישראל, אינו אלא גילוי קדושתה שהייתה גנוזה ונעלמת בה.

מכל מקום ברצונו נתנה להם - לאומות העולם - שתהיה באופן זמני בשליטת שבעת העמים, כדי שיבואו בני ישראל, ובבחירתם החופשית ובעבודתם מלמטה למעלה, יכבשו את הארץ הזאת שהתגשמה ונטמאה, ויהפכוה לארץ ישראל - ארץ הקודש.

קדושת ארץ ישראל

קדושת הארץ בקדושה ראשונה נעשתה על ידי יהושע בכיבוש הארץ, מכיון שכך נצטוו ישראל שיהיה על ידי כיבוש דווקא, וממילא הגם שעשו פעולות אחרות של חזקה, אין הארץ נקנית בכך, כמו העושה קנין ואין בכוונתו לקנות.

השלב הראשון היה על ידי כיבושה של יריחו שהייתה מנעולה של ארץ ישראל^[1] ולכן מיד כשכבשו אותה נהיו חלק מהמצוות שתלויים בקדושת הארץ. אם כי חלק מדיני קדושת הארץ נהיו דווקא אחרי השבע שכבשו ושבע שחלקו.

מה שאין כן בקדושת עזרא הייתה באופן של חזקה, ולכן לא נתבטלה, כפסק הרמב"ם: "כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה הוא קדוש היום אף על פי שנלקחה ממנו, וחיב בתרומות ומעשרות".

ההסבר למה הקדושה הראשונה של ארץ ישראל נתבטלה בזמן החורבן בשונה לקדושה השניה, הוא:

מכיון שענין הכיבוש הוא שנעשה נגד רצון הנכבש, מובן שכאשר נתבטל ענין זה, והנכבש כובש חזרה, מתבטל מהותה של הכיבוש. מה שאין כן ענין החזקה נעשה ברצון המוכר ובהסכמתו, ולכן אי אפשר לבטל זאת.^[2]

הרבי התבטא, שהוא דורש מתושבי ארץ הקודש יותר ממה שהוא תובע מתושבי חוץ-לארץ כיון שיש ציפיות גדולות יותר ממי שמתגורר בארמונו של המלך מאשר מי שמתגורר מחוץ אליו^[3].

קדושת ארץ ישראל בחוץ לארץ

ערך מורחב – עשה כאן ארץ ישראל

סיפר אדמו"ר הריי"צ: בשנת תרי"ז שאל אחד החסידים הגדולים את הוד אדמו"ר הצמח צדק על דבר הנסיעה לארץ ישראל תיבנה ותיכונן, ויגלה לבבו כי נכסוף במאד לשקוד שם בתורה ועבודה, ויענהו לאמר: רבי - הלל'ן פעלט ניט ארץ ישראל און דו ווילסט ארץ ישראל, מיא דארף מאכין דא ארץ ישראל, מאך דא ארץ ישראל.^[4] ובתרגום לעברית: לר' הלל לא חסרה ארץ ישראל ואתה רוצה ארץ ישראל, צריכים כאן את ארץ ישראל, עשה כאן ארץ ישראל.

היציאה מהארץ

על פי הלכה אין לצאת מארץ הקודש לחוץ לארץ^[5], מלבד לצורך רפואה, לימוד תורה, הקבלת פני רבו, ולצורך מסחר ופרנסה^[6], כאשר בטעם הדבר חלוקים הרשב"ם^[7] והרמב"ן^[8] האם אסור משום שאדם היוצא מארץ ישראל מפקיע את עצמו מקיום המצוות התלויות בארץ, או בגלל קדושתה העצמית של ארץ ישראל^[9].

הרבי הזכיר מספר פעמים שההיתר ההלכתי לנסוע לרבי לשנת ה'קבוצה' הוא במטרה להוסיף בלימוד, והורה לתלמידים שלא מצליחים מסיבות שונות לנצל את זמנם ולהוסיף בלימוד - שיחזרו לארץ הקודש, היות ואין לשהייתם בחוץ לארץ כל היתר הלכתי.

כאשר דיווחו לרבי על תכנון מסע של ארבעים רבנים מארץ הקודש, הביע הרבי את תמיהתו ופליאתו הגדולה על עצם תכנית זו^[10].

e

התייסדות קהילת חב"ד בארץ ישראל

ערך מורחב – התייסדות קהילת חב"ד בארץ ישראל

הקמתה של קהילת חב"ד בארץ הקודש התחילה עם עליית החסידים לארץ הקודש בשנת תקל"ז. כיום קהילת חב"ד בארץ הקודש גדולה ומונה כ-10,000 משפחות.

חסידי חב"ד פזורים בכל רחבי ארץ ישראל, זאת בנוסף לריכוזים חב"דיים משמעותיים בכפר חב"ד, צפת, ביתר, לוד, נחלת הר חב"ד, ועוד, ומעל 1,000 שלוחים הפזורים בכל רחבי הארץ^[11].